רק בשבוע שעבר הודיע פרופ' רוני גמזו על הסתייגותו מההחלטה לאשר את כניסתם של 17 אלף סטודנטים לישראל - רובם תלמידי ישיבות מארה"ב. ועדיין, אחרי סערה פוליטית שהתקיימה השבוע, קבינט הקורונה אישר את המתווה והרכבת האווירית הזו החלה להגיע לארץ – בזמן שלא מעט זוגות מעורבים עדיין לא מצליחים להתאחד, בעקבות החלטת המדינה למנוע את כניסתם של בני הזוג שאינם אזרחים ישראלים לארץ.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"הגענו אתמול בערב ונכנסנו מיד לבידוד, אנחנו פה שלושה-ארבעה בחדר בינתיים", סיפר גאל גולדשטיין, שהגיע מארה"ב לישיבת הכותל ונכנס ישר לבידוד. "יש לי מעט מרחב, אני יכול ללכת הלוך ושוב, אני יוצא לכאן ללמוד, חוזר לישון, שב לכאן לאכול, לומד-אוכל-ישן וחוזר חלילה. אין על מה להתלונן".
גאל מודע לבעייתיות של הגעתם שלו ושל חבריו לארץ בתקופה זו, אבל מבקש שינסו להבין גם את הצד שלו. "תמיד יהיה מי שלא ירצה בי, ולא משנה לאן אלך. באמריקה אנטישמים לא רוצים אותי, ובישראל לא רוצים אותי מסיבות שקשורות לביטחונם האישי, זו סיבה הגיונית", הסביר גאל. "לא הגענו לכאן כדי להדביק אחרים, אנחנו רוצים להיות חלק מהלאום הישראלי. אני, למשל, רוצה לעלות לארץ ברגע שאוכל. ברגע שאוכל אני רוצה להפוך לישראלי".
במקביל, רונית קלדרון לא ראתה את בתה עדי ואת נכדיה כבר 8 חודשים. היא לא יכולה לטוס ולראות אותם בארה"ב בגלל שחברות הביטוח מסרבות לבטח אותה, והם לא יכולים לבוא לישראל כמשפחה אחת – רק בגלל שהבעל אוליביה אינו ישראלי.
"מביאים לנו כמות כזו גדולה של חרדים, בטיסות על גבי טיסות, ואומרים לנו זה בסדר, אצלם זה בסדר", סיפרה רונית שבתה ובעלה תקועים בארה"ב ולא יכולים להיכנס לישראל. "אבל אוליבייה, דווקא הוא יביא את הקורונה?"
לא מעט אנשים מרגישים כאילו ישנה אפליה מתוך אינטרסים פוליטיים – על הגב שלהם. "זה מרתיח את הדם. איך מעדיפים מישהו שהוא לא אזרח ישראלי להגיע לפה לחגים, ולא לתת לנו, לחגוג ביחד יום הולדת לאדם, ראש השנה?", שאלה רונית. "אתה מרגיש שלא רק שנותנים לך בוקס בבטן, אלא שגם בודקים שנפלת על הרצפה ודורכים עליך עד הסוף שלא תקום. אני הולכת ממורמרת ולפעמים אני קמה בבוקר ואני אומרת את הדבר הנורא הזה - אני שונאת את המדינה שלי. איך יכול להיות שאני אגיד דבר כזה?"