שמונה בבוקר, השכמה, פיזיותרפיה, מעבר מכיסא הגלגלים להליכון. אלו הצעדים הקבועים שיונתן בוקס בן ה-26 עושה מדי בוקר בשיקום בבית החולים "בני ציון" בחיפה. 12 שנים עברו מאז נורה ונפצע קשה מאוד בפיגוע בבר-נוער בתל אביב. הוא היה בן 14 שרק חלם לרקוד וחיכה שהעולם יגלה אותו, אך אותו אירוע שנרצחו בו שניים ונפצעו נוספים הוביל אותו להיות מורדם ומונשם באיכילוב ולהזדקק להמשך טיפול ארוך.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

"קיבלתי כדור אחד בכתף ובדיוק נגמרה לו המחסנית... אני לא יודע מה קרה שם. הוא יצא לכמה שניות מהברנוער, ואז היו לי עשר שניות לברוח, כי היה לי רק כדור בכתף, ואני עמדתי בכל השניות הגורליות האלה", סיפר יונתן ושיתף באירוע הירי הנורא. "במקום לברוח, קפאתי במקום... אני זוכר... עשיתי לעצמי כאילו זה חלום, תתעורר, תתעורר, תתעורר... ואז ירייה שנייה ונפלתי".

 יונתן בוקס (צילום: החדשות 12)
יונתן בוקס: "עם רמת הפציעה שלי – לא הייתי אמור עכשיו להיות בחיים" | צילום: החדשות 12

"הייתי בהכרה עד איכילוב. עם רמת הפציעה שלי – לא הייתי אמור עכשיו להיות בחיים", המשיך יונתן לספר. כעבור כמה ימים הוא ומשפחתו קיבלו את הבשורה הקשה: "יונתן יישאר משותק לכיסא גלגלים כל חייו". "למה דווקא אני, למה?", סיפר יונתן על אותם הרגעים. "לא רצחתי, לא אנסתי, לא גנבתי, כלום. אבל הפסקתי כבר לשאול למה ולמה, כי זה משהו שהעסיק אותי במשך הרבה מאוד שנים, וזה אחד הדברים שלא נתנו לי להתקדם".

 יונתן בוקס (צילום: החדשות 12)
"הפסקתי לשאול למה. זה אחד הדברים שלא נתנו לי להתקדם" | צילום: החדשות 12

מאז אירוע הירי, הוא החל בהליך שיקום ארוך שכולל הגעה אל טיפולי הפיזיותרפיה חמש פעמים בשבוע: "אין לי שרירי בטן אפילו, אז הכול אצלי זה ידיים וחזה". המטרה של יונתן בנוסף לריקוד היא לעמוד ולהיות בגובה העיניים של האנשים. "אני כבר לא זוכר מתי דיברתי עם בן אדם בגובה העיניים. אני כאילו מתעלם מהנכות שלי, כבר לא מעניין אותי כלום. אני מרגיש ששום דבר לא יעצור אותי, אף אחד לא יוריד אותי כבר".