ערב שמחת תורה, החג שמציין את סיום קריאתה של התורה והתחלת הקריאה מחדש הוא אולי הזדמנות גם עבורנו הציבור, גם עבור המדינה ועבור הממשלה, להתחיל מבראשית. אנחנו קצת תקועים כרגע. המדינה נתקעה - רפואית, כלכלית, פוליטית. מבחינת השסע שיש כאן, מה שנראה לעיתים כמו כאוס. אז אולי כמו שהמחשב נתקע - צריך ריסטארט.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אבל איך עושים ריסטארט למדינה? נתחיל בממשלה. ישראל אף פעם לא הייתה סמל ומופת של סדר, אבל גם אצלנו היה משהו אחד קבוע: ישיבת ממשלה בכל יום ראשון. ישיבת הממשלה הסדירה האחרונה התקיימה ב2.8, לפני יותר מחודשיים, וזה עוד כשאנחנו בשיאה של תקופת חירום, נוסיף לזה את תקנות החירום - ואנחנו בסוג של מלחמה. בכירים אומרים שכרגע אין קבלת החלטות מסודרת. אנחנו יודעים שנתניהו לא באמת סופר את גנץ, וגנץ לא מאמין למילה של נתניהו. אז, ראש הממשלה המכהן וזה החליפי, אולי איזה ריסטארט?
והנה עוד סיבה להתחלה מחדש: גרף המתים כתוצאה מסיבוכי נגיף הקורונה בישראל. בגל הראשון המדינה שלנו הייתה בתחתית גרף התמותה, כמה חודשים אחרי - הגענו למקום הראשון בשיעור הנפטרים לכל מיליון איש. והשבוע עוד 246 מתו מקורונה, מה שמביא אותנו ל-1,879 מתים מתחילת ההתפרצות.
קצב העלייה בשיעור המתים בחמישה שבועות האחרונים ברור – בעוד ימים ככל הנראה נגיע לרף ה-2,000 מתים. בגלל זה הרי עשו סגר שני, חסר תקדים מבחינת העולם המערבי. ואכן בשבועיים האחרונים זה הוריד את התחלואה, והשבוע כבר יש שיפור בכל המדדים. ירדנו מ-7,000-8,000 נדבקים ליום לכ-4,000 ליום.
אבל המדינה נתקעה. גם כאן אולי זקוקים לריסטרארט. כי סגר הוא אולי הפתרון למשהו אחד - אבל הוא גם הבעיה. לסגר יש מחיר כלכלי, חברתי ונפשי אדיר. אז אולי במקום סגר מוחלט צריך, כמו שאומרים המומחים, "סגר קל יותר", או לפי אזורים או מוקדי תחלואה. בדיוק כמו שרצה הפרויקטור.
בואו נתחיל מחדש. במקום שיקולים פוליטיים - להחליט רק על בסיס הנתונים: מתוך כמעט 4,000 מאומתים אתמול - 91 אחוזים מהם התגלו ביישובים אדומים וכתומים. בכל היתר - רק קצת יותר מ-300. 46% מהתחלואה מתרכזת בחברה החרדית - פי שלושה מהמשקל של הציבור הזה בחברה הישראלית. אז אולי אין מנוס לחזור לשיטת הרמזור, לפיה עיר או שכונה אדומה - תיסגר, ולא משנה היא אם חילונית, ערבית, חרדית או צ'רקסית, ועיר ירוקה – תיפתח.
"התנהגות של אדם המגלמת בתוכה ערכים שאותם הוא מבקש להנחיל לאחרים", זו ההגדרה המילונית הרשמית למושג "דוגמה אישית". ואם כבר מדברים על דוגמה אישית - גילה גמליאל, השרה לאיכות הסביבה, הצביעה בעד סגר מוחלט ביום כיפור ועל סגירת בתי כנסת - ונסעה לטבריה לבלות עם המשפחה המורחבת ולהתפלל בתוך בית כנסת, ואחר כך גם ניסתה להסתיר את זה, לא לפני שצייצה שהשנה שחוגגים בסוכה עם המשפחה המצומצמת.
אבל נעזוב את השרה גמליאל, כי כבר קל יותר למצוא מי לא הפר הנחיות. רק השבוע הצטרפו ממיקי לוי ועד הרמטכ"ל, מראש השב"כ ועד שרה נתניהו לשורת הבכירים שהפרו את ההנחיות שהם עצמם מורים לאכוף בקרב הציבור.
הגברת נתניהו הקפיצה השבוע ספר לבית ראש הממשלה, לכאורה בניגוד להנחיות. אבל הרי אנחנו אנשי הטלוויזיה מסתפרים, וגם לרעייתו של ראש הממשלה מגיע להסתפר. אז למה בעצם לא מגיע לכל הציבור הישראלי להסתפר? למה הספרים לא יכולים לספר בצורה מוגנת ובטוחה?
אולי אנשי הציבור שמפרים את ההנחיות עושים זאת כי הם הראשונים להבין שחלק מההנחיות שהם עצמם קבעו לכולנו - לא תמיד הגיוניות. למה בעצם אסור להורים לארח בחצר ביתם בצורה מוגנת ובטוחה ועם שמירת מרחק את ילדיהם הבוגרים? למה בעל עסק קטן שלא מקבל קהל לא יכול להמשיך להתפרנס? למה שוטר יכול לתת קנס לאדם שיושב על שפת הים, או למי שהולך לבד ברחוב בלי מסיכה?
תנו לנו הנחיות ברורות, הגיוניות, מגובות במחקרים ובנתונים - ותראו שהציבור הישראלי יודע להיות ממושמע, הוא הוכיח את זה בסגר הראשון. אז אנחנו ערב שמחת תורה, של קריאת התורה מחדש, הגיע הזמן לריסטארט לכל הניהול של משבר הקורונה.