ד"ר רובין מעביר את השבוע האחרון בנסיעות ברחבי הארץ בין בתים של ניצולי שואה שזקוקים לטיפול רפואי פשוט ובגלל המצב אינם יוצאים מהבית. לפני הקורונה הוא היה מטפל בהתנדבות בניצולי שואה. מעטים הכירו את היוזמה שלו, אך עדיין הצליח לעזור למספר ניצולים מדי שנה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

בשבוע שעבר החליט לפרסם פוסט בעקבות המצב שקורא לכל מי שמכיר ניצולי שואה שזקוקים לטיפול אורתופדי בביתם להתקשר אליו. "מיום ראשון שעבר קיבלתי 500 פניות ביום של ניצולי שואה", סיפר. "אבל אני מצליח להגיע רק לחלק קטן מהם".

מתנדבים ביום העצמאות
צילום: החדשות

בימים האחרונים הוא הקים חמ"ל קטן בדירתו בתל אביב כדי לנסות ולהתמודד עם אלפי הפניות שזורמות. הפוסט שלו הגיע לא רק לניצולי שואה אלא גם לאנשי רפואה ומתנדבים נוספים שבעקבותיו בקשו להצטרף ליוזמה.

גם מריסה וביתה דלית מעבירות את החודשיים האחרונים בהתנדבות עם האוכלוסייה המבוגרת. לפני שנה, אחרי שדלית ילדה ומריסה הפכה לסבתא, הן הקימו ביחד קבוצת פייסבוק לסבים וסבתות - "סבבים וסבבות". עם תחילת הקורונה הן הבינו שזקוקים להן יותר מתמיד.

מתנדבים ביום העצמאות
צילום: החדשות

"הרגשנו שהפוסטים בקבוצה הולכים ונהיים לא פשוטים", סיפרה דלית. אנשים כתבו שהם מעדיפים למות מקורונה מאשר למות מגעגועים לנכדים". מריסה הוסיפה: "אז החלטנו שאנחנו לוקחות את זה בידיים ומתחילות לעשות להם סדר יום. בבוקר כל יום יש ספורט, אחרי הצהריים יש הרצאה ובערב יש שמחה: שירה בציבור, ריקודים, מופעים"            .

יש להן בקבוצה37 אלף חברים - סבים וסבתות מכל הארץ. לפני הקורונה הן ארגנו להם בהתנדבות טיולים, הרצאות ומפגשים. אבל כשהבינו שחברי הקבוצה צריכים להישאר – העבירו הכל לרשתות החברתיות.

שיאל - מתנדבים ביום העצמאות
צילום: החדשות

שיאל זגורי רק בת 16 וכמעט לא נמצאת בבית בימים האלה, היא עוזרת לקשישים בשכונה שלה ברעננה בקניית מזון ותרופות, ומסייעת להם בכל משימה שדורשת יציאה מהבית. היא אף פעם לא ממש הסתדרה עם מסגרות, ובית הספר היה מקום שהיא הייתה הולכת בו לאיבוד.

לפני שנה, אחרי שהודיעו לאמא שלה שלא מוכנים להחזיק אותה יותר בבית הספר שלה, היא עברה לתיכון חדש – ושם הכל השתנה. לפני הקורונה היא התנדבה ב-8 מקומות שונים בשבוע, כעת, בעקבות המצב, היה ברור לה שהיא לא יכולה לשבת סתם ככה בבית.

משבר הקורונה יצר מציאות לא פשוטה, בעיקר עבור האוכלוסייה המבוגרת. דווקא ביום העצמאות, דור המייסדים שבנה את הארץ הזו, נאלץ להישאר לבדו – בבית. לא פעם בתחושה של חוסר אונים. בזכות אנשים כמו אמיר, שיאל, דלית ומריסה, ורבים אחרים כמוהם – הם מרגישים סוף סוף – שהם לא לבדם.