בקיץ שנת 2006 קיבל מיכאל זמיר צו 8. אז, בימי מלחמת לבנון השנייה, הוא היה לוחם מילואים בחה"ן צנחנים. כבר ביום למחרת התייצב יחד עם חבריו בנקודת הכינוס. הצוות קיבל מידע מודיעיני, נשק, מפות, ויצא לפעילות בכפר רשף, שנמצא 8 ק"מ מהגבול. 

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

בדקה פנויה שהייתה לו הוא שלח הודעה לאחותו הגדולה. הוא ביקש ממנה לשלוח פרחים לארוסתו הטרייה דנה, לה הוא הציע נישואים רק שבועיים קודם לכן. הוא גם ביקש שתמסור לה: "אני מת עלייך". את המילה "מת" אחותו חששה לכתוב, וכתבה במקום זאת "אני אוהב אותך".

אחרי לילה שלם של צעידה, מצאו חברי הצוות מבנה בן 2 קומות בתוך מטע הזיתים בכפר דבל, והתמקמו בו. בחוץ נשמעו רעשי פיצוצים, קולות מלחמה, טנקים ומסוקים ללא הרף. כשהגיע תורו של מיכאל לשמור, הוא עמד על גרם המדרגות, הסיט את שק החול והביט החוצה – להבין מה קורה סביבו. מול עיניו ראה נוף הררי מדהים, ובאוזניו שמע שריקה חזקה. לפתע - ראה כדור אש ענק שטס לעברו.

טיל של החיזבאללה פגע במבנה בעצמה אדירה והתפוצץ בקומה הראשונה של הבית. הטיל פוצץ איתו גם את כל חומרי הנפץ שסחבו הלוחמים לביצוע המשימה. מיכאל ירד במהירות מהקומה השנייה לקומה הראשונה בה שהו חבריו לצוות. סביבו ענן עשן סמיך, ריח של בשר חרוך, אך הוא התעשת.

מיכאל הרים את הראש והסתכל הצידה. הוא ראה את עדי, חברו הטוב ביותר. הוא ניגש אליו וניסה לטפל בו, אבל הבין שזה אבוד. הוא המשיך לפצוע הבא וזיהה את נתי, מפקד הצוות. כך, עבר מיכאל בין תשעת חבריו לצוות בזה אחר זה - עד שהגיע לגלעד.

מיכאל ניסה להנשים אותו והניח את אוזנו על פיו כדי לבדוק האם הוא אכן נושם. כך, כשהוא יושב על ברכיו, רכון אל פיו של חברו, הוא הרים את עיניו למעלה - וראה את החור דרכו חדר הטיל. באוזניו שמע שוב שריקה, אותו רעש מזעזע, וראה את כדור אש שני שמגיע לעברו.

הטיל השני שירה החיזבאללה התפוצץ באמצע החדר. מיכאל, שכב נמוך ובדק את נשימתו של גלעד וניצל בזכות זאת. הטיל השני התפוצץ ופירק כמעט את כל הבית. לבנות החבלה והפצצות שהביאו איתם התחילו לבעור ולעלות בלהבות בתוך המבנה.

ברגע הזה, חלם מיכאל שהוא נשרף. הוא התעורר בלהבות, התעשת, והבין: צריך להוציא את כולם החוצה. את הפצועים החל לסחוב אל מטע הזיתים, אולם הבית התמלא בעשן - אי אפשר להיכנס. הוא שמע מתוך הבית קריאות "שמע ישראל", בכי וקריאות לעזרה. הוא רץ לתוך האש, ממשיך לנסות ולחלץ את חבריו שנשארו במבנה. בשלב כלשהו איבד את ההכרה, עד שהתעורר בבית החולים בארץ, פצוע. זמן רב ייקח לו להבין שחבריו כולם - אינם איתו עוד.

היום, 14 שנים מאוחר יותר, מיכאל מתגורר בירושלים, נשוי לדנה, ואבא ל-4 ילדים. בחצר ביתו 9 עצי פרי, לזכר תשעת חבריו שנפלו בקרב ההוא. הוא חי כשהם איתו בליבו יום יום.

אלעד דן, אשי נוביק, בן סלע, גלעד זוסמן, יוני שמוכר, נאור קאלו, נתי יהב, עדי סלים ועידן קובי, נפלו בט"ו באב, ה-9 באוגוסט שנת 2006, מלחמת לבנון השנייה.

סיפורו של מיכאל זמיר יובא באירוע שירים לזכרם בכנסת המשותף למשרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי והכנסת. האירוע ישודר הערב (שני) ב-22:20 בערוץ קשת 12.