בתום מאבק משפטי ארוך ומפרך הוכר לאחרונה קברן וחזן צבאי שלקה באירוע מוחי - כנכה צה"ל. בתביעה שהגיש א' נגד משרד הביטחון הוא טען שריבוי האזכרות הצבאיות לחללי מבצע "צוק איתן" שבהן הוא נאלץ להשתתף גרמו להתפרצות האירוע המוחי שהוביל לנכותו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מצבו הרפואי הקשה של א' אף מנע ממנו להגיש תצהיר לבית המשפט. חברו לשירות, גם הוא קברן צבאי, הגיש במקומו תצהיר ובו הוא הסביר את העומס הנפשי הרב שבו א' היה שרוי בעקבות ריבוי הלוויות שבהן הוא נאלץ להשתתף.
"מאז שהחל בתפקידו לא הייתה תקופה אינטנסיבית של לוויות תכופות ורבות אלא במבצע 'צוק איתן'", נכתב בתצהיר. "אזכרה של חללי צה"ל הינה קשה מנשוא אף יותר מאשר לוויה של חלל צה"ל. בשל קולו המיוחד של א' כחזן הוא הוזמן לעריכת אזכרות צבאיות רבות בתקופה זאת וערך בתקופה זאת למעלה מ-20 לוויות של חללי 'צוק איתן' אשר מנו 67 חללים באופן כללי. זכור לי כי בתקופה זאת הוא הסתגר מאוד והיה נראה שהוא כואב מאוד ומחשבתו נודדת והוא מתקשה לתפקד, היה נשמע שהוא מותש ועייף, וזאת בנוסף להסתגרות ולכאב שלו שהרגשתי בימים שקדמו לכך".
לדבריו של החבר הקברן, "אומנם ברישום שביחידה מצוין כי בין התאריכים 2.6.15 עד 23.6.15, במהלך 15 ימי עבודה, ערך א' בסך הכול 33 אזכרות צבאיות, ואולם בפועל אזכרות רבות אינן רשומות, שכן אם מצוי החזן בקרבת מקום, המשפחה מבקשת ממנו לבצע את האזכרה, והוא מבצעה. כך אני עושה כמעט כל העת, בלי שרישום האזכרות יהיה רשום במסמכי היחידה, וכך גם עשה".
בנוסף לתעצומות הנפש הרבות שעל הקברן הצבאי להחיל במהלך הטקסים, החבר סיפר כי ימי הקיץ החמים רק מקשים יותר על העבודה: "חודש יוני הינו חודש חם ביותר, ובהר הרצל מתייצב הקברן בשמש הקופחת, ליד המשפחה, והוא הדמות המרכזית שמנהלת את הטקס. אין מקום להתפנקות בהפסקות, באוכל. מניסיון אישי אבקש להדגיש כי כמעט שאין מקום גם לשתייה. על תעצומות שעובר כל בן אנוש שרואה את שברון המשפחות, בזו אחר זו, בעת האזכרות, אין צורך להכביר במילים. אוסיף רק שא' היה אדם רגיש מאוד, לקח דברים ללב, וממילא לא ניתן להתרגל ולהיות קהה לדברים אלה אם עושים אותם מכל הלב ומתוך כבוד למשפחה".
מומחה בכיר בתחום הנוירולוגיה שמונה מטעם התביעה לבחון את מצבו הרפואי של א', התייחס בחוות דעתו למקרה, וכתב כי "על פי הנתונים שהוצגו בפני הרי שעבודתו במרוצת כשבועיים טרם שחלה - השתתף בלפחות 33 אזכרות כמינימום, לעיתים עד שעות היום המאוחרות. כל זאת בצד פעולות נוספות כקברן וכחזן".
"אני סבור שמדובר בעומס רגשי בלתי שגרתי", כתב המומחה וציין כי לדעתו מדובר ב"אירוע חריג" עבור א'. "לולא האירוע החריג ייתכן שהדימום לא היה מתרחש לעולם או שהיה מתרחש במועד עתידי כלשהו. סמיכות הזמנים בין האזכרות היא היוצרת קשר סיבתי בין האירוע לבין הופעת הדימום המוחי, בבחינת גורם ותוצאה. אני סובר כי לראות בתנאי של א' ובאירוע החריג כגורם 'הדק' שהביא לדימום המוחי ולהכריז על א' כנכה מבחינה נוירולוגית".
עו"ד יואב אלמגור, שייצג את א' בתביעה, אמר: "מדובר בהחלטה תקדימית שפותחת פתח לקבלת זכויות ממשרד הביטחון גם לחיילים שנחשפו בצורה משנית לתוצאות הפעילות הצבאית והמלחמה, ושסובלים מנכויות פיזיות ונפשיות ולא רק לחיילים שהיו חשופים בעצמם לסכנת חיים או לאירועים מבצעיים. בזאת משרד הביטחון מכיר בכך שלא צריך לעמוד בסיכון כדי שהתפקיד הצבאי יחולל שמות בנפשם של חיילים, וזוהי הכרה בתפקיד יוצא הדופן של מי שמלווה את הלוחמים בדרכם האחרונה ואת המשפחות שנותרות בכאבן".