כשליובוב יצאה מהארץ לפני חודש לטיפול רפואי באוזבקיסטן, היא לא תיארה לעצמה שהיא תאלץ להיפרד מביתה הקטנה כל כך הרבה זמן. אך עם החלטת הממשלה לסגור את השמיים בשבוע שעבר, לא היה ביכולתה לעשות דבר. בתה, עמליה בת ה-3, מתמודדת עם אוטיזם ומטופלת במעון שיקומי של עמותת צ'יימס באשקלון. הימים הארוכים בלי אמא שלה השפיעו עליה לא לטובה והאב שנשאר בארץ לטפל בה מספר כי היא הפסיקה לאכול, היא לא מפסיקה לבכות כל היום והפכה לתוקפנית.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הכל התחיל כשהאם החליטה אחרי שנים רבות לטפל בשיניה. בעקבות התמודדות כלכלית לא קלה של המשפחה, הם חקרו ובדקו היכן ניתן לעשות את הטיפול בעלות הנמוכה ביותר, ומצאו כי לעבור את הטיפול באוזבקיסטן יהיה זול יותר מאשר בישראל – גם במחיר של כרטיס טיסה.
האם הייתה אמורה לחזור לישראל ביום שישי האחרון, 28 בינואר, אך כרטיס הטיסה שלה בוטל בעקבות סגירת נתב"ג. לאם גם לא נשאר כסף להמשך שהות במדינה ובקרוב לא יהיה לה איפה ללון. גם הכסף של כרטיס הטיסה שבוטל לא יוחזר בקרוב, ולאב דניס שעובד בעבודות ניקיון, אין את האפשרות לרכוש לה כרטיס חדש.
למרות שאתמול פורסמו קריטריונים שגיבשה ועדה מיוחדת למקרים החריגים שלהם יאושר לשוב לארץ דרך טיסות החילוץ שיוצאות מגרמניה, אין למשפחה כסף לטיסה של האם לגרמניה. כאמור, היא לא קיבלה את הכסף בחזרה לאחר שבוטל לה כרטיס הטיסה.
"היא הייתה אמורה לטוס לטורקיה ומשם לעלות על טיסת חילוץ לישראל, אך כרטיס הטיסה שלה בוטל על ידי טורקיש אירליינס", מסביר בעלה דניס. "אין לנו כסף לשלם לכרטיס טיסה מאוזבקיסטן לגרמניה, שמשם יוצאת עוד טיסת חילוץ. אז היא תקועה שם".
"אנחנו לא נעמוד בטיסה פרטית. אין לנו כסף", הוא מוסיף. "אני לא יכול לכלכל את הילדה, אני לא עומד בזה, אנחנו לא מקבלים שום עזרה מאף אחד. מחזיקים את הראש, זה לא נורמלי. איך מקבלים החלטות כאלה ברגע? איפה הקול שלי? מה אני יכול לעשות?".
"ההתנהגות שלה יותר תוקפנית"
ילנה צין, גננת כיתת תקשורת במעון שקד של עמותת צ'יימס, ארגון ללא מטרות רווח הפועל לשיפור איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות, סיפרה על הקשיים שחווה הבת שרחוקה מהאם: "היא קוראת בקול 'מאמא מאמא', אנחנו שמנו לב שהילדה ממש במצוקה. בניגוד ליומיום שלה כמו שאנחנו מכירות אותה, ההתנהגות שלה יותר תוקפנית".
"עכשיו היא לא נוגעת באוכל ולא שותה מים", היא מציינת. "במשך היום בגן אנחנו רואים את העצב שלה, העיניים שלה מדברות אלינו, היא משדרת מצוקה. היא לא יכולה לדבר ולהביע את עצמה אבל היא ניגשת אלינו לחיבוק, לנשיקה, אבל אנחנו לא יכולות להחליף את אמא. חיברנו אותן בשיחת וידיאו, פתאום העיניים שלה האירו, היא חייכה, צחקה בקול רם. זה היה כל כך מרגש".
דניס מבקש מכל מי שיש לו את האפשרות לעזור בהחזרתה לארץ שיפנה אליו במייל: uzbekd@gmail.com
לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il