"לפעמים אין פרטיות" | כשהקפסולה היא החמולה: המשפחות הגדולות שחיות יחד
אין משפחה במדינה שלא הרגישה את סיר הלחץ המבעבע, כשכמה נפשות חיות יחד בבית אחד בתקופת הסגרים • אבל, מה קורה כשהמשפחה היא לא רק גרעינית, ואתם גרים יחד עם האחים, בני הדודים, הגיסות והגיסים? • המשפחות המורחבות שבחרו לחיות ביחד במרחק נגיעה, בהם גם משפחתו של המאמן והפרשן שלמה שרף, פותחות את הבתים
יש אנשים שגם אם תשלם להם הון ותבטיח להם חיי נצח, אין מצב שהם יסכימו לגור צמודים למשפחה המורחבת. אך יש כאלה שבשבילם זו התגשמות חלום: אבא, אימא, החמות, הכלה, הגיסה והאחיינים - כולם קרובים קרובים. אומרים שטוב שכן קרוב מאח רחוק, אבל בעצם למה צריך לבחור בין השניים, כשאפשר לנהל חיי חמולה של גם וגם?
כבר שישה דורות ששבט אופיר וייס חיים במשק בכפר חגלה שבעמק חפר. בקומה הראשונה סבא רבא פנחס, בן שמונים וארבע, בקומה מעליו הנכד בר, אישתו והנינה. "אני חושב שזה גם חלום שמתגשם וגם פרקטיקה של החיים, בסך הכול כיף גדול לדעתי", אמר דורון וייס, אב המשפחה. "כשאני שומע מחברים שרואים את הילדים שלהם פעם בהרבה זמן או בכלל לא רואים - ופה הכול זמין".
גם את חמולת שרף תמצאו תמיד ביחד. בצד אחד של החצר המשותפת גרים אורי, אשתו ושלושת הילדים. בצד השני ענת, בעלה וארבעת הילדים. בבית הצמוד - סבא שלמה. הבן אבי, אשתו והילדים מתגוררים ממש מעבר לכביש. שבט מפואר, עם ראש שבט בלתי מעורער.
"אני דגלתי בכל החיים שלי שככה אני רוצה לחיות. אני לא רוצה שהילדים יתפזרו. אני רוצה שהם יהיו תחת העיניים שלי כל הזמן", הסביר שלמה, ראש המשפחה והשף הראשי. "אני רואה אותם כל היום, לא כל בוקר. אני רואה אותם בבוקר, בערב בצוהריים. הם נהנים ממני ואני נהנה מהם, מה צריך יותר מזה?".