ביום ראשון האחרון נדמה היה כי הסיפור עומד לצאת משליטה - ראשי המועצות הדרוזיות ביקשו ממפגינים שלא להתקהל מול הכניסה למשרד החוץ כשבפנים ישיבת הממשלה. הטריגר למחאה הזו הוא משבר התקצוב - תוכנית החומש לרשויות הדרוזיות הסתיימה ב-2019, ואילו התקציב הזמני בסך 202 מיליון שקלים, עליו סוכם עם ראש הממשלה בסוף דצמבר - מתעכב. במשרד ראש הממשלה טוענים שמעל 100 מיליון כבר הועברו למשרדים הרלוונטים אך ראשי המועצות אומרים: "לא ראינו שקל". אולם, מהר מאוד עולה מילת המפתח, הסוגייה הבוערת באמת - חוק קמיניץ.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
על מנת להכיר את אותם "עברייני הבנייה" כדאי להבין איפה ואיך הם גרים. יישוב דרוזי טיפוסי בנוי ממבנים כפריים ובתים על אדמה פרטית - אלו יישובים שנבנו לפני קום המדינה. לאורך השנים, לטובת תשתית, אזורים תעשייתיים או בסיסי צה"ל, הופקעו עשרות אחוזים משטחי השיפוט של היישובים האלה, מאותן אדמות פרטיות.
כעת, הכירו את הקו הכחול, שמגדיר על אילו שטחים מותר לבנות. הקו הזה התרחב במשורה לאורך השנים. תוכניות המתאר שאושרו בשנים האחרונות אינן מאפשרות הוצאת היתר בנייה, וראשי המועצות הדרוזיות טוענים שלמעשה הם מתנהלים תחת תוכניות בנות עשרות שנים.
הצורך עשה את שלו, ויותר ויותר בתים נבנו בכל זאת, לתת מענה למשפחות הצעירות. בשנת 2017 אושר חוק קמיניץ, שמאפשר לוועדות התכנון והבנייה להטיל צווי הריסה וקנסות מנהליים של מאות אלפי שקלים ללא משפט על עבירות בנייה - אבל אלפי דרוזים הם אותם "עברייני בנייה", גם לפני החוק.
"אני חייל קרבי, אני משלם ארנונה, אני משלם את כל המיסים בזמן, ואני לא מקבל כלום. למה? למה אני?", סיפר בתסכול איוב מנסור, תושב עספיא. "אומרים לך 'אוהבים אותך', 'אוהבים את העדה הדרוזית, ברית דמים'. חבר'ה אנחנו לא רוצים ברית דמים, אנחנו רוצים ברית חיים".