מבצע שלמה, בו עלו תוך 36 שעות כ-15 אלף יהודים ארצה, הדהים וריתק את העולם כולו. תוך שבירת שיאי גינס בהעלאת מספרים אדירים של אנשים על טיסה אחת, משפחות שפוצלו שנים רבות התאחדו סוף-סוף. אבל ל-36 השעות האלה קדם מאבק עיקש של בני העדה האתיופית בארץ ובאתיופיה, שלעיתים נשכח בין סיפורי הגבורה.
בשנות השמונים מדינת ישראל פותחת במבצע המאורגן הראשון להעלאת יהודי אתיופיה. כ-8,000 יהודים הגיעו דרך סודן במבצע משה. המבצע הופסק לפתע, משפחות פוצלו - חצי כאן בישראל וחצי שם באתיופיה. אלו שהגיעו ארצה פתחו בהפגנות ויחד הקימו ארגון גג לקהילה שיטפל בבעיית העלייה. ההפגנות ושביתות הרעב המאורגנות בירושלים החלו להשפיע, וב-1989 חידשה ישראל את קשריה הדיפלומטיים עם ממשלת אתיופיה.
בכל אותה העת, שלטה באתיופיה חונטה צבאית שבראשה עמד הדיקטטור מנגיסטו היילה מריאם, שניהלה מלחמה עקובה מדם מול מורדים מצפון המדינה הנתמכים על ידי ארצות הברית. מנגיסטו היה זקוק לנשק ובן לילה יהודי אתיופיה הפכו לקלף מיקוח: נשק תמורת שחרור היהודים לישראל.
במקביל, כדי לזרז את התהליך, פונים פעילי העדה ליהדות ארצות הברית ולממשל האמריקני. התקווה היא להגיע כמה שיותר גבוה. רחמים אלעזר, ממובילי המאבק באותה תקופה, נזכר בפגישתו עם נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש: "אני מגיע לבית הלבן, אל החדר הסגלגל, אמרתי לו: כבוד הנשיא, אני יודע שאתה היית איש מרכזי במבצע משה ואני יודע שאתה יכול להפעיל לחץ על מנגיסטו היילה מריאם, שליט אתיופיה, כדי לאפשר ליהודים להתאחד עם המשפחות שלהם בישראל. אז הוא אומר לי: "אני אעשה כמיטב יכולתי".
במקביל, מבינים בישראל שמצבם של היהודים מידרדר. המלחמה מתקרבת לגבולות אדיס. יצחק שמיר, ראש הממשלה דאז, מזעיק לאדיס את אורי לוברני, זיכרונו לברכה, שפותח במשא ומתן קדחתני מול ממשלת אתיופיה המתפוררת. נציגי הממשלה דורשים סכום דמיוני באותה תקופה, 180 מיליון דולרים עבור שחרור מיידי של יהודי אתיופיה. לוברני מצליח להוריד את הסכום ל-35 מיליון דולרים ויהודי ארצות הברית מגייסים את הכסף. באותו הרגע למעשה, מבצע שלמה יוצא לדרך.
בריהון אבטה היה אז בן 12, היום איש קבע בחיל האוויר. גם בחלוף 30 שנה, הוא עדיין זוכר את הרגעים הדרמטיים של המבצע: "באו לפנות בוקר, העירו אותנו, טוק-טוק, ידעו לתקתק על כל בית יהודי. תראה מה זה, מדויקים ושאף אחד לא ישמע את זה למוחרת, שלא יהרגו את המשפחה הזאת. ועכשיו לאיפה הולכים? הולכים לארץ ישראל, אתה לא מאמין. מה זה היום לזכות בלוטו? זה שום דבר, אחי".
"יהודי אתיופיה צריכים היו לבקש לעלות לישראל"
כשמדובר בעלייה מיהדות אתיופיה, כל הזמן מלווה במאבק, כל הזמן צריך לשכנע את המדינה, כל הזמן המשפחות מפוצלות, ושום דבר לא השתנה. "זה הפרדוקס הרי", מתאר רחמים אלעזר, איש תקשורת וממובילי המחאה באותם הימים. "ישראל מבקשת מיהודי העולם לעלות לארץ, שליחים, לשכנע, הטבות, מה לא. ולעומת זאת, לגבי יהודי אתיופיה, אנחנו צריכים לבקש לבוא לישראל. אז אתה רואה פה, אתה אומר לעצמך - למה זה קורה?".
"אילו היינו מחכים בחיבוק ידיים, ואתיופים ילדים טובים, ונחמדים וחמודים, אני אומר לך - מבצע שלמה לא היה קורה", טוען שלמה מולה, ח"כ לשעבר ובן העדה האתיופית. "אני לא בטוח שמדינת ישראל רצתה את יהודי אתיופיה בכלל. אני חושב שאנחנו כפינו את בואנו לישראל. ואני גם יכול להגיד לך שאילו מדינת ישראל הייתה רוצה לאפשר לנו להגיע לארץ, כמו כל היהודים האחרים, לא היינו מדברים על המבצעים, לא מבצע שלמה ולא מבצע משה, לא המבצע ההוא ולא המבצע האחר".