סאלי עבד, חברת הנהגה בתנועת עומדים ביחד
לילות לבנים מגיהנום. אני בחדר מדרגות עם השכנים, ובעיקר מרגישה חסרת אונים. אני כואבת, אני מפחדת, ואני כועסת. אני כואבת על המציאות, על העובדה שאנשים נרצחים ונפצעים, אני מפחדת מכמות השנאה שיוצאת ברגעים הללו ברחובות משני הצדדים. אני גם כועסת, כי מול כל הפחד והעצב, צפוי ממני לא לכאוב על העם הפלסטיני שלי, כי זה לא מכובד, "אנשים נהרגים פה בחולון ואשקלון", "הם מחבלים", הילדים שנרצחו? בטח ילדים של מחבלים. מצפים ממני לגנות את האלימות של צעירים ערבים שוב ושוב ושוב, להתעלם מהסיפור הרחב. לענות על השאלה החוצפנית והמתנשאת "אבל אני מנסה להבין, למה הם עושים את זה", שאלה שלא באמת מבקשת תשובה, אלא ״התוודות״ שאנחנו פלסטינים בוגדים ששונאים את ישראל.
בחדר המדרגות, הרגשתי שאין לי מה לעשות חוץ מלהגן על עצמי וזה היה מתסכל ומכעיס כי זה התעלם מכל הסיפור האמיתי שקורה. וזו החוויה של כולנו כפלסטינים בישראל ברגעים אלו, אין לנו מה לעשות חוץ מלהגן על עצמנו, על הלגיטימיות שלנו, על הזכות לזהות שלנו, אנחנו אפילו מתבקשים להוכיח שאנחנו באמת רוצים לחיות חיים טובים, ביחד, בחברה שוויונית, בלי מלחמות.
אז הנה בא הוידוי: אנחנו חלק מהעם הפלסטיני, ויש לנו זכות להזדהות איתו. זה לא אומר שאנחנו פחות אזרחים ישראלים. זה לא אומר שאנחנו רוצים לפגוע ביהודים, כמו שכולם חושבים. זה לא אומר שאנחנו לא שייכים לפה, או פחות חלק אינטגרלי בחברה. זה לא מוריד מהרצון שלנו לחיות בחברה משותפת, שוויונית, צודקת. גם אנחנו מפחדים מטילים, וכואבים על ילדים באשקלון. האזרחות שלנו לא יכולה להיות בערבון מוגבל, לפי תנאים וסטנדרטים של ממשלה גזענית שאומרת לנו מה הם תנאי האזרחות שלנו.
זהו רגע חשוך ומקטב בחברה שלנו. רגעים אלו מוציאים קיצוניות משני הצדדים, וזהו בדיוק הרגע לחבק ולחזק את השותפות שלנו. ואני מדברת על שותפות אזרחית, ולאומית, אמיתית. בואו נכאב ביחד על כולנו, ונילחם על החיים של כולנו. הרוב המוחץ של האנשים פה רוצה לחיות בשלום. יש לנו אינטרסים משותפים שהממשלה הנוכחית לא מעוניינת לשרת, אז הם מפרידים אותנו.
אז תפסיקו להקשיב למה שהם אומרים, דברו איתנו, בואו נעצור את זה ביחד.
יוסף חדאד, מנכ"ל עמותת 'ביחד ערבים זה לזה'
בשנה האחרונה כשהתמודדנו עם משבר הקורונה נחשפנו לצורך האמיתי בשותפות בין יהודים וערבים, כדי להתגבר על הנגיף. רופאים, אחים ואחיות, יהודים וערבים עמדו יחד זה לצד זה והצילו חיים של כל החברה הישראלית. השותפות הזו היא אחד מהגורמים העיקריים לכך שישראל עברה את הקורונה ויצאה מזה בשעה שבשאר העולם היא עדיין מכה בעוצמה. אנחנו חיים כאן יחד במדינה הקטנה הזו, ישראל. כאן זה הבית של כולנו. ולאף אחד מאיתנו אין ארץ אחרת.
