לא טסים לשום מקום: חודשים ארוכים שטיסות לחו"ל הפכו לחלום רחוק בשביל האזרח הישראלי. כמעט ואין מי שלא מתגעגע לימים בהם יכולנו פשוט להזמין כרטיס ולהגיע ליעד המועדף עלינו באותו הרגע, מבלי לחשוב על אחוזי הדבקה והסכמי קורונה בין מדינות. ועדיין, עם כל הקושי של האזרח הפשוט, עובדי ענף התעופה מתגעגעים לעבודתם וחוששים לעתידם הכלכלי - אל מול שדה התעופה שעומד לו ריק מאדם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אני 17 שנים באל-על, לא דמיינתי בחלומות הכי שחורים שלי שאראה את המקום הזה שומם בצורה הזאת. אני רגיל לראות את המקום זה שוקק חיים, מוזר לראות ככה את המקום הזה, הלם", סיפר אלי בוקרה, מכונאי מטוסים באל-על שנמצא בחל"ת. "המקום הזה עובד 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, חוץ מביום כיפור תמיד יש פה עבודה - המקום הזה לא עוצר לרגע".
גם שי ורגב היו אמורים להיות בשיא העונה עכשיו בתור סבלים בנתב"ג, כך שלא היה אפשרי לדבר איתם בכלל. עם זאת, מאז פרוץ נגיף הקורונה כלל הטיסות בוטלו כמעט לחלוטין, והעובדים נשלחו הביתה. בינתיים הם יושבים בבית ומחכים לחזור לעבודתם, כשחוסר הודאות בנוגע לעתידם הכלכלי לא מרפה.
"אני אובד עצות, אמנם אני לא משתף את אישתי והילדות שלי כי אני לא רוצה לשבור אותן עוד יותר, אבל כן, אתה נשבר", הסביר רגב קהלני, סבל בנתב"ג שנמצא כרגע בחל"ת. "אני לא מצליח להירדם בלילה. אני מרגיש שאני מאכזב קודם כל אותי כאדם, וגם את המשפחה שלי שלא הצלחתי לפרנס. אני הגבר, זה התפקיד שלי, זה לא קל".
חלק מהעובדים הצליחו למצוא עבודות זמניות וחלקם עדיין יושבים בבתים ומחכים לבשורה – אם יחזרו לעבודתם או לא. מדובר בהורים, בני זוג ומפרנסים, שכל רצונם הוא לשוב ולעשות את מה שהם טובים בו יותר מהכל, את מה שהם אוהבים יותר מהכל – לעבוד.