בזמן שהישראלים שחוזרים בימים אלה בטיסות חילוץ מועברים מיד למלוניות, נראה שהמקום הכי "חם" להיות בו אלה קבוצות הוואטסאפ השונות של השבים מחו"ל. זה מתחיל בקבוצות שמחולקות לפי המדינות בהן נמצאים כמו: "תקועים בניו יורק", "תקועים בדובאי", "תקועים בלוס אנגלס", "טיסת חילוץ LAX" ועוד, ולאחר מכן זה ממשיך בקבוצות השונות של המבודדים במלוניות.
הקבוצות הללו פעילות מאוד. מאות הודעות נשלחות מדי יום וברוב הקבוצות ישנם 100 עד 200 חברים. מטרת הקבוצות היא בעיקר לעזור להבין מה צפוי להיות, איפה אפשר לעשות את בדיקות הקורונה, אילו מסמכים כדאי להגיש על מנת לקבל אישור מוועדות חריגים ועוד. בנוסף, דנים בקבוצות לא מעט באוכל שמגישים, מה התנאים במלונית ומה ניתן להזמין ולהכניס למלון.
תמר (שם בדוי) למשל, שהתה במלון "מטרופוליטן" בתל אביב לאחר שחזרה מנסיעת עבודה בארה"ב ומספרת ש"תוך כדי ששהיתי במלונית זה הדהים אותי באיזה קלות אפשר לייצר את התקשורת הזו שמאוד עוזרת ברמה הפרקטית. הקבוצות עזרו לי להבין מה הולך להיות ומה מחכה לי במלונית. זה עוזר להתגבש ולפעול יחד. הקבוצות נתנו לי את התחושה שאני יכולה לפעול וגם כמובן מחבר לאנשים מהשטח".
תמר אף לקחה את השימוש בקבוצה קדימה לאחר שהיו לא מעט תלונות על ההתנהלות, כפי שהיא חוותה אותה, במלונית. "נסעתי לעבוד ואני רוצה לחזור ולחיות. במלונית כל הזמן אמרו לנו שאסור לצאת מחוץ לחדר כי יש מצלמות ומציינים שאלה דברים עליהם מקבלים קנס של חמשת אלפים שקלים. זה קשה. אין מקום לנשום, לא להסתובב, הרגשה של מעצר."
היא החליטה להקים קבוצה נוספת שנקראת "יוצאים נגד הבידוד במלונית". היא הקימה את הקבוצה הזו לאחר שלא קיבלה לטענתה את האישור להשתחרר מהמלונית שבה שהתה. "היה לי די ברור שישחררו אותי. קיבלתי אישור מרופא בכיר כי יש לי אלרגיות מסכנות חיים. ניסיתי לראות אם אני יכולה לשלם קנס כדי להשתחרר אבל שום פתרון לא עבד. החלטתי להקים קבוצה שמנסה להיות יותר עניינית איך אנחנו פועלים נגד זה והתחלתי לגבש עתירה לבג"צ בעניין."
תכננו את היציאה שלהן בקבוצה
תמר הכירה את ליאור (שם בדוי) בקבוצת הוואטסאפ ולדבריה הן התחברו במהירות ונוצר ביניהן קשר חברי לכל החיים. "תוך שנייה היה לנו חיבור, ודיברנו בטלפון. שתינו היינו בג'ט לג, שתינו חזרנו מארצות הברית. אנחנו חברות מהקבוצה ואני אפילו לא יודעת איך היא נראית."
"הקבוצות עוזרות לשחרר קיטור וגם לבדוק אודות מידע שמקבלים אם הוא נכון או לא, למשל היו אנשים בצרפת ששמעו שביטלו את המלוניות בארץ. אני בקבוצות די מההתחלה. הן צמחו רק בשבועות האחרונים" אומרת ליאור. "עוד כשהייתי בחו"ל מישהו כתב בקבוצה של תקועים שהוא פותח קבוצה למלונית דן. ברגע שהוא העלה קישור אז המון אנשים נכנסו כי רצו לדעת איך הדברים מתנהלים מבפנים, תוך דקות הצטרפו 150 אנשים וכל הזמן יש שם בקבוצה תעבורת מידע וכולם מחליפים רשמים ומידע ועדכונים על מה שקורה להם בעולם, המסע הנכסף לחזור הביתה ועל התנאים השונים במלוניות".
"ראינו באחת הקבוצות שמישהי הצליחה לצאת מהמלונית", אומרת תמר. "למרות שאני הייתי במלונית אחת וליאור במלונית אחרת, ולמרות שאנחנו לא גרות באותו המקום, החלטנו לצאת מהמלוניות באותו היום וכתבנו על זה בקבוצה. התקשרתי והערתי את בעלי וביקשתי שיבוא לקחת את שתינו. בסוף ליאור הצליחה להשתחרר ובעלי אסף אותה ואני לא הצלחתי וקיבלתי קנס של 5,000 שקל. רק בפעם השנייה שניסיתי לצאת הצלחתי להשתחרר".
"בקבוצה הבנתי שלא כדאי לי לחזור"
קהילה נוספת שנמצאת בקבוצות רבות היא של הורים שנמצאים עדיין בחו"ל אך חוששים שלילדיהם יהיה קשה במלונית, בחדר סגור, ולכן מעדיפים להישאר בחו"ל ורק אחרי שהמצב ישתנה הם ישובו לארץ. שרון (שם בדוי), שנמצאת בגרמניה אומרת: "ילדים לא רוצים להיות כלואים בחדר. באתי לגרמניה כי יש לי ילד בן 4.5 ואבא שלו גר כאן שמונה חודשים ולא נפגשנו תקופה ארוכה כי כל פעם ההנחיות השתנו ופחדנו שהוא יתקע. בסוף דצמבר הגשתי בקשה בשבילו להיכנס לישראל אבל הממשלה הודיעה ארבע שעות אחרי שהם סוגרים את הגבולות לזרים. הבנתי שאין לי ברירה, קניתי את הכרטיס בתחילת ינואר וטסתי אליו לפני שהודיעו על הסגר."
היא משיכה: "מהקבוצות השונות הבנתי שאין יותר וועדת חריגים בשדה התעופה אלא רק בבית המלון ואני לא רוצה להגיע לשם בכלל. אני לא אחזור עד שלא אדע שמשפחות עם ילדים קטנים מקבלות אישור לבידוד ביתי. בקבוצה אני מקבלת עדכונים כל הזמן מה קורה לגבי המלוניות ורק שנוכל לחזור הביתה נחזור לבית שלנו, מדינת ישראל".
