בשבועיים האחרונים אנחנו מתמודדים עם טענות פסאודו מדעיות, המושמעות בחלקן על ידי אנשי אקדמיה, שמקלות ראש בחומרתה של מגפת הקורונה. הטענות האלה ממוקדות בשני טיעונים מסוכנים בשל המסר המרגיע שהן משדרות לציבור בשלב הנוכחי של מגפת הקורונה:

1. התמותה ממגפת הקורונה איננה חריגה ונבלעת בתמותה השנתית הכוללת ולדוגמה, מספר המתים באירופה - קטן יותר מסך הנפטרים שם בשנת 2017.

2. לתחלואה ממגפת הקורונה יש קצב התפשטות מוגבל שמגיע לשיא לאחר שישה שבועות ודועך במהירות החל מהשבוע השמיני ללא קשר להתנהגות המדינה, עם ובלי סגרים. כך, טוען מי שטוען ומגבה טענותיו במודלים מתמטיים, המגפה באירופה המערבית הדביקה את כל מי שיכלה להדביק - וכעת היא דועכת.

לדעתם, המגפה מיצתה עצמה, ולכן ניתן כעת לשחרר לגמרי את הסגר תוך בידוד המבוגרים וטעוני הסיכון. לדעתנו, מדובר בטיעונים לא מבוססים מדעית ומסוכנים בהשלכות שלהם להגנה על הציבור!

ראשית, הקדמה קצרה:

קשה מאוד להשוות בין שיעורי התמותה במדינות שונות, בגלל שאפילו שיעור ההדבקה בקורונה (שהוא המכנה שממנו נגזר שיעור התמותה) איננו ידוע.

הגורמים המשפיעים על שיעורי התמותה מקורונה בארצות השונות הם:

א.      באיזה שלב של המגפה מתבצעת המדידה.

ב.      כמה בדיקות קורונה מבוצעות בארץ הנמדדת. נתון זה מגדיר את המכנה, שעל בסיסו מחושבת התמותה.

ג.       מי החולים שנדבקים בקורונה (גיל ממוצע של האוכלוסייה ומחלות רקע). 

ד.      יכולת ההתמודדות של בתי החולים עם החולים.

ברקע, קיימת השאלה כמה מקורבנות הקורונה היו מתים בלאו הכי לולא מגפת הקורונה. בשנה רגילה מתים בכל העולם 56 מיליון איש, מעט יותר מ-150,000 נפטרים ביום.

בגרף המצורף ניתן להתרשם מהגידול בתמותה בכמה מארצות אירופה שבהן הכתה מגפת הקורונה בחוזקה. ניתן לראות בברור את הגידול הבולט בשיעורי התמותה בחודשיים האחרונים, גם על רקע התמותה הרגילה שם בשנים האחרונות.

אבל, גם ללא קשר לגידול הבולט בתמותה באירופה בחודשיים האחרונים, מציאות הקורונה חמורה עוד יותר. מדינות שהפעילו סגר וריחוק חברתי מאוחר, הגיעו לרמות הדבקה ותמותה לא מבוטלת. המקרה הקשה ביותר הוא העיר ניו יורק - מעל ל-10,000 נפטרים כבר כעת, וככל הנראה שמספר זה עוד יגדל משמעותית (ל-15,000), אפילו אם אף נדבק נוסף לא יתגלה. בעיר ניו יורק פחות אוכלוסייה מבישראל, המערכת הרפואית (המצוינת) בה לא קרסה - ולכן לא ניתן להניח ששיעור התמותה גבוה בגלל אי ספיקת המערכת זאת המחלה.

וכאן הנקודה: לו פעלנו בישראל כמו בניו יורק, כלומר אילו היינו מאחרים בסגירת הגבולות ובסגר החברתי - היו מתים כאן לפחות 10,000 בני אדם מקורונה כבר היום. העובדה שזה לא קרה, איננה מעניקה לנו חסינות בשום דרך שהיא. מי שלא נדבק - ודאי לא מחוסן. הוא יכול להידבק בקיץ, או בהתפרצות הסתיו הצפויה.

מרכז לבדיקת קורונה בניו יורק
מרכז לבדיקות קורונה, ניו יורק | צילום: רויטרס

נקודה נוספת למחשבה; שיעור הנדבקים (Prevalence) בניו יורק גבוה מאוד, אבל רחוק מ-50%-60%. רק 1% מהאוכלוסייה שם אותר עד כה כחיובי בבדיקת מטוש. בגלל שהבדיקות בניו יורק מתבצעות רק על מקרים מובהקים וקשים - 40% מהבדיקות יוצאות חיוביות (לעומת 6% בישראל).

להערכתנו, שיעור ההדבקה בניו יורק איננו גבוה מ-10%. נתון זה, אגב, נתמך גם על ידי מחקר שפורסם לפני שבוע ב"ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" על מספר מאות של יולדות שהגיעו לבתי חולים בניו יורק ונבדקו לקורונה - 15% מהן היו חיוביות. 