יהודים וערבים גרים יחד בשכנות, נפגשים בעסקים, באוניברסיטאות, באוטובוסים וברחוב. בכל מקום. וזה יישאר ככה גם אחרי הסערה הנוכחית. רק לפני שבועיים עם האסון הקשה במירון ראינו את ההירתמות של הציבור הערבי לסייע למפונים מההר עם תחנות התרעננות ואירוח בישובים הערבים. זה מעיד יותר מכל על הערבות ההדדית והסולידריות שקיימת בחברה שלנו.
בשנים האחרונות אנחנו חווים תהליך הולך וגובר של השתלבות ורצון לחיות חיי שותפות כחלק אינטגרלי ממדינת ישראל. אך יחד עם זאת יש בקרבנו מיעוט קיצוני שדוגל בבדלנות ומתנגד להכרה בישראל ולשותפות יהודית ערבית, מבחינתם הם רוצים לפלג ולהסית.
השבוע הם הצליחו להשיג את מטרתם סביב האירועים בירושלים והעימות בין ישראל לחמאס. זה מצער וכואב לי באופן אישי לראות את ההתפרעויות האלימות בערים מעורבות ובישובים הערבים, לראות איך הם הורסים את כל מה שבנינו במשך שנים. לראות איך הם מפיצים שנאה ומשחירים את השם של כולנו. אבל חשוב לומר- הם לא מייצגים את החברה הערבית ישראלית ואסור בגללם להכליל את כולנו.
אנחנו לא אויבים אחד של השני, ההיפך - יש לנו אויב משותף, חמאס, שבשעה זו יורה אלפי טילים לרחבי הארץ והרג אזרחים יהודים וערבים. כולם חייבים עכשיו להרגיע את הרוחות, לעמוד יחד מול הגורמים הקיצוניים והגזעניים שהם היחידים שמרוויחים מהמצב שהגענו אליו ולהגיד להם "חלאס". הגיע הזמן שהרוב עם הקול השפוי יצליח לגבור על המיעוט הקיצוני הרועש והדומיננטי.
חייבים להיות מאוחדים וחזקים כדי להפוך את המשבר החברתי אליו נקלענו להזדמנות לצאת לדרך חדשה של שותפות ישראלית אמיצה. בלי הכללות, בלי גזענות, בלי קיצוניות.
לורינה ח'טיב, פעילה חברתית
ימים קשים ומאוד מאתגרים עוברים על מדינת ישראל. אני קוראת לכל אזרחי מדינת ישראל, ערבים ויהודים, לגלות אחריות לעשות כל שניתן כדי להרגיע את הרוחות ולחדש את השגרה ולשיב את השקט לרחובות ולהפגין ולהביע דעה ללא פגיעה בחיי אדם ורכוש.
זו העת להתאחד ולפעול לפיוס וקירוב לבבות בין המגזרים ולהתמקד באיומים החיצוניים ולהילחם שכם אל שכם בשמירה על ביטחון המדינה של כולנו, הישראלים.
זה הזמן לפעול מתוך רצון לשינוי אמיתי ולחגוג את סיום מגפת הקורונה בה נלחמנו יחד ערבים ויהודים והצלחנו להתגבר, וכמובן לחגוג את רוח חג אלפיטר המביאה עמה אחדות ומסמלת את הערך של השלום ערבות הדדית ואחווה.
עלינו לפעול על מנת לשקם את הנזק החמור שנגרם על ידי קבוצות קיצוניים שלא מייצגים את כלל החברה הישראלית, משני הצדדים, זו המשימה הנעלה ביותר שעלינו לפעול למענה בתקופה הקרובה.
