"אין פה חוק, משאירים אותך לבד": מה השתנה בעשור האחרון בשטחי ההפקר בדרום ובצפון?

פיני בדש, ראש מועצת עומר וטייס חובב, היה איתנו גם בסיבוב הקודם. אז הוא הצביע מלמעלה על האזורים שבהם יוקמו יישובים לא חוקיים בנגב – והנבואה הזו התגשמה. "עד לפני 8-7 שנים בין ערד לים המלח לא היה כלום, היום זה כבר השתנה. על דימונה בכלל אין מה לדבר, היא מוקפת. הם פשוט באים ומקימים וילה, לא משלמים אגרות, לא משלמים היטל השבחה, לא משלמים כלום".

צריך לתת פתרונות להתיישבות הבדואית, אמרנו את זה כבר לפני 10 שנים. אבל אי אפשר לנהל שתי מערכות חוק, זו לצד זו, של בתים וכפרים שקמים בלי שום אישור – ובלי שום תכנון. "בשלב מסוים הכול יהיה צפוף וסגור ולא נוכל לפתח כלום", חוזה בדש, "אני לא יודע אם נוכל לטוס, בקצב הזה תעלה לאוויר ותחטוף טיל. זה כבר לא הומור".

חזרנו גם אל ערן רז, בעלי יקב ננה שנשמע לפני עשור מאוד מתוסכל: "זה אפילו לא גנבות, זה רק עניין של לשבור אותי ולשבור אותי", אמר. מאז הוא לא ויתר, והקים קרן ויקב לתפארת: "בעשר השנים האחרונות אני חושב שייבשו אותנו לגמרי. אני חקלאי בנגב, בפריפריה. את מי אני מעניין? אני לא מביא מצביעים או מתפקדים, אני כלום. הבנתי שאני צריך פשוט להתקדם, אז לכן דאגתי לעצמי".

בצד השני, בכפר הבדואי ביר הדאג' הסמוך לרביבים מתגוררים בתנאים לא תנאים. זהו אחד המקומות העניים בישראל, שבו מתגוררים עשרת אלפים אנשים ללא כבישים, בתים או חשמל. "יש פה חוסר רצינות, יש הריסות ואין הסדרה. אפילו הווייז לא מוביל לכאן", מסביר רס"ן במיל' סלאמה עדיסאן, פעיל חברתי בכפר וראש ועד היישוב לשעבר. "אנחנו אוכלוסייה שלמה שיש כאן בתי ספר ואין כאן חשמל. אין פח זבל אחד, בחניון מטיילים ריק יש אפילו פח זבל".

הרוב רוצה שקט ושלווה, כמובן, וזה רק קומץ, אבל הוא מצויד בהרבה יותר מקומץ של כלי נשק. "אומרים לי שיש בערך 70 אלף כלי נשק בלתי חוקיים. זה מספיק לשתי חטיבות חי"ר", מספר עדיסאן ומודה שלא יזעיק את השוטרים אם יידע על אדם המחזיק בנשק: "אנחנו אוכלוסייה שלא יודעת לשתף פעולה עם המשטרה כי יש לנו גם חוקים משלנו. כי אנשים מפחדים להסתבך עם המשפחות. הפתרון הוא השב"כ - אני אומר: שירות הביטחון הכללי - בואו לפה. אתם יודעים מאיפה הנשק הזה מגיע".

האירועים הללו מתרחשים על רקע הגידול באוכלוסייה הבדואית בנגב שעומד בעשור האחרון על 58%, לעומת הגידול באוכלוסייה היהודית במדינה כולה שעומד על 18% בלבד בתקופה המקבילה.

"דוחפים אותך לשלם לעבריינים"

לפני עשר שנים, בכתבה הקודמת, פגשנו לראשונה את ארגון "השומר החדש". אז הם היו רק קומץ מתנדבים, שמנסה לסייע במלחמה נגד הטרור החקלאי. "אנחנו צעקנו מההתחלה: תקשיבו, כשהחומות של החקלאים ייפרצו, גם הביטחון האישי יירד בבאר שבע - וזה מה שקרה", מסביר יואל זילברמן, מנכ"ל ומייסד "השומר החדש".

