מריאנה סופיאניק נאנסה כשהייתה בת 7 על ידי אבא של חבר טוב שלה. בהפגנת התמיכה בצעירה שנפגעה באילת, שנערכה אמש (ראשון), היא שיתפה בדמעות את הקהל בסיפורה האישי והכואב, וגם על המאבק שלה באדם שפגע בה – שעדיין מסתובב חופשי. "הציעו לי את זה והבנתי שיש לי הרבה מה לומר לנערה באילת – על הרגשת הלבד, ההרגשה שכל העולם שופט אותך", סיפרה ל-N12.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"היה לי חשוב גם לתת דוגמה למי היא יכולה להתבגר להיות. רוב הנפגעות הופכות להיות נשים חזקות, נשים לוחמניות ואנחנו כולנו ביחד כל אחת עושה את שלה ואנחנו ביחד נשנה ונביא את הצדק שמגיע לכל אחת מאיתנו", ציינה סופיאניק.
כבר 25 שנה סופיאניק חיה עם הטראומה שלה. "האמת שאפילו נזכרתי בדברים רק באזור גיל 15-16. הייתה לי איזו הדחקה שחזרה אליי בסיוטים שחוויתי מהילדות, והסיוטים חזרו מגיל 15-16 והם לא עזבו אותי מאז", סיפרה.
היא הוסיפה: "קראתי לזה בהתחלה פגיעה מינית, לא הבנתי שזה אונס - וחוויתי את כל הקשיים שמלווים סביב זה. סיפרתי לחברים הכי קרובים, דיברתי עם המשפחה והם לא ידעו איך להתמודד, הם לא ידעו איך לתמוך. לא מלמדים את זה. לא מלמדים ילדה בת 7 איך להתמודד עם זה, לא מלמדים ילדים בני 15-16, לפחות לא בתקופה שלי לימדו. וגם ההורים שלי - לא היה להם את הידע הזה לצערי הרב".
סופיאניק ציינה גם את הקושי והזיכרונות שמציפים אותה בכל פעם שמדווח על מקרה אונס נוסף. "כל פעם כשסיפורים כאלה נחשפים בתקשורת זה מלווה בסיוטים, זה מלווה במחשבות טורדניות, בזיכרונות שלא עוזבים. כל הזמן, הזיכרונות, וגם האי צדק. לראות את האי צדק, לראות כל פעם מחדש את אותם פוגעים, כל פעם זו חבורה חדשה, לראות אותם יוצאים מזה בקלות. בקלות ממש - וחוזרים לפגוע", שיתפה.
סופיאניק הדגישה כי גם בסיפור האישי שלה הצדק עוד לא נעשה: "אני עדיין נלחמת עבור זה, ואיתי נלחמות נשים מדהימות וגברים מדהימים. יצא לי לספר את הסיפור שלי בכמה מקומות אבל אני ממשיכה להילחם. אני לא אשחרר ממנו, אני לא אשחרר מזה. כל זמן שהוא מסתובב חופשי מבחינתי זאת סכנה לכל הילדים שנמצאים לידו. הגיע הזמן לשנות את זה. באמת שהגיע הזמן".