שמעון עיני ציין את יום הולדתו ה-28 כשקמה מדינת ישראל - למעשה המדינה נולדה ביום הולדתו ולא להפך. והיום ביום העצמאות ה-72 למדינה, הוא חוגג את יום הולדתו ה-100. בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, נבצר ממנו לחגוג בשמחה עם כל משפחתו ואהוביו - ולכן החליטו בחברה למתנסים להפתיע אותו ולערוך לו מסיבת יום הולדת מיוחדת - בהתאם לנהלי משרד הבריאות. שמעון המרוגש אמר: "שמח לראות את השכונה מלאה. זה עושה לי טוב".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בשכונת נחלאות בירושלים גרים חילונים דתיים וחרדים - וכולם יחד הגיעו לחגוג לשמעון עיני את יום הולדתו ה-100 ביום העצמאות הזה. שמעון שהופתע מהמחווה חייך מאוזן לאוזן, שמח,מחא כפיים והצטרף לשירה של כולם שאיחלו לו יום הולדת שמח. בכך, שמעון שמתמיד בימי השגרה להגיע בכל יום למועדון הקשישים של מינהל קהילתי גינות העיר של החברה למתנסים בירושלים, זכה לקבל חזרה ביום ההולדת המיוחד הזה.
בחגיגות השתתפו ראש העיר משה לאון, חבר הנהלת המנהל הקהילתי עו"ד אלקנה הולצר וילדי השכונה ששמרו על מרחק אחד מהשני בהתאם להוראות משרד הבריאות. החגיגה נערכה בפתח ביתו של שמעון עם מתנדבי המרכז הקהילתי וילדי השכונה שהוא כל כך אוהב ומכיר. ראש העיר לאון איחל לשמעון: "תמשיך להיות בריא ומחייך. זכית לגדל משפחה לתפארת - כולם אוהבים אותך".
שמעון עיני הוא בנם של רבקה ויעקב עיני. נולד בירושלים ב-29.4.1920 בשכונת "אבן ישראל". בהיותו בן 5, קנה אביו את הבית ברחוב נרקיס, בו הוא מתגורר עד היום. הוא בוגר בית הספר "העממי לבנים" ובית הספר "טרה סנטה", שם למד בשפה האנגלית וממנו פרש בגיל 15, בשל התנכלות קשה של מוריו הכמרים לאחר 11 שנות לימוד.
בגיל 15 הצטרף לנוער העובד, שם נפתח לעולם חדש ולא מוכר של ריקודי הורה, הרצאות וחיי קהילה ושם פגש את מי שלימים תהיה אשתו. באותה העת, ההסתדרות, ששמה לה למטרה "לייהד" מקצועות שהיו עד כה בידי עובדים ערבים, שלחה אותו ללימודים ושילבה אותו בעבודה במחלקה הטכנית של הדואר הבריטי, אז ידוע בשם “General Post Office”.
לאחר 30 שנות עבודה, קודם להיות מנהל הדרכה. באפריל 1975, הוא פרש ממשרד התקשורת לאחר 40 שנות עבודה - בשנת 1941 נישא לבחירת ליבו מיכל לבית קן דרור. בביתם שברחוב נרקיס, גידלו באהבה רבה ארבעה ילדים.
הבית ששוכן במרכז העיר היה מאז ומתמיד אבן שואבת ופינה חמה לילדיהם, לבני זוגם, ולנכדים שהתפזרו וגרו בשכונותיה השונות של ירושלים. ביתם ספוג זיכרונות, ריחות ורגעי אושר. אך לא תמיד היו רגעי אושר בביתם - ב-1997 איבד שמעון את נכדו רותם שרביט שנהרג במהלך שרותו הצבאי בסיירת נחל.
מדובר בסיפור חיים פשוט של איש יוצא דופן, איש חפץ חיים, אוהב ימים ורואה טוב. איש צנוע ונעים הליכות, סבלני וסובלני, אוהב אדם, איש משפחה למופת, סקרן ולמדן, איש אופטימי תמידי שלעולם יראה את חצי הכוס המלאה. מעיין נובע של אמרות שנונות ובדיחות וחוש הומור שרק אפשר להתקנא בו. אהוב עד מאד ומוקף בארבעת ילדיו, חתניו, כלותיו, 13 נכדיו ו-29 ניניו.