רולא דאוד, תושבת לוד, מנהלת שותפה בתנועת עומדים ביחד
אם אנחנו רוצים לבנות כאן עתיד ללא פחד, עתיד של רווחה, ביטחון, חופש ושלום – אנחנו חייבים לבחור בשותפות ערבית-יהודית. זה הדבר הצודק לעשות.
זו אמירה ממש לא ברורה מאליה, בתוך הטירוף שקורה כאן בשבועות האחרונים. המראות שמגיעים מיישובים שונים, של פגיעה באזרחים, בבתי כנסת וברכוש, ושל התארגנויות שמטרתן "לנקום", לאיים ולפגוע באנשים - הם בלתי לגיטימיים. אסור לנו לקבל אלימות של יהודים נגד ערבים או אלימות של ערבים נגד יהודים. כבר היינו בסרט הזה, כולנו כבר יודעים – המציאות שבה מישהו מאיתנו, ערבי או יהודי, חושש לחייו בביתו או ברחוב היא בלתי נסבלת, ואסור לנו להיגרר לשם.
כואב לי במיוחד לראות את הבעירה בעיר שלי, לוד. אבל למרבה הצער – זה לא מפתיע. רק בשבוע שעבר, בזמן שהכל בוער מסביב, ראש עיריית לוד, יאיר רביבו, החליט להזמין את הימין הקיצוני לעיר בשביל לדון בסוגיית האלימות והפשיעה שקיימת בעיר מזה שנים. כצפוי, זה גרם לסערה בקרב הציבור הערבי בעיר, שראה את הדבר כהתרסה מכוונת בתקופה רגישה מלכתחילה.
בימים האחרונים, כשלוד בוערת, מאשימים את הערבים שהם "פורעים". אבל זה נרטיב חד צדדי מאד. אין ספק שיש אלימות מצד הערבים בעיר, וכמובן היא בלתי לגיטימית. אבל מי שקורא או צופה בכלי התקשורת השונים יכול היה לפספס את העובדה המזעזעת - שלא זכתה בהבלטה בכלי התקשורת - שאזרח ערבי נורה למוות בלוד, על פי הדיווחים, בידי פעיל ימין נושא נשק, מהגרעין התורני בעיר. אותו גרעין שבו רביבו תומך בכל הזדמנות.
לוד היא למעשה מיקרוקוסמוס מוקצן של כל מה שקורה בארץ. שנים של דה-לגיטימציה וגזענות כלפי הציבור הערבי יצרו תסיסה בין יהודים לערבים, שהסלמה ברמה הארצית גרמה לה לפרוץ. זו תסיסה מכוונת ומתוזמנת, גם בלוד וגם בכל הארץ – ולכן, זו תסיסה שאפשר לעצור.
יש מי שבונים את כוחם על ההיפרדות בינינו. נתניהו, ויחד איתו כל שרי הממשלה, סמוטריץ' ובן-גביר עשו הכל כדי להגביר את האש והמתיחות. גם עכשיו הם מנסים להגביר את גובה הלהבות, בלי שאכפת להם מהחיים שיאבדו ומהמחיר הנורא. ההפצצות בעזה, ההסלמה האלימה בירושלים - מכולם אפשר היה להימנע. אף אחד מהם לא גזירת גורל. כולם פוגעים קשה באפשרות של כולנו לחיים בביטחון.
לכן, הרגע הזה הוא שעת מבחן עבור הרוב הגדול של הערבים והיהודים שרוצים לחיות כאן ביחד בביטחון ובשוויון – אנחנו חייבים לבחור בשותפות.
אלו ימים קשים. אבל ימים כמו אלו לא צריכים להרחיק אותנו מהחזון של חיים משותפים, בביטחון, בשוויון, ובשלום. להיפך, ימים כאלו מדגישים עד כמה זהו החזון היחיד ששווה להיאבק עבורו. יש כאן רוב גדול של ערבים ויהודים שמאמינים בזה – והרוב הזה חייב להשמיע את קולו. ביחד, נבנה כאן מקום לכולנו.