נכח בכל הצמתים המרכזיים של המדינה: העיתונאי, הפובליציסט וראש הלשכה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין איתן הבר הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 80, בתום מאבק במחלת הסרטן. מי שהיה הכתב הצבאי המוכשר והמקושר של "ידיעות אחרונות" במשך 26 שנים לפני שהפך ליועץ התקשורת צמוד ליצחק רבין בשנותיו כשר ביטחון וכרה"מ, חשף בספטמבר 2019 את המחלה עמה התמודד והודה: "יש לי סרטן, יש לי פרקינסון, יש לי סיוגרן, יש לי סוכרת - כל מה שלא היה לי ב-60 שנה הכול נפל עליי".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הבר, שהותיר חותמו גם על הזירה הפוליטית, זכור במיוחד בשל תקופתו כראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין בכהונתו השנייה. הבר, שהותיר אחריו שני ילדים, הקריא בליל ה-4 בנובמבר 1995 את ההודעה על הירצחו של רבין: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה בצער רב וביגון עמוק על מותו של ראש הממשלה שנרצח בידי מתנקש".
הבר נולד ב-12 במרס 1940 בתל אביב והחל את דרכו בעיתונות בגיל 9 בכתיבת שירים בעיתון "הצופה לילדים" וככתב נוער ב"חרות לנוער". עם גיוסו לצה"ל בשנת 1958 הוצב ככתב צבאי בעיתון "במחנה", שבועון חיילי צה"ל, שם הכיר את מפקד פיקוד הצפון דאז יצחק רבין. ביום שחרורו מצה"ל, בשנת 1960, הצטרף ל"ידיעות אחרונות" ומאז ועד 1985 היה הכתב הצבאי של העיתון.
חמש מלחמות הוא סיקר, 21 ספרים בנושאי צבא וביטחון הוא כתב במשך חייו והזיכרון שלו עדיין איתן. פעמיים הוא הושאל מהעיתון כדי לשרת את יצחק רבין: הפעם הראשונה הייתה בשנות ה-80, כיועץ התקשורת של רבין שר הביטחון. הבר ליווה את רבין עם פריצת האינתיפאדה הראשונה ועזב את תפקידו ב-1990.
בפעם השנייה הבר שב כראש הלשכה הדיסקרטי כשרבין מונה לראשות הממשלה. באותן שנים כתב את רוב נאומיו של רבין לטקסים הרבים, בהם הסכמי אוסלו. כמו כן הבר היה שותף לצוות המדיני שניסח באופן חשאי את הסכם השלום עם ירדן. ב-4 בנובמבר 1995 היה הבר זה שנאלץ למסור לעם את הבשורה הקשה על הירצחו של רבין - ומילותיו הכואבות נחקקו בזיכרון הציבורי.
עם פרישתו מלשכת ראש הממשלה ב-1995 לאחר הרצח, פנה הבר לעסקים, בהם הקמת חברת ההפקות "ט.ה. קווים" יחד עם חיים טופול. כמו כן שב הבר לכתוב טורי דעה ופרשנויות בעיתון "ידיעות אחרונות" ובעיתונים זרים והכין תוכניות טלוויזיה ותוכניות רדיו בגלי צה"ל. במהלך השנים חיבר הבר ספרים רבים בנושאי צבא וביטחון, כמו גם ביוגרפיות של מנהיגים כגון בגין ועזר ויצמן.
"איתן הבר היה בלשכה החום האנושי שלה", אמר אברהם בייגה שוחט, שר האוצר בממשלת רבין, בריאיון ל"אולפן שישי". "הוא יצר את הקשר עם האנשים. כשרבין היה ראש ממשלה והיה עסוק מעל הראש וגם באישיותו לא היה כל כך פתוח, בעצם החום האנושי יצא מהחדר שלו".
מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף (במיל') אמיר אשל תיאר כיצד התייעץ עם הבר לפני המטס ההיסטורי על אדמת פולין. "כשבאתי להתייעץ איתו מה להגיד במטס שחיל האוויר ביצע מעל אושוויץ-בירקנאו, עם החשיבות ההיסטורית שלו, אני יכול ללכת לאיזה רב אומן שיודע לעשות במילים כבשלו, הנוסח הסופי היה: "אנו, טייסי חיל-האוויר הישראלי בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו ישראל."
ב-1995 זכה כאיש השנה בתקשורת מטעם האיגוד ליחסי ציבור וב-2012 נבחר כיקיר העיר רמת-גן. בנוסף לעשייתו העיתונאית שימש הבר כחבר הנהלת מרכז רבין לחקר ישראל וחבר בדירקטוריונים ציבוריים רבים: בין השאר פעל למען גיוס כספים עבור ילדים חולי סרטן במחנה הנוער נהר הירדן ולמען בית החולים לילדים "שניידר".
