מייגן מרקל הדהימה השבוע את אופרה וינפרי ואת העולם כולו כששיתפה באומץ שבארמון המלוכה הבריטי העלו חששות לגבי צבע העור של התינוק שייוולד לה וימשיך את השושלת הבריטית. "שרק לא יהיה כהה מדי", לחשו בארמון בקינגהאם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"זו גזענות", שאגו בכל פינה. מלוס אנג'לס ועד לונדון, מניו יורק ועד תל אביב. אבל בואו רגע נהיה כנים עם עצמנו - עם יד על הלב, תסתכלו לי בלבן של העיניים ותגידו לי שאם הבן שלכם יחליט להביא כלה שחורה זה לא היה עובר לכם בראש.
אם היה מגיח למשפחתכם איזה נכד בצבע מוקה או נכדה עם שיער מקורזל, זה לא היה מדיר שינה מעיניכם? אני מכירה את המציאות הזו מקרוב, את סימני השאלה והחששות. הגזענות הרי חיה ובועטת גם כאן בישראל.
אנחנו מזדעזעים כשזה מגיע לארמון המלוכה הבריטי, עטוף בניחוחות הוליוודיים נוצצים. אבל לא כשזה קורה כאן בחצר האחורית שלנו. אנחנו יודעים לצייץ בטוויטר ולהעלות האשטאגים, להזדהות עם הקורבן כשמדובר בג'ורג' פלויד האמריקני, אבל לא כשמדובר בסלומון טקה או יוסף סלמסה, שהם לגמרי משלנו.
"בואו נלמד לאהוב במקום לשנוא"
תרשו לי לשאול אתכם משהו - כמה פעמים יצא לכם להתלבט אם לקבל עובד שחור לעסק שלכם? כמה פעמים ניסיתם לשדך לחבר האתיופי רק את האתיופית היחידה שהכרתם בצבא? וחלילה לא העליתם בדעתכם להכיר לו את אחותכם.
עכשיו בטח יקומו מקהלת המצקצקים הפריווילגים ויגידו: הינה הם שוב בוכים על גזענות. אולי עדיף במקום שננסה רגע ללמוד ולקבל את האחר, את השונה ממנו. נלסון מנדלה, האיש והאגדה, אמר: "אנשים לומדים לשנוא ולא נולדים שונאים".
אז בואו נלמד לאהוב במקום לשנוא. להכיל במקום לשפוט, לקבל במקום לבעוט, לחבק במקום לרמוס. אחרי הסערה של מייגן מרקל, אולי זו גם הדרך לתיקון ולשינוי אמיתי בלבבות של כולנו. בעיקר בשינוי התודעתי - אדם הוא אדם, גם אם הוא שייך לבית המלוכה הבריטי וגר בארמון בקינגהאם.