המרכז הרפואי תל אביב, איכילוב, נראה היום אחרת לחלוטין. הכניסה במקום אחר, המיון גדל והשתכלל, הרבה השתנה מאותו לילה בנובמבר 95' שבו נורה רה"מ יצחק רבין. פרופסור יוסי קלאוזנר הוא אחד מבכירי בית החולים. מנהל המרכז הרב-תחומי לסרטן, מנתח עילוי שכבר בגיל 39 היה מנהל המחלקה הכירורגית. הוא טיפל באלפי אנשים בקריירה העשירה שלו, הציל רבים מהם, ועושה את זה גם בימים האלה. עד היום הוא לא התראיין על הלילה ההוא לפני 25 שנה, אז, כשהיה מנהל האגף הכירורגי.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

"ככל שחולף הזמן, העוצמה של האובדן הזה, אצלי לפחות, הולכת וגדלה. אלה רגעים שמלווים אותי כל החיים", שיתף פרופסור קלאוזנר ותיאר מה התרחש בלילה ההוא: "אני לא אשכח את הטלפון הזה שקיבלתי, אני חושב שהשעה הייתה... אולי עשר, עשר ושתי דקות, משהו כזה. צלצל אליי ד"ר מוטי גוטמן, שהיה אז סגני. הוא ניסה להסתיר את ההתרגשות שלו, אתה יודע, אבל אמר לי: 'אנחנו מטפלים ברבין. הוא פצוע אנוש, אולי מת. אנחנו מטיסים אותו לחדר ניתוח. יש לו פצעי ירייה. בוא'".

 פרופסור יוסי קלאוזנר הרופא של רבין (צילום: החדשות 12)
"לא אשכח את הטלפון הזה שקיבלתי". פרופסור קלאוזנר | צילום: החדשות 12

אדל אלון, שהייתה אחות בחדר המיון של איכילוב באותו הלילה סיפרה: "זה היה מוצאי שבת רגילה, לא משהו מיוחד, רגוע לגמרי. פתאום אני שומעת סירנה, פשוט כזה דבר עוד לא שמעתי אי פעם. משהו מדהים, מזעזע, אז רצתי החוצה מהמיון, והייתה מכונית, ואמרו לי: 'תביאו מיטה! תביאו מיטה!'".

"הוא היה לבוש בחליפה, הוא היה נראה ממש כאילו שלא קרה שום דבר", תיארה אלון. "היינו צריכים להביא אותו מהרחבה לחדר טראומה. הגענו לדלפק ואז אמרתי "זה רבין, זה רבין", והמשכנו מהר-מהר לחדר טראומה. העברנו אותו מהאלונקה למיטה של הטראומה, פה כבר היה מלא צוות, והתחלנו לטפל בו".

אדל אלון אחות חדר מיון (צילום: החדשות 12)
"פתאום אני שומעת סירנה". האחות בחדר המיון אדל אלון | צילום: החדשות 12

אחרי דקות ספורות בחדר הטראומה הבין הכירורג, ד"ר מוטי גוטמן, שאין ברירה, חייבים להוריד את רבין לחדר ניתוח. "בניתוח רגיל יש 6 עד 7 אנשי סגל. היה בערך פי שלושה מזה, פי שלושה. צוות כבד של אנשים שהיו עסוקים בניסיונות החייאה נואשים", סיפר פרופ' קלאוזנר.

"היו כמה דקות במוניטור שחזרו סימני חיים. זאת אומרת, שהלב פעם. פעם, ואפילו הפיק קצת לחץ דם. היו כמה דקות כאלה, שנתנו איזשהו שמץ של תקווה", סיפר מי שהיה מנהל האגף הכירורגי והסביר: "אבל זה היה מלאכותי בגלל מאמצי ההחייאה העצומים. אתה יודע, אלה דברים שקורים, ומהר מאוד זה נעלם. היה ברור בשלב הזה שהסיכוי להציל אותו למעשה לא קיים. אבל הם המשיכו. הם לא ויתרו".

"לא היה לו סיכוי"

בטלוויזיה דיווחו כי רבין נמצא בבית החולים כבר שעה ורבע. המאמצים להשאיר אותו בחיים עדיין נמשכו, ומחוץ לבית החולים התאספו המונים שחיכו לעדכון. ב-23:07 קלאוזנר קיבל החלטה. "הייתי צריך לעמוד ולהגיד לאנשים שאני נורא מצטער, אבל אנחנו צריכים להכריז על מותו, כי מיצינו את כל המאמצים העילאיים האלה, ואני מודה להם, וזה היה רגע נורא. היה רגע נורא. אני לא אשכח אותו בחיים", סיפר.

 פרופסור יוסי קלאוזנר הרופא של רבין (צילום: החדשות 12)
פרופסור קלאוזנר | צילום: החדשות 12

"אתה ראית אנשים, כירורגים, מרדימים, אנשי טיפול נמרץ, מתמוטטים. על הרצפה. אני בחיים לא ראיתי כזה דבר", הוסיף פרופ' קלאוזנר. "אנשים התיישבו על הרצפה. וחלקם פרצו בבכי קורע לב. זה מחזה נדיר מאוד. אני לא ראיתי אותו אף פעם, לא לפני כן ולא אחר כך, עד היום. ניגשתי לשניים מהם והנחתי יד על הכתף, על הראש, בלי מילים".

פרופסור קלאוזנר גם השתתף בניתוח לאחר המוות באותו ערב. הניתוח שבו הבינו שיגאל עמיר השתמש בכדורי הולופוינט, כדורים שנועדו ליצור הרס מקסימלי ברקמות ובכלי הדם. 25 שנה אחרי הוא אומר, שגם עם כל הטכנולוגיות שהתפתחו, עדיין לא היה ניתן להציל את רבין: "אין מצב. אני יודע דברים על מנגנון הפגיעה שלא הותירו לו פרומיל של סיכוי".