מכל מקום, לולא הסגר החריף, ניו יורק הייתה מגיעה לאחוזי תחלואה ותמותה גבוהים אף יותר. 15,000 מתים מ-10% הדבקה היו הופכים ל-75,000 מתים ב-50% הדבקה, גם בהנחה שהמערכת הרפואית לא הייתה קורסת. כלומר, לכל מי שטוען שצריך היה לתת למגפה להשתולל והיא הייתה מכלה את עצמה - זה היה עלול להיות המחיר כאן בישראל! זה הפוטנציאל של הסיפור - אין מה להשלות את עצמנו.

ואגב, לאלה המצדדים בבידוד המבוגרים ושחרור הצעירים, על פי סטטיסטיקה מעודכנת על ניו יורק, רק חצי מהנפטרים עברו את גיל 75 (כמובן - הצעירים יותר סובלים ברובם ממחלות רקע). 

כעת, לטענה המסוכנת השנייה שדועכת מעצמה:

הנגיף איננו הופך "פג תוקף". אין בטענה הזו שום הגיון ביולוגי או רפואי. אפשר לקוות שהקיץ יאט את קצב ההדבקה, אבל אפילו בזה אין סיבה להאמין. די אם ננתח את ההתפשטות המעריכית (אקספוננציאלית) בצבירים שמתגלים בשבועות האחרונים (כבר כמעט קיץ): בני ברק ומג'ד אל-כרום. ממש כרגע, אחרי חודשיים של מאבק, הנגיף נשאר - מדבק וקטלני כמו שהיה מלכתחילה.

גם סינגפור, מדינה עם מערכת שלטונית מרכזית ויעילה וציבור ממושמע, התמודדה עם הקורונה מ-23 בינואר, איתרה בקפדנות וביעילות כל חולה חדש על מגעיו, הפעילה מערך בדיקות אינטנסיבי וסגרה בקפדנות את גבולותיה האוויריים. כתוצאה מהמערכה המתוזמרת היטב, היה רושם שהושגה שם שליטה בהתפשטות הקורונה. והנה, בימים האחרונים ממש, יותר מהוכפל מספר החולים בקורונה בסינגפור מ-4,000 ל-9,000.

סופר סינגפור
סינגפור: היה רושם שהושגה שליטה בקורונה | צילום: AP

ההתפשטות מחדש של מגפת הקורונה בסינגפור, בעיקר בקרב 200,000 מהגרי העבודה שם, גרמה לממשלה שם לזנוח את שגרת החיים הנורמלית; בתי הספר נסגרו שם מחדש, תושבים נדרשים להסתובב עם מסכות ועוצר הוטל על מאות אלפי עובדים זרים. תופעות דומות של הרמת ראש של המגפה, מתרחשות בימים אלה גם ביפן ובסין - הרבה יותר מ-8 שבועות לאחר פרוץ המגפה במדינות אלה.

ההתפשטות המהירה מחדש ביפן, סינגפור וסין, 14 שבועות ויותר לאחר תחילת המגפה שם, ממוטטת לתפיסתנו את הטיעונים המלומדים בדבר משך החיים המוגבל של מגפת הקורונה.

לסיום, עוד הערה אחת; העדויות על שיעורים גבוהים של מחוסנים לקורונה עד כה, מתבססות על בדיקות דם סרולוגיות שעדיין חסרות תוקף מדעי. בניסויים על דגימות דם מלפני שנתיים (שבהן ודאי שאין סיבה לצפות לחיסוניות מנגיף שעדיין לא נוצר), 5%-10% מהדגימות נראות "מחוסנות" לנגיף. זוהי תופעה מוכרת שנובעת מהדימיון בין וירוסים שונים ומכך שבדיקות ייעודיות לווירוס הקורונה החדש נמצאות עדיין בפיתוח.

המפתח לניהול יעיל של המצב הוא קודם כל משמעת ואחריות ציבורית. אחריות כזאת, בשילוב פיתוח מואץ של מנגנונים יעילים לאיתור ולבידוד מהיר של מודבקים, בדומה לאלה שמופעלים בקוריאה הדרומית, יכולים לאפשר שגרת חיים כמעט נורמלית גם בקיץ המתקרב, וביתר שאת בסתיו שאחריו.

קורונה - דרום קוריאה
דרום קוריאה - דוגמה לניהול נכון של המגפה | צילום: Lee Jin-man, AP

לסיכום, הציבור הרחב, בישראל ובעולם מתמודד בימים אלה עם ערעור הסדר העולמי, איום על בריאותו וחייו והשמדת מטה לחמו התעסוקתי-כלכלי. אנחנו סבורים שנדרשת זהירות יתר כאשר מציגים לציבור במצוקה מודלים מתמטיים או אפידמיולוגיים שנויים במחלוקת שעלולים להשפיע על התנהגותו ועל יכולת הריסון של המגפה במערכה הממושכת שעוד צפויה לנו.

פרופ' גבי ברבש, פרופסור במכון ויצמן ובעבר מנכ"ל משרד הבריאות ומנהל המרכז הרפאי תל אביב (איכילוב).

פרופ' מנפרד גרין, רופא אפידמיולוג, פרופסור בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה ובעבר ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות