בית איל, נושא את שמו של בנה של אורנה שמעוני, סגן איל שמעוני ז"ל, שנהרג בשנת 1997 מפגיעת טיל נ"ט בטנק המרכבה שבו ישב סמוך למוצב ריחן, הצפוני ביותר ממוצבי צה"ל ברצועת הביטחון. אבל הבית הזה הוא לא מפעל הנצחה אישי: הוא מוקדש לכל נופלי לבנון, ובמרכזו פעילות חינוכית וספורטיבית.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מדובר במפעל חייה של אורנה, שבמרכזו קיר ארוך הקרוי "ציר ארזי הלבנון" ועליו 1,388 סיפורים ששיתפו מי שאיבדו את בניהם, בעליהם ויקיריהם. "אלו סיפורים שנוגעים בכל משפחה בישראל", אומרת אורנה. "אין שם שאני לא מכירה. בבית איל, המשקל שווה בין כל הנופלים". את בית איל הקימה כמעט לבדה, בסיוע תורמים וחברים, לאורך שנים. זהו אתר ההנצחה היחיד בישראל לכל נופלי מלחמת לבנון.
"מלחמת לבנון נשכחה", אומרת אורנה בכאב. "אני לא באה בטענות, אבל אני רוצה שהאתר יהיה ממלכתי, שהמדינה ומשרד החינוך וצה"ל יגיעו לפה לזכור את מלחמת לבנון הארוכה".
נגיף הקורונה לא פסח על בית איל, ולפני חודש וחצי נאלצו לסגור את הדלתות. כשהבריכות התרוקנו משחיינים והמתקנים נשארו דוממים, הופיע כצפוי גם המשבר הכלכלי שמאיים עכשיו על המקום. "אם לא נגייס מיליון שקלים באופן מיידי, אנחנו ניסגר - כי אין לנו מי שיפעיל", מבהירה אורנה. "המדינה חייבת לעזור עכשיו, כי כל שנותיו לא ביקשנו אגורה. לא בגלל כעס, בגלל עיקרון ערכי. אבל אם לא נקבל היום עזרה, הבית הזה - שיש בו חיים עם זיכרון - פשוט ייסגר".
שמעוני התבלטה בסוף שנות ה-90 כפעילה בתנועת "ארבע אמהות", אחר כך הקימה וטיפחה את אנדרטת הבנות באי השלום בנהריים והייתה פעילה גם במאבק לשחרור גלעד שליט. על האבל שלה עצמה היא ממעטת לדבר" אני ביום הזיכרון רוצה וחשה שכל עם ישראל בוכה איתי - אני לא בוכה לבד", היא מסבירה. "השנה נוספו לדמעותיי הפחד והיראה שלא אצליח לגייס את סכום הכסף לזכר כל נופלי המלחמות".
לסיוע לבית איל ניתן להעביר תרומות למרכז להנצחת זכרו של איל שמעוני ז"ל, בית איל, ע.ר. 580313039, בנק הפועלים (12), סניף 723, מספר חשבון 631859.