לוחמת המפרץ: קריסת מבנה "הלבנייה" בחודש שעבר, אחד משני המבנים שהפכו לסמל של בתי הזיקוק בחיפה, העלתה מחדש את בעיית הזיהום במפרץ מעל לפני השטח. ד"ר ליהי שחר-ברמן, מי שנחשבת לאחת מהפעילות הסביבתיות הבולטות בארץ, אמנם לא הייתה מעורבת באירוע, אך עדיין היא ללא ספק אחת הסיבות המרכזיות לכך שהסוף של המפעלים המזהמים קרב ובא – וזאת אחרי שנים של מאבק.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"קמתי בבוקר ובן זוג שלי שאל אם פתחתי את הטלפון. אחרי שפתחתי ראיתי 300 הודעות ווטסאפ ששואלות אותי אם יש לי אליבי", סיפרה שחר-ברמן. "עצוב שהקריסה של המבנה עשתה כל כך הרבה רעש תקשורתי, כזה שעשרות חולים והרוגים בכל שנה לא הצליחו לעשות".
מאבקה של ליהי החל בזמן שהייתה סטודנטית בטכניון, אז גילתה שהריח החזק שהיא הריחה ברחבי הקמפוס - מגיע בעצם מהשכנים בבתי הזיקוק. "אתה לא צריך להיות סטודנט בטכניון כדי להבין מה קורה כאן", הסבירה שחר-ברמן. "אין אף חומר שהם פולטים שבריא לנו, זה לא אלוורה - אין כאן אבקת פרחים".
כחלק מפעילותה של שחר-ברמן, לא פעם עליה להפשיל שרוולים – ולהתלכלך בבוץ. "תראה, אני לא אוהבת את האנרגיות האלה, הן הולכות איתך אחר כך", סיפרה שחר-ברמן. "אבל בכל זאת יש לי מצפן, ואני יודעת מה המטרה. ואם זה אומר שצריך להתלכלך או להיות אגרסיבית – אז אני אעמוד בזה".
המאבק נגד מפעלי הזיקוק הוא אינו נחלתה של שחר-ברמן בלבד, כשיש עוד רבים שנרתמים למאבק. "זוועה מה שקורה פה, אי אפשר לקום ולנטוש את הבית - יש לי נכדים פה במוצקין", הסבירה מימי פרץ, תושבת חיפה ופעילה במאבק נגד מפעלי הזיקוק במפרץ. "מה אנחנו מבקשים בסך הכל? לחיות בלי זיהום. לא יודעת איפה שילך המתחם הזה, רק שלא יהרוג אותי, את הילדים ואת המשפחה שלי - זה הכל".
ובזמן שליהי וחבריה נאבקים בכל כוחם להביא לסגירת המפעלים, יש מי שדווקא מתנגד לפעולותיהם. "כועסים עליי שאני רוצה לסגור את המפעלים", סיפרה פרץ. "אמא של מישהו שעובד פה פנתה אליי ושאלה אותי איך אני לא מתביישת ושאם יסגרו את המפעלים איפה הבן שלי יעבוד, אבל אמרתי לה שבסופו של דבר – היא זו שתודה לי".
במהלך מאבקה, שחר-ברמן לוותה על ידי תומכים רבים שליוו אותה לאורך הדרך. "סבבה לי להיות הפנים של המאבק, זה שאני בפרונט לא אומר שאני לבד – אף פעם לא הייתי לבד", הדגישה שחר-ברמן. עכשיו נותר רק לראות האם הכוחות שהשקיעו ליהי וחבריה יביאו לסגירתם של המפעלים, ולתחילתה של תקופה חדשה ובריאה יותר – שמגיעה לתושבי חיפה.
מהתאחדות התעשיינים נמסר בתגובה: "בכתבה עלו שורה של טענות לא נכונות וחסרות כל בסיס. מי אמר ש-200 אלף רכבים יותר טובים לזיהום אוויר של מפעלים שצמצמו הפליטות בעשרות אחוזים? ההידרדרות הקשה של חיפה באה בעקבות הקרב נגד התעשייה בעיר שהוביל לסגירת מפעלים. יש לזכור כי ללא תעשייה חזקה לא תהיה חיפה".