16 בדצמבר לפנות ערב. את השקט המדברי מפירים עשרות רכבי שטח וטיוליות, מלאים בישראלים שהגיעו בדרכים לא דרכים, בשבילי עפר, או אפילו דרך הרשות הפלסטינית. הכול בשביל לקחת חלק באירוע שקורה רק פעם אחת בשנה באמצע מדבר יהודה.
המחזה המרהיב לשמו התכנסו המטיילים הרבים מתחיל בסיפור מהאגדות על נזירים שיוצאים מחדרם להדליק נר לזכרו של מי שהקים את ביתם - הנזיר היווני סבאס. "זה אחד הדברים הכי יפים שיש. באמצע הטירוף של היום-יום אנחנו מגיעים לכאן לאתנחתא קלה", מספר דרור אהרון שהגיע להתרשם מהאורות הייחודיים.
כולם עלו לכאן בגלל מנזר מר סבא שהקים הנזיר היווני סבאס לפני למעלה מ-1,500 שנים. בדיוק לפני עשור ערכנו כתבה על המנזר הזה וזו הייתה הפעם הראשונה שצוות טלוויזיה הורשה להיכנס אליו. צילמנו גם את הנזיר, האב, המייסד – סבאס ותיעדנו את הנזירים שבאים לכאן ולמעשה נשארים כאן גם אחרי מותם.
במנזר חיים קצת יותר מ-10 נזירים מבודדים שחיים בלי חשמל או טלפון בניתוק מהעולם. חיי סגפנות שבהם אסור להם לראות נשים, לאכול בשר וגם תפוחים, בגלל שאחד מהם גרם לנזיר סבאס לשבור פעם צום. אפילו להתקלח אסור, רק קצת מים במטלית.
השנה, באופן חד פעמי ועקב תנאי מזג האוויר, הוקדם האירוע ביום - ל-16 בדצמבר. בלילה המיוחד הזה, יאירו את שמי המדבר הנרות והנזירים יזכו להתפנק במקלחת. "ב-17 בדצמבר שנה שעברה הגיעו אלפים. השנה זה יום גשם אז איכשהו עשו פה קומבינה, הקדימו את החג", מסביר בלוגר הטיולים ארז דגן.
לאט לאט ויחד עם ההתקדמות במסלול נתגלה המחזה המרהיב - מאות נרות שמאירים את הוואדי החשוך, אור כוכבים מעל המנזר העתיק ותחתיו. אנחנו עומדים נפעמים מול המחזה ומנסים להבין איך זה קרה פתאום, איך המנזר העתיק הזה הצליח לפתע למשוך לכאן אנשים רבים כל כך.
חמודי רביע, תושב האזור, חושף בפנינו את מקורו האמיתי של המנהג. "לפני 5 שנים לא היו כל כך הרבה אנשים, אני בעצמי הייתי מדליק 20 נרות. פתאום הגיע מדריך טיולים בשם מוש ושאל 'מה אותה עושה?'. באותו לילה הוא יחד עם אנשים אחרים, שלחו לי 300 נרות ואני פיזרתי אותם, הנזירים היו שמים בין 20 ל-30 נרות. הנרות של היום זה לא מהמנזר בכלל - כל האנשים שבאים נתנו לנו ואנחנו פיזרנו". הסיפור של רביע אמנם הפתיע אותנו, אך אין ספק שהוא לא פוגם כלל בחוויה יוצאת הדופן של הלילה הזה.