"יצרנו סיטואציה שהמדינה הולכת בדיוק למקום הזה. ממקום שחקלאי היה מופקר למצב שבו המדינה לוקחת על זה אחריות ולשם אנחנו דוחפים את זה", המשיך זילברמן, "הארגון בסוף רוצה שהמדינה תאחוז בבעיות האלה ותטפל בהן ותשנה אותן, לכן גם הלכנו למהלך ענק עם משמר הגבול". מי שסובלים מהמצב הם גם הערבים שמתנדבים בארגון הזה: "מעל 30% מהגנבות החקלאיות היום - זה אצלם בתוך האוכלוסייה עצמה", ציין.

טובא זנגרייה, ליד ראש פינה נחשבת ל"חשוד המיידי": "אני לא אומר שכולם צדיקים", אומר שייח' חוסיין אל-הייב, לשעבר ראש מועצת טובא זנגריה. "יש כאלה, אבל 95% מבני היישוב הם אנשים שרוצים לחיות בכבוד".

ובשטח ההפקר לא רק החקלאים סובלים. עסקים רבים בדרום ובצפון נאלצים לשלם דמי חסות, פרוטקשן, לעבריינים. זה מתחיל ביריות אזהרה, ויכול להיגמר בקלות בשרפת בית העסק. גם באלימות פיזית. "כן, כאן בדיוק עמד. אתה רואה אותו מגיע לנקודה הזאת, הולך פה ממש באיטיות, בלי שום חשש. מוציא את ה-M16, ופשוט מרסס את החזית של הבניין", שיחזר רון ששון, מבעלי מסעדת "כביש 90" בצפון שהעסק שלו נפגע על ידי עבריינים. "רגוע. מסיים לירות, סוגר את הז'קט והולך הביתה".

"ברמה הנפשית, אני באמת לא יכול בכלל להתחיל להסביר מה זה. אל"ף, אתה נכנס לסוג של פרנויה", שיתף ששון. "הראש שלי רץ במחשבות. אתה יודע, אנחנו אנשים נורמטיביים, ילדים טובים מהקיבוץ. אתה מוצא את עצמך משחק עם עבריינים ושוטרים, ואין לך מושג למה. אתה יוצא מהאירוע הזה ומבין שאתה לבד בעסק הזה. לא מדינה, אין פה אף אחד. יושבים מולך קציני משטרה שאומרים לך: 'אתה תשלם בסוף'".

כשנשאל מדוע הוא מתעקש לסרב לשלם לעבריינים הסביר: "ברגע שאני אשלם, זה אומר שהפשע משתלם וגם החבר שלי ישלם, ואני אל המשחק הזה לא מוכן להיכנס. בגדול, מה שקורה פה במדינה, זה שפשוט דוחפים אותך לשלם לעבריינים. בוא נגיד שאם מחר יירו על מסעדה באבן גבירול אני חושב שזה יהיה קצת אחרת. וזה יגיע גם לשם - זה יגיע לכל מקום".

הממשלה הזו עדיין צעירה מאוד וצריך לומר, יש דיבורים על שינוי: העברת תקציבים, הקלה בהוראות פתיחה באש על פולשים לבסיסי צה"ל, דיבור על שינוי חקיקה - ובעיקר הכרה בבעיה. גם המשטרה, נדמה, מתעוררת. אבל כרגע המצב במקומות האלה בלתי נסבל, ומחייב פתרון.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה מנהלת מאבק נחוש ובלתי מתפשר בפשיעה החמורה ברחבי הארץ, ובפרט במחוללי הפשיעה, הבריונות והאלימות, באמצעות מגוון יחידות, כוחות ואמצעים משטרתיים. כל תלונה או דיווח המתקבלים במשטרה ומעלים חשד לביצוע עבירה פלילית מטופלים מיד, ביסודיות ובמקצועיות במטרה לסכל ולחקור מקרי פשיעה תוך ליווי הפרקליטות. במקביל המשטרה פועלת כל העת באופן יזום והתקפי נגד תופעות פשיעה שונות המטרידות ופוגעות בתושבים, במישור הגלוי והסמוי, במטרה לאתר ולהעמיד לדין את מחוללי הפשיעה באשר הם".

הם הוסיפו כי "לצד המשך האכיפה והעמקתה, בכדי לטפל בתופעה ולמגרה לחלוטין דרוש טיפול רב מערכתי ושינוי שורשי עמוק מעבר לאכיפה משטרתית. משטרת ישראל תמשיך במאבק הנחוש והבלתי מתפשר נגד עבירות הנשק, ביישובי החברה הערבית ובכל מקום אחר, הכל בכדי לשמור על שלום הציבור וביטחונו".