בישראל נאספו בשנה שעברה 5.7 מיליון טונות אשפה של פסולת ביתית, 200 אלף טונות יותר מאשתקד. 80% מהפסולת בישראל מוטמנים בקרקע - מה שגורם לזיהום האדמה ולפליטת גזים רעילים. רק 20% מהפסולת בישראל ממוחזרת - לעומת האיחוד האירופי, שם הנתונים בדיוק הפוכים. פרויקט מיוחד: הזבל שלא נגמר.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

בכל 7 דקות בממוצע מגיעה משאית למטמנת אפעה ושופכת את הפסולת שבה. יותר מ-400 מכולות ביום, חצי מכל האשפה במדינת ישראל, מובלת לנקודה אחת במדבר. מדובר באתר הזבל הגדול במזרח התיכון.

18% מהפסולת בישראל מכיל פלסטיק שאינו ממוחזר. נגיף הקורונה והחשש ממשטחים מזוהמים רק הגדילו את השימוש בכלים חד פעמיים ועצרו גם את היוזמות המועטות להיפרד מהפלסטיק.

השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל הודתה במצב העגום: "מדינת ישראל השקיעה מיליארדים ועדיין כל הנושא של טיפול בפסולת הוא כישלון אחד גדול. מאוד עצוב לראות את הסיטואציה פה בארץ. המדדים מול המדדים הבין-לאומיים הם פשוט קטסטרופה שלמה".

טובעים בזבל: ישראל מטמינה הכי הרבה זבל במערב (צילום: N12)
הכי הרבה זבל במערב | צילום: N12

יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה ח"כ מיקי חיימוביץ' הסבירה כי יש צורך בהסברה תמידית: "אנחנו צריכים קמפיין, כל הזמן, בכל ימות השנה. צריכים מודעות הולכת וגוברת, ואין מה לעשות  - אנחנו צריכים גם אכיפה".

אפילו אם החינוך למחזור יצליח לחלחל דרך הדור הצעיר, הבעיה מורכבת בהרבה - הפחים הכתומים שנועדו לקלוט את האריזות שיילכו למחזור פרוסים רק בחצי מהמדינה, וגם הם לא יכולים לא יכולים לפתור את הבעיה. למשל, קרטוני חלב מורכבים מחומרים שמקשים על תחנות המיון להפריד בין מה שאפשר למחזר ממנו למה שלא.

יש פתרון אחד: שינוי הרגלי הצריכה

מסתבר שבתשתיות הקיימות בישראל, מרכזי המיון וההפרדה המועטים מתקשים למחזר את מה שכבר נחשב לסטנדרט בעולם. "תרחיש האימים הוא שלא יהיה מקום להטמין", שיתף מנכ"ל תאגיד מחזור האריזות 'תמיר' רני איידלר. "אני מקווה שדקה לפני זה יבנו פה בארץ גם עוד מתקנים להשבת אנרגיה וגם לשרפה, כדי להפוך פסולת לאנרגיה".

הפתרון האמיתי היחיד שמציעים המומחים טמון בשינוי הרגלי הצריכה של כולנו. רק בשנה שעברה נזרקו לפח בישראל 5 מיליארד כוסות חד פעמיות - פי 2 מבעשור הקודם. חשוב להגיד שיש גם הצלחות: רפורמת השקיות בסופר הביאה לירידה של 80% בשימוש בהן, חיסכון של 7,000 טונות בכל שנה.

יש לזכור שהשטחים הפתוחים והטבע בהם מוטמן הזבל הם משאב מוגבל בסופו של דבר. אם ההרגלים לא ישתנו בזריזות - המקום להטמין ייגמר, והזבל יעלה על גדותיו.