לוחם למען השלום: "לא יכול לשכוח את המראה של החבר'ה שנהרגו"
בספטמבר 2019 ערכו לו ב"ידיעות אחרונות" אירוע פרידה, ומאין ספור האירועים והמקומות שהבר כתב עליהם במשך 60 שנה הוא חזר לגבעה אחת בסיני. "איני יכול לשכוח שבמלחמת יום הכיפורים הגעתי ל'חצר' איפה שנפלו באמת אלפי פגזים, וראיתי שם על גבעה את חללינו ששכבו שם", שיחזר בריאיון ל"אולפן שישי". "תמיד השמיכות קצרות מדי ורואים את הנעליים. אני לא יכול לשכוח את המראה הזה של עשרות חבר'ה שנהרגו", הוא אמר ותיאר את מחשבותיו: "אני נחשבתי בלשכה כלוחם שלום ידוע ואני רוצה את השלום הזה כדי שהבן שלי לא ישכב על הגבעה הזאת".
להסכם אוסלו הבר דווקא התנגד. חשב שהתהליך היה מהיר מדי, אך למרות זאת נותר האיש שקרוב לרבין וכתב לו את נאומיו המוכרים ביותר. "כשהיה פיגוע רבין יצא מיד למקום הפיגוע, לפעמים עם שני אנשי שירות הביטחון", הוא סיפר ותיאר כיצד ניסה גם למנוע זאת ממנו: "אמרתי לו 20 פעם, כדאי שהוא לא יצטלם ליד תמונות רעות - כל פעם הוא ביטל את זה עם תנועת היד המפורסמת שלו, כלום לא עזר".
לאחר שרבין נורה בכיכר מלכי ישראל, הבר הגיע לאיכילוב ושם פגש את מנהל בית החולים שסיפר לו את הנורא מכול. "הכול נגמר - היה קשה. עמדתי ליד תחנת האחיות, נטושה", הוא שיחזר. שם בדלפק האחיות הריק כשלידו עומד השר יוסי שריד, הבר ניסח את ההודעה. "שאלתי את יוסי שריד אם יש לו מה להעיר, הוא העיר לי תוסיף 'בתדהמה', הוספתי 'בתדהמה'. כי זה התאים לי, התאים לרגע".
הבר טען כי הוא מעולם לא חשב לנסח אחרת את ההודעה הקשה שמסר באותו הלילה. "לא הייתי מנסח אחרת מהסיבה הפשוטה מאוד - המילים הפשוטות היו סמל מסחרי כמעט של יצחק רבין". הוא תיאר כיצד הוא השתדל להימנע ממעורבות רגשית באותו הלילה ורק בלוויה לטענתו זה נחת עליו: "ההלוויה הוציאה אותי מדעתי, בכיתי כמו ילד קטן".
במכתב הפרידה שכתב לרבין ופורסם באתר מרכז יצחק רבין נזכר הבר ברגעים האחרונים של השניים יחד: "שנות דור, למעלה מ-35 שנים, היית לי מורה. היית לי מדריך, היית לי מנהיג, היית לי אבא שני. חמש דקות לפני שחלאת האדם ירה בך שרת את שיר השלום, מתוך נייר שנתנו לך – כדי ש'תגמגם את המילים', כמו שאתה תמיד אמרת". הבר ציין בהומור כי "השירה לא היתה הצד החזק שלך. קצת זייפת בשיר ההוא" ונזכר כי בבית החולים הוענק לו עותק השיר המוכתם בדם, שנמצא בכיסו של ראש הממשלה המנוח.
הנשיא ריבלין: "משרת ציבור שטובת המדינה עמדה מול עיניו"
נשיא המדינה ראובן ריבלין ספד להבר: "קיבלתי בצער גדול את ההודעה על פטירתו של איתן הבר. אביר המילה הכתובה והמדויקת. איתן הפך היסטוריה למילים והעניק לרגעים בלתי נשכחים, תיאורי מופת שעיצבו את הזיכרון הלאומי".
"איתן היה מעין נובע של יוזמה וכשרון", הוסיף ריבלין. "למען המדינה ולמען העקרונות שעל בסיסם הוקמה ועוצבה. הוא ליווה את העשייה הציבורית כעיתונאי וכמשרת ציבור כשמול עיניו עמדה מעל הכל טובת המדינה אותה אהב כל כך, בכל תפקיד אותו מילא. יהי זכרו ברוך".
