יונתן בוקס נפצע קשה בירי במועדון הבר-נוער לפני כ-12 שנים. כדור בעמוד השדרה הותיר אותו מרותק לכיסא גלגלים ואיים על החלום שלו מילדות להיות רקדן מקצועי. הוא זוכר היטב את הרגע שבו הרופאים בישרו לו שהוא לא יוכל לחזור לרקוד ושגם אין ממש סיכוי שבכלל יחזור ללכת.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"בפעם הראשונה בשיקום ב-2009 נכשלתי. לא עניין אותי השיקום, לא עניינו אותי החיים של אחרי. כשאתה ילד בן 14 אתה לא מבין את ההשלכות, אבל במקום להבין אותי, לחצו עליי. אף אחד לא הבין בזמנו שהנפש שלי פגועה", הוא מספר.
עכשיו בגיל 26 הוא החליט לצאת למסע שיקום אמתי ורציני. הוא מספר שמותו הטרגי של חן לנגר ז"ל, שנפצע בפיגוע בבר נוער ושם קץ לחייו בחודש יוני בשנה שעברה, השפיע עליו מאוד. "הבנתי שאני רוצה לקחת את עצמי בידיים כי אני לא רוצה להיות הקורבן הבא", הוא קובע ומספר שהחליט להפסיק להזניח את עצמו והתחיל בטיפול שיקומי בבית החולים בני ציון בחיפה.
בנוסף פתח בקמפיין מימון המונים לרכישת ציוד שיעזור לו בתהליך השיקום ויקל על איכות החיים שלו. "המכשור שאני צריך יקר מאוד. לציוד הרפואי הזה אני זקוק כדי להמשיך את התהליך בבית אחרי סיום האשפוז". יונתן גם חולם לחזור לרקוד – גם אם זה על כיסא גלגלים ובשביל זה הוא זקוק לכיסא מיוחד בעלות גבוהה מאוד.
עד היום, אחרי יותר מ-11 שנים, לא נמצא היורה שאחראי לרציחתם של ליז טרובישי ז"ל וניר כץ ז"ל ולפציעתם של 11 צעירים, ובהם יונתן. המדינה גם לא מכירה באירוע הזה כאירוע שנאה ויונתן מאוכזב: "המדינה הפקירה אותנו, היא פשוט הגדירה אותנו כילדים שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. ואנחנו נאלצנו להתמודד לבד עם ההשלכות. היעד שלי הוא להיות כמה שיותר עצמאי ולא להרגיש שאני תלוי במישהו. לא להתחנן למישהו שמגיע לי. פשוט להשתקם בעצמי".
לעזרה ליונתן - https://giveback.co.il/project/61313