"אנחנו מתויגים אוטומטית כחשודים בגלל צבע העור, אנחנו לא שונים": ארה"ב בוערת זה היום ה-11 בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד, גבר שחור בן 46, בידי שוטר לבן בשם דרק שובין. כשרואים את התמונות משם, קשה שלא להיזכר במציאות כאן בתחילת חודש יולי בשנה שעברה, אז יצאה קהילת הישראלים יוצאי אתיופיה להפגין בעקבות הריגתו של סלומון טקה ז"ל מקליע שירה שוטר. מנהיגי המדינה כאן אמנם הביעו הזדהות, אך גם ביקרו את המוחים על חסימות הצירים והאלימות בהפגנות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ביזה לא הייתה כאן, גם לא ירי לעבר שוטרים, אבל חלק מהמוחים השחיתו רכבים וניידות וניסו לפרוץ לתחנת משטרה. ב-3 ביולי הביע ראש הממשלה נתניהו הזדהות עם המוחים אך גם דיבר על חוק וסדר, בדומה לנשיא טראמפ כיום: "אנחנו מחבקים את העדה האתיופית, אני גם יודע שיש בעיות שעוד צריך לפתור. אבל אני מבקש מכם דבר אחד, תפסיקו את חסימות הצירים, אנחנו מדינת חוק, לא נסבול את חסימת הצירים".
בשנים האחרונות ידעה מדינת ישראל מספר אירועים בולטים של אלימות משטרתית כלפי ישראלים יוצאי אתיופיה. עבור מובילי המחאה בשנה שעברה ועבור המשפחות שנפגעו מאותה אלימות הפצע עדיין פתוח ומדמם והמחאה בארה"ב רק מגרדת אותו. כעת הן בוחרות לדבר, על הקשר בין מה שקורה שם למה שקורה כאן ועל המסר שלהם לישראלים שמזדהים עם המחאות בארה"ב.
"החברה הישראלית צבועה מאוד", אומר אשר סלמסה, אחיו של יוסף סלמסה שנמצא מת בשנת 2014, כמה חודשים אחרי שעבר מעצר אלים ששבר את רוחו, כך לטענת משפחתו. "פתאום כולם והמפורסמים מזדהים, אבל איפה הם היו כשהרגו את אח שלי? איפה הם היו כששוטרים הרביצו לחייל? איפה הם היו כשהרגו את סלומון טקה? הבטן והנשמה של כל המשפחה שלנו מתהפכות בימים האחרונים, זה מחזיר אותנו ל-2014 וגם לכל מחאה שהייתה אחרי".
"אני מסתובב תמיד עם הקבלה של המחשב בתיק, כי שואלים אם הוא שלי"
חקירת המקרה של אחיו של סלמסה אמנם נסגרה ללא כתב אישום, אבל גם שש שנים אחרי המשפחה חשה שלא נעשה צדק. "ישבתי לפני שבועיים עם חברים מתחת לבית והגיעו שוטרים וביקשו מאיתנו להזדהות, שאלו אם אנחנו גרים פה", הוא מספר, "המצב עגום, לא רחוק מהמצב בארה"ב. אנחנו שונים מהקהילה בארה"ב, אבל יש לנו אותו צבע עור ואנחנו סובלים מאותה גזענות ומתיוג כחשודים. כואב גם שהציבור כאן לא תומך בנו, לא מצטרפים למחאה, לא כורעים ברך".
"בארה"ב מבינים יותר ויותר שלא יכול להיות שהעוול ההיסטורי שנעשה לשחורים יימשך", אומר אבי ילאו, יו"ר מפלגת צדק שהיה ממובילי המחאה בשנה שעברה בעקבות הריגתו של סלומון טקה. "אצלנו הנרטיב הוא 'אנחנו הבאנו אתכם', איך אתם מעזים בכלל להתלונן, לא מבינים שיש בעיה. בחו"ל מסקרים את זה כמחאות הדורשות צדק, כאן הכותרות היו אנרכיה וגם רטוריקת החוק וסדר של נתניהו לא הייתה שונה משל טראמפ. הגזענות פה יותר עמוקה ומתוחכמת. אומרים 'כולנו יחד', אבל בפועל אנחנו קורבנות לאלימות. וזה לא נגמר במשטרה, זה בתעסוקה, בחינוך, ברבנות".
"יש לי צלקת מהמחאה בשנה שעברה", אומר יצחק טיים, פעיל נוסף שהוביל את המחאה בארץ. "האלימות המשטרתית עדיין קיימת, היא פשוט מוסתרת בניידות, בתחנות, בחדרי המדרגות, כי יש היום מצלמות בכל מקום. האמירות של הפוליטיקאים מטרידות אותי, נותנות רוח גבית לשוטרים לעשות מה שהם רוצים. ארה"ב היא אחת המדינות הגזעניות בעולם אבל גם בישראל יש גזענות וגזענות ממוסדת, אני מסתובב תמיד עם הקבלה של המחשב בתיק, כי שואלים אותי אם הוא שלי, סטודנטים מסתובבים עם הקבלה מודבקת על האופניים החשמליים".
"אני מפחד", מוסיף טיים, "ביום שיקרה פה עוד אירוע אני לא יודע לאן זה יתפתח. במשך עשרות שנים הממסד אלים לקהילה ולצעירים, חלקם עוברים מדי שישי תפוז מכני בתחנות משטרה ואשמתם היא שהם שחורים והממסד הוא שיצר את האלימות במחאה האחרונה. אני נגד אלימות אבל אני עובד עם הנוער רואה את התסכול בעיניים ואני חושש".
"ישראל היא מדינה גזענית, לא מתייחסים אלינו כחלק מהחברה"
המקרה של ג'ורג' פלויד החזיר את דרבה פיקדה, אחיו של דמאס פיקדה, למקרה בו אחיו החייל תועד מוכה על ידי שוטרים בשנת 2015. "היה שם נס, בלי מצלמת האבטחה, אח שלי היה מסיים בכלא או שהוא לא היה פה", אומר פיקדה, "אני ואחי שירתנו את המדינה, הוא היה במדים, אבל זה לא הפריע לשוטר לשלוף אקדח. ללא המצלמה הוא לא היה היום קצין בצבא".
"ישראל היא עדיין מדינה גזענית, כמה מאחינו נפגעו בשנים ספורות?", הוא מוסיף, "כשאנחנו מחינו היינו לבד, מתייחסים אלינו כאילו אנחנו לא חלק. אני לא צריך שהשוטרים יכרעו ברך, שקודם כל יידעו את החוק. עדיין תמיד יש תקווה, אם נתייאש ונאבד את התקווה אנחנו ניתן במה לאנשים האלו. כשאנחנו מורידים את הראש זה מעלה אותם".