"זו לא סתם חתיכת פח" | המסע המרגש עם האופנוע של לוחם צה"ל שנהרג
סרן אורי אזולאי נהרג בלבנון ממטען צד לפני 24 שנים. הוא היה בן 25 בלבד כשנהרג, קצין מצטיין ומוערך בסיירת מטכ"ל • היה לו אופנוע די ישן, שאיתו היה רוכב לכל מקום. לאחר שאורי נהרג, האופנוע פשוט נשכח בחצר ההורים בקרית שמונה ועם השנים הפך לגרוטאה של ממש • בחודשים האחרונים תיעדנו שיפוץ של אופנוע ישן, אך למעשה, תיעדנו את אחד מפרויקטי ההנצחה המרגשים ביותר • צפו
לא, זו לא כתבה על אופנוע. זו כתבה על ישראלים, על הרוח הישראלית - זו שעם כל השיח הפוליטי המכוער והשנאה ברשתות, קצת שוכחים שהיא עדיין קיימת. זו כתבה על לוחם ישראלי, גיבור, שנפל למען המדינה הזאת. ב-1996 נהרג אורי אזולאי, רב סרן במותו, ממטען צד בלבנון כשהוא רק בן 25. כעבור 24 שנים החליט אחיו רונן להציל את האופנוע של אורי שהחליד במשך כל השנים האלה בחצר הבית של ההורים ושלח אותו לתיקון בעמותה שמתמחה בהנצחות יוצאות דופן של חללי צה"ל.
אורי אזולאי גדל בקרית שמונה ולא רחוק ממנה, בלבנון, גם נפל. הוא צעיר שעזב את קורס טיס כדי להגשים חלום – להיות בסיירת מטכ"ל. סרן אורי היה קצין מצטיין, חזק פיזית, כריזמטי, רק בן 25 וכבר צפו לו עתיד מזהיר.
לאורי היה אופנוע: סוזוקי GS 850G, שנת ייצור - 1980. כשאורי נהרג, גם האופנוע מת. הוא נשאר בחוץ, בחצר המשפחה בקרית שמונה. "פה עמד 24 שנים. בגשם, בשמש, בכל", סיפר אביו משה אזולאי כשהוא בגינת ביתו. תחת כל תנאי מזג האוויר המצבה הדו-גלגלית של אורי דעכה לאיטה – שלדה חלודה, ריפוד קרוע, חורים במתכת וקרעים בעור המושב – גרוטאה.
חודשיים לפני יום האזכרה ה-24 של אורי הגענו למוסך של יוסי אהרון, יו"ר ומייסד עמותת "מצילי רכבי אספנות", עם מה שנשאר מהאופנוע. יוסי, איש עם ידי זהב ועם לב ענק, הבטיח לנו שיחזיר את הגרוטאה שהגענו איתה לחיים עד האזכרה של אורי. "האופנוע הזה ייסע", הוא אמר. "תצלם טוב כל בורג פה כי אתה תראה את זה חדש".
יוסי הוא חלק מעמותה מיוחדת שבחרה בדרך מיוחדת להנציח לוחמים שנפלו. במקרה שלנו, יוסי משפץ אופנוע שלא ראה מעולם לחייל שלא ראה מעולם. "זה סיפור חיים של חלל צה"ל", הסביר. "יש רגשות, יש זכרונות, יש הרבה בתוך הפח הזה, זו לא סתם חתיכת פח". העמותה המרגשת הזו עוזרת גם לחיילים שנפצעו והפכו נכים. כחלק מהשיקום שלהם הם משפצים מכוניות ישנות, מחזירים את המכוניות לחיים – וגם את עצמם.
רונן, האח השכול של אורי, הוא זה שיזם את הפרויקט. הוא זה ששכנע את אבא שלו להוציא את האופנוע מהחצר ולתת אותו בידיים זרות. "תמיד אמרתי לעצמי – אני ממש מקווה ליום הזה שאני אמצא איזושהי דרך לקיים את הצוואה שלו ולשפץ את האופנוע", הסביר רונן.
24 שנים אחרי שאיבדו אותו, ההורים מטילדה ומשה עלו לקבר של הבן שלהם בקרית שמונה. במקביל, האופנוע המחודש עשה את דרכו צפונה בדיוק כפי שהבטיח יוסי. הגיע הטקס, ויוסי עלה לדבר כשהאופנוע לצידו: "רציתי לתרום את חלקי לחבק את ההורים, לתת להם מגע של אהבה. לא שכחנו אתכם". כשההורים הגיעו לגעת באופנוע שליווה את בנם כל כך הרבה בחייו – אף עין לא נשארה יבשה.
ניתן להעביר תרומות בהעברה דרך ביט לחשבון העמותה שמספרו 0522590663