חודשיים עברו מאז האירוע המזעזע הזה. איציק סעידיאן, נכה צה"ל, הצית את עצמו מול אגף השיקום במחאה על הטיפול בו, והפך ברגע - לסמל המאבק הבלתי פוסק של הלומי הקרב. במשך כל הזמן הזה משפחתו עמדה שם לצדו, בין חיים ומוות. ליווינו אותם מהימים והלילות הקשים בבית החולים, התמיכה שהם מקבלים מעם ישראל והתקווה שבסופו של דבר - הוא יתעורר.
ארבעה ימים לאחר שאיציק הצית את עצמו, בני משפחתו כבר קיבלו הודעה שצריך לפנות את דירתו השכורה בתל אביב. איציק כבר לא גר כאן יותר. "כולם ידעו, כולם נרתמו וכולם יודעים מה הוא עבר", סיפר אחיו אבי. "אבל לא דמיינו בחיים, בחלומות הכי רעים, שאחי יעשה דבר כזה".
"איציק זה צוציק, ככה אני קוראת לו, ובאיזשהו מקום זה כאילו היה התינוק שלי", סיפרה אחותו של איציק, לאה סעידיאן. "כשאבא שלי נפטר הוא עבר לגור אצלי. קשה לי להיות פה, קשה לי להיות בבית עם הבנות, קשה לי להיות בכל מקום אחר שזה לא בבית חולים שיבא".
המשפחה כולה מאוד התרגשה מהתגייסות הציבור למענם, כולל אמנים רבים ואנשי ציבור, כמו גם מההמונים שהגיעו כדי לתרום לו דם. "הרופאים ביקשו, בגלל המצב הקשה של יצחק וכל הניתוחים שגם הוא הולך לעבור, הם ביקשו שיגיעו לתרום דם", סיפרה אחותו לאה.
"זה עם ישראל. באמת, כמה שאני גאה ומתרגשת ו... אין לי מילים". לדבריה, "רובם הם אנשים שאנחנו לא מכירים מכל קצוות הארץ, ורובם פוסט-טראומטיים שמגיעים לכאן עם סיפורים מאוד מאוד קשים וכואבים, וזה גורם לי להרגיש שאנחנו משפחה אחת".
בניגוד לכל ציפייה, איציק החזיק מעמד. הוא מורדם ומונשם עם 98 אחוזי כוויות ופגיעות פנימיות קשות. כדי למנוע זיהומים ולהשאיר את מצבו יציב, הוא זקוק להשתלת עור, שבמעבדה הייחודית בשיבא, ניתן ממש לגדל.
לצד המאבק על חייו של איציק, אחותו לאה מבינה לאט-לאט שישנו מאבק נוסף שהיא צריכה להצטרף אליו - המאבק על זכויותיהם של הלומי הקרב בישראל. "יש כאן אנשים שהקריבו את החיים שלהם למדינה הזאת והם יצאו ממנה פצועים בנפש. איך אני יכולה לשבת בבית ולהתאבל?", תהתה לאה. "חייבים לעשות משהו, חייבים לעשות לזה סוף".
"אם ירצה השם כשיצחק יתעורר הוא יהיה מלך העולם – אני אדאג לזה", התחייבה לאה. "סידרתי לו כבר עבודה במשרד הביטחון עם נכי צה"ל. יהיה לו שם משרד, ושם הוא ירגיש שהוא גם עוזר לעצמו כי זה מה שהוא תמיד אהב", הוסיפה אחותו. "דרך הפוסט-טראומטיים הוא עזר גם לעצמו, לשמוע ולעזור גם להם ולחיות את החיים הטובים – אני לא אעזוב אותו אף פעם".