לאחרונה הוכרע בבית המשפט למשפחה בתל אביב סכסוך חריף בין בני זוג חד-מיניים על ילדתם המשותפת אחרי מאבק ארוך וקשה. ע', שגידל את בתו יחד עם בן זוגו מהיום שנולדה, נתקל בניסיונות לנשל אותו מההורות המשותפת לאחר פרידתם - והרגיש שעולמו חרב עליו. בפסק הדין שהותר כעת לפרסום נדחתה טענת האב הביולוגי כי מדובר בזוגיות להט"בית השונה מזוגיות רגילה והתקבלו טענותיו של ע'. "הייתי הראשון ששר לה שיר ערש", הוא נזכר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
על פי התביעה שהגישה עוה"ד סיון כהן בשם ע', ההורה הלא ביולוגי, שני בני הזוג נהנו מעשר שנים של זוגיות מלאה. במהלך השנים השניים התגוררו יחדיו, הוציאו תעודת זוגיות, ואף סיכמו על שם משפחה משותף. לאחר כ-4 שנות זוגיות החלו בני הזוג בהליך פונדקאות בהודו והתכוונו להביא מספר ילדים משותפים לעולם. הזוג חלק כל שלב ושלב בתהליך. שניהם הפרו ביציות של תורמת, מתוך מטרה כי אלה ישמשו אותם בעתיד להבאת ילדים נוספים בהליכי פונדקאות.
בעיצומו של ההיריון הפונדקאי, חתמו השניים על הסכם ממון וחיים משותפים, שקבע בין היתר כי שניהם ישמשו כהורים לכל דבר לילדיהם, ללא קשר לזהות ההורה הביולוגי, ויישארו כאלה גם במקרה של פרידה. משנולדה בתם בלידה מוקדמת, טסו השניים להודו ושהו ליד מיטתה כחודש ימים, וכך גם המשיכו לטפל בה במשותף לאחר שובם ארצה. למרבה הצער, לאחר כ-10 שנות זוגיות עלו יחסיהם על שרטון.
לאחר הפרידה חווה ע' משבר נפשי קשה לצד משבר עסקי ונגרר לחובות כבדים. במשפט נטען כי בשלב זה החל האב הביולוגי ללחוץ על בן זוגו לשעבר לחתום על הסכם המעיד על הפרדה רכושית וזוגית מוחלטת ביניהם, ונימק זאת בחששו מכך שחובותיו התופחים של בן זוגו לשעבר, ייפלו עליו ויגררו גם אותו לתהום. הוא אף סירב להתיר לבן זוגו לשעבר להתראות עם בתם המשותפת - אלא אם כן יוותר על מעמדו וזכויותיו כהורה. "זה תרחיש אימים שאף הורה לא יכול להכין את עצמו", ציין ע', "לחשוב שביום אחד לא אוכל לראות את הבת שלי. מרגיש מנותק מהמציאות כמו מסיפור עמים מקאברי. הייתי השני שאחז בה בעולם, והראשון לשיר לה שירי ערש", הוסיף.
לכך לא היה מוכן ע' להסכים, ועל כן פנה לעוה"ד כהן, אשר הגישה בשמו בקשה ליישוב סכסוך, ובהמשך גם שלוש תביעות נוספות: תביעה לקביעת משמורת משותפת על הקטינה וחלוקת זמני שהות שוויוניים, תביעה למינויו כאפוטרופוס נוסף וקבוע על הקטינה, ותביעה למתן צו הורות פסיקתי – שיקבע כי ע' הוא אביה לכל דבר ועניין של הילדה.
במסגרת התביעה טען ע' כי ההכרה בהורותו למרות שהוא אינו האב הביולוגי נשענת על כוונת הצדדים להבאת ילד באופן משותף, וזאת ללא קשר לזהות הביולוגית של מי מהם. "חוסר הצדק ניבט מכל עבר במעשה כזה, כי ההורות מקודשת בין הורה לילדו, אני שלה כשם שהיא שלי", ציין ע', "כך היה מיום לידתה ועד אותו יום ארור. בגידה באמת החיבור ההורי על ידי ההורה השני היא תועלתנית כשם שהיא כוחנית, ולא שמה את טובת הילד במקום הראשון".
מנגד טען בן זוגו לשעבר של ע', כי הוא לא נקט בהליך משפטי כלשהו ולא הגיש כל בקשה בעניינה של הקטינה, בכל שנותיהם המשותפות. לדבריו, בן זוגו ידע שלא הייתה לו כל כוונה להעניק לו זכויות הוריות כלפי הקטינה, ולראיה: הוא כלל לא פעל להסדרת מעמדו כבן זוג חוקי של האב הביולוגי.
האב הביולוגי טען גם כי "העובדה שאדם נכח בחיי קטין של בן זוגו וסייע בגידולו, או שהסביבה ראתה באותו אדם אבא - אין בה כדי לכונן את מעמדו ההורי". לדבריו, גורמי המקצוע השונים שבחנו את המקרה יצאו מנקודת הנחה שגויה, כאילו מדובר ב"זוג הורים שהתגרשו", כאשר בפועל מדובר בזוג מהקהילה הלהט"בית. כמו כן טען, כי הקניית מעמד הורי בהעדר הסכמתו של ההורה הביולוגי לא ראוי שתעשה ללא הוראת דין מפורשת.
על פי פסק הדין, התסקירים של העובדים הסוציאליים תמכו במתן צו הורות לע', וגם בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה תמך במתן צו שכזה. השופטת קבעה לטובתו של ע' כי מהעדויות שנשמעו בפניה עולה בבירור כי הקטינה הוצגה בכל מקום כבתם המשותפת של הצדדים – אצל רופא הילדים, בטיפת חלב, אצל חברים ומשפחה.
פניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il