ראש הממשלה נתניהו ספד אף הוא להבר ומסר: "אני מצר על פטירתו של איתן הבר ז''ל, שהיה מעמודי התווך של העיתונות הישראלית במשך עשרות שנים. הבר קנה לו שם כאיש-עט יסודי ואמין. ביטחון ישראל עמד בראש מעייניו, והוא כתב עליו בלשון בהירה, מקורית ומרתקת. ספריו הרבים, שמעשירים את מדף הספרות הצבאית, הם בעלי ערך היסטורי.
"איתן הבר סייע לכמה ממנהיגי המדינה, ובראשם יצחק רבין ז''ל", הוסיף ראש הממשלה. "לעולם לא נשכח את הודעתו הנרגשת והדרמטית על הרצח המזעזע. כמנהל לשכת ראש הממשלה הוא היה חדור שליחות ומסירות לתפקידו. בין היתר נמנה עם הצוות שסלל את הדרך להסכם השלום עם ירדן אני זוכר את שיחותיי הרבות איתו לאורך השנים, ואת התובנות שדליתי מתבונתו ומניסיונו. תנחומיי הכנים מסורים לבני משפחתו. יהי זכרו ברוך".
שר הביטחון גנץ מסר: "זכיתי להכירו מקרוב אחרי שחרורי מצה"ל, אדם חד מחשבה ולשון שאהבתו למדינת ישראל שזרה את חייו בתולדותיה. יהי זכרו ברוך".
איתן הבר ז"ל יהיה נצור לעד בזיכרון הלאומי, כמי שהיה שם בזמן שההיסטוריה של מדינת ישראל נכתבה, והוא לא ישכח ממנה. זכיתי להכירו מקרוב אחרי שחרורי מצה"ל, אדם חד מחשבה ולשון שאהבתו למדינת ישראל שזרה את חייו בתולדותיה. יהי זכרו ברוך.
— בני גנץ - Benny Gantz (@gantzbe) October 7, 2020
עצוב מאד להיפרד מאיתן הבר, חבר יקר, מנהל לשכתו המיתולוגי של רה"מ יצחק רבין ז״ל. איש העט והספר, אוהב ישראל בכל רמח אבריו. קולו, שפילח את לב האומה כאשר הודיע על רצח רבין יוסיף וילווה את פס הקול הישראלי לעד. תנחומיי למשפחתו ולמוקירי זכרו.
— יצחק הרצוג Isaac Herzog (@Isaac_Herzog) October 7, 2020
יו"ר הסוכנות היהודית ולשעבר יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג ספד גם הוא להבר: "עצוב מאד להיפרד מאיתן הבר, חבר יקר, מנהל לשכתו המיתולוגי של רה"מ יצחק רבין ז"ל. איש העט והספר, אוהב ישראל בכל רמ"ח אבריו. קולו, שפילח את לב האומה כאשר הודיע על רצח רבין יוסיף וילווה את פס הקול הישראלי לעד. תנחומיי למשפחתו ולמוקירי זכרו".
"בכאב רב התבשרנו על הליכתו של איתן הבר, איש אמונו של רה״מ לשעבר רבין ז״ל", כתב השר עמיר פרץ. "איתן היה איש ערכים אמיתי ברוחו ובמעשיו, שקולו המהדהד 25 שנה חדר ללבו של כל מי שרצח רבין עבורו הוא נקודת שבר שלא נמצאה דרך להתאושש ממנה. איתן ישאר תמיד העיתונאי עם המאמרים הנוקבים שהיו תמיד צפירת השכמה עבורנו".
פרופסור גבי ברבש ספד גם הוא להבר ואמר: "הכרתי את איתן לראשונה בערב הנורא ההוא. איתן היה שם למטה ב-2 ביחד עם כולם ועם משפחת רבין. שמע ממני ראשון בדרכי לבשר למשפחה. אחר כך לקח אותי עימו החוצה לרגעים המצמררים של "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה". איתן סייע לי לכתוב את דברי הברכה שלי בעת ביקורו של המלך חוסיין לחנוכת מרכז הטראומה באיכילוב. זכיתי. כמו לרבין - גם לי הוא כתב".
ברבש המשיך וסיפר: "מאז, התחברנו. קצת. ענייני בריאות מפעם לפעם. איש חכם, בימים ההם ממזרי, חריף ועוקצני. ראייה תקשורתית חכמה ובעיקר יכולת ניסוח ומבריק בניסוח מסרים. בשנים האחרונות, מאז שחלה, התרכך אבל עדיין היה מרתק לשבת ליד המעיין הנובע ההיסטורי. ידע לספר סיפור. לא עוד. האם יפגשו שם למעלה?".