מעטים ידעו פעם מה שם הרחוב שבו נמצא מעונו של ראש הממשלה בירושלים. "בלפור" היה רק שמו של הלורד מההצהרה ההיא, על הקמת בית לאומי לעם היהודי. אך לאחר 11 שנים רצופות שבהן נתניהו גר עם משפחתו באותו המעון, היום רחוב בלפור הינו שם נרדף לראש הממשלה. והשבוע התפרץ כל הזעם והתיסכול כלפי "בלפור", כשהמחאה נגד המצב הכלכלי התערבבה בהפגנות סוערות של מתנגדי נתניהו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המחאה בשבוע שעבר הייתה מחאה עם אנרגיות חדשות. יואב, בעל עסק להפקת אירועים הגיע גם הוא להשמיע את קולו כשהוא לבוש כלוחם ברברי. "הגעתי כי שישה אירועים שלי התבטלו, אני ברצפה בגדול, זה הכל", אמר ליגאל מוסקו. "הוא רוצה רק להישאר בשלטון כל עוד הוא יכול, הוא יעשה כל דבר. ביבי, אם צריך, ייקח את המדינה עד הרצפה". זה התחיל כהפנינג ססגוני אך גלש לאלימות ומעצרים.
הגרעין הקשה של מפגיני אנטי-ביבי התגבש בארבע השנים האחרונות דווקא בהפגנות נגד מנדלבליט בפתח תקווה. קבוצה קטנה אך מתמידה של אנשים לא צעירים. הם אולם מתוסכלים מכך שנתניהו עדיין יושב בבלפור, אך מרוצים מפתיחת המשפט. מבחינתם, גנץ "גנב את הבחירות" כשהחליט לשבת בממשלה עם נתניהו. כשהגיעה הקורונה, והמבוגרים כעת נשמרים ונשארים יותר בבתים - החליטו גם הצעירים לצאת לרחוב.
מבחינתם המשטרה בהפגנה היא לא כולנו - אלא המשטרה הפרטית של נתניהו. זו שניסתה לפרק את מחאת בלפור. ביצים הושלכו לעבר השוטרים. נראה כי היו להפגנה היו מארגנים אבל לא היו מנהיגים. כשהם לא הצליחו להגיע עד למעון של נתניהו, האנרגיה של ההמון חיפשה מוצא. הם התחילו לצעוד בלי שאף אחד ידע לאן. כשחסמו את הרכבת הקלה למשטרה כבר לא נותרה ברירה. ואז הצעירים קיבלו את העימות שחיפשו, פונו בעזרת זוזים וזרנוקי מים. זה נגמר בחמישים עצורים אבל לא מרגיש כמו סוף פסוק.