האסון במירון: ימים לאחר האירוע ופרטיו מתחילים להתגלות - רק בזכות תושייה של צוותי המשטרה ומגן דוד אדום, לא הסתיים האירוע באופן חמור יותר ובמחיר דמים גבוה יותר. אמש (שבת) הגיעו לאולפן חדשות 12 שניים מהשוטרים שהיו הראשונים להגיע לזירת האסון הקשה, וסיפרו כיצד הצליחו להציל את חייו של ילד קטן, שישב על כתפיו של אביו, באותו מסדרון דחוק.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

"אנחנו היינו בחפ"ק המשטרתי שהוא ממש כמה מטרים מהאירוע", שיתף רס"ר שמוליק בן חמו. "שמענו צעקות, בהתחלה שמענו קטטה – צעקות כמו כשרבים מכות. רצנו מהר למקום האירוע, וכשהגענו – לקח לנו כמה שניות להבין מה קורה. הבחנו בערמה של אנשים שוכבים אחד על השני, מראה קשה ביותר. אחריהם – שביל של אנשים שפשוט דחוסים בצפיפות ולא יכולים לזוז".

"בשלב הראשון ניסינו להתחיל למשוך אנשים, לפרק את הערמה כדי לשחרר לחץ. זה לא היה אפשרי כי באמת היה משקל מטורף. באותו רגע, השותפה שלי, נטע כהן, צעקה שיש ילד שאבא שלו ממש שקוע בתוך ההמון, והוא על הכתפיים שלו. ביקשתי מהאבא שיעביר אותו אליי, הושטתי לו ידיים, הוא העביר אותו לידיי ומשם הוא הועבר לחפ"ק שלנו. התושייה של השוטרים שהיו שם במקום והתחילו לפרק את האזכורית – יריעת הבד והברזל שהייתה בצד – מעשה שבאמת הציל עוד הרבה אנשים כי יכולנו להוציא דרכו אנשים".

אשני זק"א מכניסים גופה לאמבולנס אחרי האסון במירון (צילום: רויטרס_)
צילום: רויטרס_

בן חמו מספר כי עם פתיחת פתח המילוט אנשים רצו במהירות החוצה – "ברחו על נפשם". לאחר מכן החלו להגיע כוחות הצלה נוספים למקום, והשוטרים נאלצו לפנות להם את הדרך תוך הדיפת ההמון שנהר לזירה.

"בשלב הזה צעק איזה בחור "תנו לי להיכנס, הבן שלי היה על הכתפיים שלי". זיהיתי שמדובר באותו אבא שלקחנו את הילד שלו ומשכנו אותו פנימה", נזכר בן חמו. "הדפנו את כולם החוצה אבל לקחתי אותו לפינה בצד ואמרתי לו – תמתין פה, אני יודע איפה הילד שלך, אני אביא לך אותו. הלכתי לחפ"ק מהר, הבאתי אותו, הגעתי לגדר – היו שם על הרצפה פצועים וגופות, והעברתי אותו מהצד, דרך שוטר אחר – שהילד לא יראה את הדברים האלה".

רס"ל שי דזינדזיחשוילי הוא השוטר אליו הועבר הילד. "הוא העביר אותו מעל הגדר אליי, מסרנו אותו לאביו. האבא ביקש את הטלפון שלנו כדי להודות לנו – אך חזרנו פנימה להמשיך לעבוד", נזכר השוטר.

"שני שוטרים סחבו אותו שני קילומטר באלונקה"

דזינדזיחשוילי נזכר בסיפור נוסף שאירע מספר דקות קודם לכן, שאיפשר למעשה את פעולת החילוץ: "הייתי בין הראשונים שהגיעו לאירוע והתחלנו – כ-6 שוטרים, לבצע פעולות חילוץ ראשוניות. יחד עם 4 אנשים נוספים מאיחוד והצלה, הבנו שזה קשה מדי למשוך את האנשים פיזית, שיש במקום ואקום אדיר. היה פקק של אנשים ששכבו אחד על השני".

"אז, הבחנתי בהמון של סקרנים שמתקרב למקום. במקום לעזור לנו לפנות את הדרך, הם הגיעו למקום ויצרו פקק מהצד השני. יחד עם שוטר נוסף אחזנו ידיים, רצנו קדימה, והדפנו אותם כדי ליצור שביל עד למעלה. ואז הצליחו להוריד את האלונקות, לפנות את האנשים".

ליל האסון במירון

השוטר סיפר כי בין פינוי האלונקות, סיפור אחד נצרב במוחו באופן מיוחד: "מכל ההמולה של הבלאגן הנחנו הכול בצד, מה שאי אפשר היה להציל הונח בצד. שני שוטרים הוציאו מישהו, שלא צריך היה להיות רופא כדי לראות שמצבו לא טוב. אחד הפרמדיקים בדק אותו ואמר שאפשר להציל אותו, שיש לו טיפת דופק".

"שני שוטרים סחבו אותו על אלונקה למרחק של שני קילומטרים, עד למטה ליישוב מירון, לאמבולנסים. הם קיבלו דיווח שהאדם הזה ניצל בזכותם. אנחנו שוטרי סיור, רגילים למראות קשים, אבל זו הפעם הראשונה שחוויתי בה דבר כזה".