"מדד החופש העירוני" של ארגון ישראל חופשית נערך בפעם השלישית, והשנה - במקביל לקורונה והסגרים. המדד בחן את מידת החופש שמאפשרות הערים הגדולות בישראל לתושביהן, ודירג אותן מ-1 עד 100 - מהעיר החופשית ביותר ועד לעיר המרסנת ביותר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כצפוי, תל אביב הגיעה לראש הרשימה, וחולקת את הפסגה עם הרצליה – שתיהן עם 71 נקודות. עם זאת, ההפתעה הגדולה של השנה הייתה אשקלון - שרשמה את העלייה הגדולה ביותר מהשנה אשתקד, ועקפה שש ערים אחרות. לעומתה, רמת גן, שכיכבה בשנה שעברה, ירדה בגדול.
אפילו הקורונה לא הצליחה לשנות את דרך הפעולה של הערים שנמצאות בכל מדד בתחתית הטבלה: בית שמש, דימונה ובני ברק, כולן עם נקודות בודדות.
המדד בחן כל עיר בעשר קטגוריות, כאשר כל קטגוריה קיבלה משקל במדד הכללי בהתאם לזה שהציבור ייחס לה בסקר שנערך לפני הבדיקה. ואלו הממצאים:
תחבורה ציבורית
בקטגוריה זו נמדדה רמת הנגישות בימי השבת לתושבי העיר. בעוד ששנת 2020 נפתחה עם חדשות חיוביות על ערים שיישמו מיזמים משלהן בתחום התחבורה הציבורית בשבת, מגפת הקורונה הקפיאה את ההישגים הרגעיים – והדבר ניכר במדד. ערים בודדות החזירו את המיזמים לפעילות בין הסגרים אך ברובן - נותרו התושבים ללא מענה. בראש הרשימה נמצאות הרצליה, ת"א ורמת גן, עם ציון 16 מתוך 17. באופן מפתיע, לתחתית הרשימה הגיעה רעננה – עם ציון אפס, כמו בית שמש ודימונה.
תקציבי דת
כמה אתם משלמים על שירותי הדת העירוניים? בקטגוריה הזו – ככל שעירייה משקיעה פחות כסף בתקצוב שירותי הדת, כך היא דורגה גבוה יותר. חולון ובאר שבע דווקא הגיעו לפסגה, לאחר שצמצמו משמעותית את התקציב לשירותים האלו, ועכו במקום השלישי מיד אחריהן - מפני שהפנתה את השיעור הנמוך ביותר מהתקציב הכללי שברשותה לשירותי דת – מחצית האחוז. תל אביב הגיעה רק למקום החמישי, ובני ברק כמובן בתחתית עם ציון אפס עגול.
קהילת הלהט"ב
הקטגוריה בדקה את קיומם של שירותים עירוניים לקהילה הגאה וההכרה בה באופן כללי ברשויות. במקום הראשון, עם ציון 10 מתוך 10, מספר מרשים של ערים - באר שבע, מודיעין, ראשון לציון, רמת גן, רעננה וכמובן תל אביב. הערים אשדוד ואשקלון שיפרו השנה את הביצועים - לאחר שמינו עובדים סוציאליים לנושא הקהילה. אך כמו תמיד, ובטח בקטגוריה הזו – יש גם לא מעט ערים עם ציון נמוך ביותר. בני ברק, נהריה ועכו ממשיכות להתעלם לחלוטין מקהילת הלהט"ב. ירושלים עם ציון נמוך ביותר, וכך גם אילת, בת ים ובית שמש.
הדרת נשים במרחב הציבורי
על אף ששנת הקורונה צמצמה מאוד את היציאה למרחב הציבורי, סוגיית הדרת הנשים במרחב ממש לא נעלמה. בקטגוריה נבדקה הפרדה בבריכות (עד כמה העירייה מעניקה תעריפים זולים יותר בשעות רחצה בהפרדה). בסוגיית הבריכות, חלקו 10 ערים את המקום הראשון – ערים בהם אין שעות המוקצות לרחצה בהפרדה כלל. גם בחדרה, ירושלים ורמת גן המצב עוד סביר - יש שעות מופרדות, אבל במחיר זהה לשעות ללא הפרדה. לעומת זאת, במודיעין ובתל אביב, מסבסדות העיריות רחצה בהפרדה, מה שגרם להם לצנוח במיקומן ברשימה, ובאשקלון מעודדים אפילו יותר כניסה בהפרדה – ההנחה הניתנת בשעות האלו מגיעה ל-31%.
חינוך
על אף ההשבתה הארוכה של מערכת הלימודים, גם השנה נבדקה קטגוריית החינוך, ונבדק עד כמה הגישה של עמותות דת לכיתות הלימוד חופשית. במקום הראשון - הרצליה, שבה מנהל אגף החינוך העירוני הודיע כי יאפשר שילוב תוכניות העשרה (כולל בנושא זהות יהודית ומורשת) אבל רק כאלו שיעמדו בתבחינים הנזכרים בחוזרי מנכ"ל. ברמת גן ותל אביב לעומת זאת, טענו השנה, בניגוד לעבר, כי האחריות לנושא מצויה אך ורק בידי משרד החינוך.
מנכ"ל ישראל חופשית, אורי קידר, מסר כי "השנה באופן מיוחד הקורונה הוכיחה כי נבחרי ציבור ברמה המקומית הם כוכבים פוליטיים שמפגינים משילות כשצריך וכשרוצים. ראשי ערים הניעו תוכניות, יזמו שינויים באופן עצמאי והציגו תוצאות. נראה סוף-סוף כי ישנה הפנמה שלנבחרים המקומיים ישנו הכוח לעשות ולשנות, היכן שהממשלה בוחרת שלא. מנהיגים שלא יתאימו את עצמם לרוח התקופה, ויתלו בסטטוס קוו ריק מתוכן כתירוץ לחוסר העשייה שלהם בנושא חופש הדת בעירם, פשוט יודחו מתפקידם על ידי הציבור שמחפש הרבה יותר עשייה ודאגה לרווחתו גם בנושאים אלו".