סיפורה קורע הלב של אצירי קרדנס מתחיל אי שם בשנת 2009, אז הגיעה לישראל לאחר שהתקבלה ללימודים כסטודנטית לתואר שני ביהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. כשנה לאחר הגעתה לארץ, התרחש אירוע יוצא דופן בבית החולים "שערי צדק", ששינה את חייה של קרדנס. בחודש מאי הגיעה לישראל חברה של אצירי יחד עם משפחתה, במהלך אותו ביקור חלה אחד מבני משפחתה של חברתה והוא אושפז בבית החולים. באותו חדר שבו אושפז אחיה של חברתה של אצירי, אושפז אביו של זאב עמית, מי שלימים יתאהב באצירי. אביו של עמית היה זה שהכיר בין אצירי לבנו זאב ובין השניים נרקמה ידידות במהלך ימי האשפוז, והשניים התקרבו והפכו לחברים של ממש.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

השניים כל כך התקרבו שלאחר כ-5 חודשי זוגיות, עברו להתגורר יחדיו בדירה אותה שכר בשכונת נחלאות בירושלים, סמוך לאוניברסיטה בה למדה. בשלהי שנת 2011 החלו השניים בהליך הסדרת מעמדה של אצירי כבת זוגו של עמית בלשכת משרד הפנים, במסגרתו הוצגו כלל האסמכתאות הנדרשות להוכחת כנות הקשר הזוגי בין השניים. שנתיים לאחר מכן, נישאו השניים בחתונה מרגשת במקסיקו סיטי, עיר הולדתה של אצירי. מיד לאחר החתונה, שבו לישראל והקימו את ביתם בתל-אביב.

סיפרה של אצירי קרדנס
אצירי ובן זוגה זאב

אצירי וזאב השתוקקו לילד משותף, והחלו בהליכים וניסיונות להיכנס להריון טבעי לקראת סיום לימודיה. במקביל, הודיעו לאצירי כי קיבלה מעמד של תושב ארעי בישראל. בחודש אפריל 2016 טסו זאב ואצירי ל"טיול שורשים" עם משפחתו של זאב בקרואטיה. במהלך הטיול חש זאב ברע ואף נאלץ להתאשפז בקרואטיה - שם אובחנה ירידה במדד ההמוגלובין בדם ועל כן קיבל שתי מנות דם. בעקבות ההרעה במצבו הטיול עבורם הופסק והשניים חזרו לישראל באופן בהול. כשהגיעו לארץ, אושפז זאב בבית החולים "איכילוב", שם לאחר סדרת בדיקות אובחן כחולה סרטן לימפומה בקיבה. מצבו הרפואי הקשה הפתיע את הזוג עד מאוד, שכן השניים נהגו לשמור על אורך חיים בריא. גם כשמצבו של זאב התדרדר, אצירי לא עזבה אותו, היא שהתה ליד בעלה, סעדה אותו ותמכה בו ברגעיו הקשים. בצער רב בחודש נובמבר, הלך זאב לעולמו. 

עוד לפני שהלך לעולמו, מיד לאחר שאובחן חולה במחלה הקשה, כתב זאב צוואה לפיה הוריש ליקיריו, אצירי וילידיו (מנישואיו הקודמים), את כל רכושו. כמו כן אצירי וזאב פנו יחדיו לבית החולים "איכילוב" לשם אחסון ושמירה של מנות זרע בבנק הזרע, אשר ישמשו את אצירי במקרה של פטירת בעלה המנוח, מתוך רצונם להביא ילד משותף לעולם אשר ימשיך את מורשתו של זאב, ואם לא די בכך, עוד לפני שנפטר רכש זאב חלקת קבר משותפת לו ולאצירי בבית העלמין בגבעת ברור שיוכלו לנוח זה לצד זו למנוחת עולמים. חצי שנה לאחר שזאב נפטר, פנתה אצירי ללשכת משרד הפנים בתל אביב, וביקשה בהתאם ל"נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" להמשיך ולעבור את תהליך אזרוחה, אותו הליך שהחלה לעבור עוד כשזאב היה בחיים, במסגרתו יועבר עניינה לדיון בוועדה וראיון אשר ייבחן את זיקתה של אצירי לישראל והשתלבותה בחברה הישראלית.

סיפרה של אצירי קרדנס
אצירי וזאב בעת חתונתם

במקביל, פנתה אצירי בבקשה לצו לפיו יתאפשר לה לעשות שימוש בזרעו של בעלה המנוח אשר נשמר בבית החולים. לבקשתה של אצירי סופקו מסמכים שלא מתירים ספק ברצונו של בעלה המנוח כי תביא ילד מזרעו. על אף התנגדות היועץ המשפטי מטעם משרד הפנים, ניתן הצו המבוקש ואכן בסמוך למועד זה החלה אצירי לעבור הליכי הפרייה בבית החולים ליס שבתל אביב. אולם, כ-4 חודשים לאחר הפנייה למשרד הפנים, דחה המשרד את בקשתה בטענה להיעדר זיקה לישראל ודרישה ליציאתה תוך כ-30 ימים. דחיית הערר וגירושה של אצירי מישראל ימנע ממנה מלהגשים את רצון בעלה המת ורצונה שלה להביא ילד משותף לעולם.

