הרגע הזה מקפל בתוכו את סיפור לבנון - את שהיית צה"ל ברצועת הביטחון, החיילים, המוצבים החודרים, הנופלים והנפגעים. בתה ובעלה של מרים פיינר ז"ל, "הדודה מרי", קיבלו בשמה אמש (שלישי) את תעודת המערכה כמי שהייתה חלק מהלחימה בלבנון עד הנסיגה.
מרים פיינר נפטרה לפני תשע שנים, אבל כולם הכירו אותה כ"אימא של החיילים", "הדודה מרי", שהפעילה קיוסק בשער היציאה ממטולה והכניסה ללבנון, ומשם ליוותה את כל החיילים ששירתו שם בשנות השמונים והתשעים.
אברהם, בעלה של מרים סיפר: "היא בעצם תרמה את נשמתה ואת המזנון לטובת חיילי צה"ל. היא עשתה הכול מכול כדי שלחיילים תהיה רווחה". הכינוי המפורסם "דודה מרי" הגיע מהחיילים, אברהם נזכר: "הם התחילו לקרוא לה 'דודה, דודה מרי. דודה, דודה מרי'. ואז בסופו של דבר אמרנו: בואו נקרא למקום 'דודה מרי' וגמרנו. כל חייל שנתקע ולא נכנס ללבנון ידע שהוא ישן אצלנו בבית, גם אם זה בחורף, לא משנה".
באחת הפעמים דודה מרי אירחה 21 אנשים. "כשהבת שלי קמה בבוקר... היא רואה 21 איש והיא ממתינה למקלחות, לעשות שירותים, אז גם זה אי אפשר היה, היא הייתה צריכה לחכות כמו כולם בתור", סיפר אברהם.
דודה מרי שייכת לקבוצה של אזרחים שהייתה להם תרומה מיוחדת לצה"ל בזמן ישיבת הצבא ברצועת הביטחון בלבנון - הכירה את החיילים בשמם, שלחה חבילות למוצבים ומכתבים בשמם להורים המודאגים בבית.
בטקס המרגש נאם שר הביטחון, הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ: "אין כמעט חייל מהתקופה שלא זכה להכיר את 'דודה מרי' מהדוכן, שחימשה את הנהגים שנכנסו בעוגות לימי ההולדת וד"ש מהחברה".
יחד איתה קיבלו את תעודת המערכה גם ראשי רשויות קו העימות, מנהלי בתי חולים, רבש"צים - גופים, ארגונים, ואנשים פרטיים ששזרו את גורלם בחיילים ובצבא, שספגו חדירות מחבלים וקטיושות, תמכו בחיילים שנשלחו להגן עליהם, עד לנסיגה, היום לפני 21 שנים.
676 חיילים לא שבו מלבנון, רבים אחרים נפגעו ונושאים עד היום צלקות בגוף ובנפש. האות הזה שקיבלה "הדודה מרי" וחבריה יחד עם כל מי שלחם שם, הוא הדרך להכיר ולהוקיר אותם.