"במדינה הזאת הכרתי את החברים הטובים ביותר שהיו לי אי פעם", סיפרה אצירי בשיחה עם חדשות 12. "אנשים שנתנו לי אהבה והבנה ולא ביקשו שום דבר בתמורה. אנשים שהפכו את המדינה הזאת לבית עבורי. זאב היה אחד האנשים הכי מיוחדים שהכרתי בחיי, הוא מאוד אהב את המדינה שלו והאמין בטוב שבה. אני זוכרת את השיחה שלנו לפני הנישואין, שהבאתי בפניו את רצוני להתגייר, זוכרת עד היום את תשובתו: 'מדוע את רוצה להתגייר? כדי להיות איתי? אני אוהב אותך כמו שאת. מה לא טוב בלהיות מי שאת?'".

"ישראל הפכה לבית שלי"

"עניתי לו שאם אנחנו רוצים ילד, אז לפי היהדות הוא לא יהיה יהודי. הוא ענה לי: "יכול להיות, אבל הוא יהיה ישראלי כי הוא ייוולד פה בארץ ואני אהיה אבא שלו". אצירי הוסיפה וסיפרה כי זאב עשה הכול על מנת להסדיר את מעמדה במדינה. "כבר בשנת 2010 הוא רשם אותי במשרד הפנים כבת זוגו ואחרי הנישואין קיבלתי מעמד של תושבת עם תעודת זהות. נאמר לנו במשרד הפנים שבשנת 2017 אני אקבל אזרחות ישראלית, אבל התהליך נעצר אחרי פטירתו של זאב ומאז אני מקבלת ארכה של הויזה כתושבת עם תוקף של חצי שנה כל פעם".

"אני כבר 10 שנים מתגוררת במדינה הזאת, יש מסביבי אנשים שאוהבים אותי ושאני אוהבת אותם, יש לי עבודה בעלת ערך ומשמעות עבורי, יש לי חלקה ליד הקבר של בעלי היקר שאהב את המדינה והאמין בה, יש לי בבית חולים חלק חי מבעלי המת ובית מלא זיכרונות וקבר לבכות בו והליך להשלים שייכות לעם היהודי ובכל זאת כל חצי שנה שואלים אותי את אותה השאלה במשרד הפנים: 'מה הקשר שלי עם הארץ הזאת?'".

עו"ד ניצן הראל (צילום: נועה לוסקי)
עו"ד ניצן הראל | צילום: נועה לוסקי

עו"ד ניצן הראל המייצגת את קרדנס הוסיפה: "ניתן לומר כי הקלות הבלתי נסבלת בהתנהלות הרשות כלפי הגב' קרדנס, החורצת גורלות, אינה ייחודית עבורה ובאופן מצער ניתן לראות כי חוזרת במקרים רבים ומורכבים מסוג זה. הגב' קרדנס היתה כפסע מקבלת אזרחות ישראלית. לא די במות בעלה, שהיה אירוע מצער ומשמעותי עבורה, ממועד זה, גם השתנה יחסם של הרשויות כלפיה וזו נדרשה לעזוב את הארץ באופן כמעט מיידי, ואף להילחם בביהמ"ש על זכותה לממש רצונם, שלה ושל בעלה ולהביא לעולם ילד משותף. מצער כי רק כאשר עניינים והחלטות מסוג זה מובאות בפני ביהמ"ש, משנה הרשות עמדתה או לחילופין נעתרת לבדיקה מחודשת מעמיקה וראויה - כפי שהיה עליה לבצע טרם ניתנה ההחלטה להרחקה או גירוש מישראל".

תגובת רשות האוכלוסין וההגירה: "מדובר באזרחית מקסיקנית השוהה כאן מספר שנים ואשר בשנת 2013 נישאה לאזרח ישראלי. מעמד במסגרת ההליך המדורג ניתן לה בשנת 2014. לאחר מעל שנתיים מתחילת ההליך, נפטר בן הזוג אשר מכוח הקשר הזוגי עמו ניתן לה מעמד. לבני הזוג אין ילדים משותפים. הפונה ביקשה לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטריים ולצורך טיפולים. בימים אלה נדון הנושא ויובא בקרוב בפני הוועדה הבין-משרדית לבחינת מעמד מטעמים הומניטריים. יובהר כי הפונה ובא כוחה מעודכנים בכל שלב".