בתוך כל הלחץ, חוסר הוודאות והבידוד שהביא עימו נגיף הקורונה, חשוב לזכור שבחזית המאבק במגפה עומדים אנשי צוותי הרפואה מרחבי הארץ. למרות הסיכונים, ההקרבה המשפחתית והעבודה מסביב לשעון - האנשים הללו דואגים קודם כול לחולים, ורק אחר כך חושבים על עצמם. שלושה מהם סיפרו ל-N12 על התחושות בתוך המצב המורכב שבו הם נמצאים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"רציתי לעשות הכל כדי להציל חיים"
ד"ר איברהים נזים, מתמחה במחלקה פנימית א' במרכז הרפואי פדה-פוריה, היה אחד מאנשי הצוות הראשונים שטיפלו בנהג אוטובוס התיירים, שהיה חולה הקורונה הקשה והמורכב הראשון בישראל. "הייתי תורן במחלקה, עדכנו אותי לגבי חולה הקורונה הראשון ונכנסתי ממוגן כמו שצריך. הוא היה בהכרה, אבל עם חום וקשיי נשימה. הייתי במעקב הדוק איתו", סיפר. ד"ר נזים תיאר את ההתמודדות הראשונית עם המצב הלא מוכר: "בכל שעה נכנסתי, ממוגן כמובן, לראות אותו ולקחת בדיקות. בהמשך היום ראינו שהמצב שלו מחמיר והוא התחיל להידרדר מבחינה נשימתית".
כמו לכל הישראלים, גם לנזים היו חששות בהתחלה - אך הם היו קשורים לדרך הטיפול: "ברור שהיו חששות - מקרה ראשון קשה של קורונה בארץ ומקרה ראשון אצלנו בפדה-פוריה. היינו בחוסר ודאות", הודה. "אנחנו עדיין לא יודעים הרבה על הנגיף הזה, עדיין חוקרים ולומדים אותו. כשנכנסתי אליו בפעם הראשונה היה לחץ וחשש, למרות שממש הקפדנו על כל נושא המיגון. בפעם השנייה והשלישית כבר היה לי קל יותר".
מה נתן לד"ר נזים את האמונה שהוא יכול לטפל בחולה הקורונה הראשון, למרות חוסר הוודאות? כנראה שתחושת השליחות: "זה היה אתגר גדול בשבילי. ידעתי שכל בית החולים ואפילו כל המדינה נושאים עיניים אלינו ומחכים לראות שמצבו משתפר".
ד"ר נזים אמר שהוא רצה לעזור לחולה, ולעשות הכל כדי להציל את חייו: "עדכנתי כל הזמן את מנהל המחלקה, מנהלת המרכז הרפואי ד"ר מזרחי, ואת סגנית מנהל המחלקה ומומחית ריאות. כשמצב החולה החמיר, ביחד התייעצנו והחלטנו שבשלב הזה צריך להרדים ולהנשים אותו, כדי שנוכל לטפל בו". המשפחה של איברהים דאגה, ועדיין דואגת, מאוד. ארוסתו, שעובדת כאחות בבית חולים אחר, חששה שלא יוכלו להיפגש. "הרגעתי אותה שעשינו הכל לפי ההנחיות הכי מוקפדות של המיגון ואין סיבה לדאוג", סיפר.
"אנשי הצוות ממלאים את תפקידם בצורה מעוררת השתאות"
ד"ר דני קינג, סגן מנהל מערך ריאות, הוא מומחה ריאות וטיפול נמרץ במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, המטפל בחולים המאושפזים בעקבות הקורונה. ד"ר קינג סיפר על התקופה המאתגרת, ואמר כי העבודה ב"מתחם הקורונה" הפגישה אותו עם אתגרים ומצבים חדשים ושונים ממה שהכיר עד היום. "לרוב, כשאנחנו מטפלים במחלות קשות או פציעות חמורות כצוות רפואי, אין מרכיב של סיכון עצמי וסיכון לסביבתנו הקרובה", הסביר. "כאן זה כן קיים, וזה השוני המשמעותי. למול החששות, יש תחושה כללית שהעולם עומד במערכה נגד אויב משותף וצוות המטפל בחולים במתחם - כמו גם אנשי המיון, המעבדות ועוד - שותפים למערכה ועומדים בחזית המאבק".
ד"ר קינג העלה קושי מפתיע בטיפול: "המטופלים שונים ומהווים אתגר שונה ממה שאנחנו רגילים אליו. רוב המטופלים סובלים מתסמינים גופניים מעטים, ועיקר ההתמודדות שלהם היא עם בידוד בסביבה זרה. גם כאן אנחנו משתדלים להיענות לבקשותיהם ולהוריד את מפלס החרדה והלחץ בו הם נמצאים". לדבריו, המטופלים המעטים שחולים במחלות משמעותיות יותר מצריכים "חשיבה וניהול מדויקים, במחלה שאיננה מוכרת ושדרכי הריפוי שלה עדיין אינן בהירות".
עוד סיפר ד"ר קינג שהוא ואנשי הצוות מרגישים בטוחים בזכות הנחיות המיגון העצמי: "אני כשלעצמי מרגיש ביטחון רב במיגון כשאני מתמגן, ואני מנסה להקרין תחושה דומה לצוות. שאר אנשי הצוות במחלקה ממלאים את תפקידם בצורה מעולה ומעוררת השתאות, מתוך רצון להעניק למטופלים את מה שהם צריכים, ומצד שני למנוע פיזור של הנגיף אל מחוץ לגבולות המתחם". הוא הוסיף כי האתגר משליך גם על המטופלים שבמתחם, ולטענתו ישנה השפעה גם על בית החולים ועל המדינה כולה. "עבודה נכונה שלנו תציל חיים גם למטופלים שלנו, אבל גם בחוץ".
"יש תחושה של מלחמה"
ד"ר אסף ביבר, מהיחידה למחלות זיהומיות בבית החולים שיבא תל השומר, סיפר: "אנחנו רואים בודדים שמגיעים אלינו, אבל יש תחושה של מלחמה, שיוצאים לקרב ויש תחושה של ביחד ושל התגייסות. כולם מאוד מחויבים ומבינים את המצב". לדבריו, יש לחץ ואנשים שנלחצים מהסיטואציה, אך כולם עובדים ביחד. "זו תקופה מאוד מעניינת להיות בה גם כרופא וגם כאדם. לא כל יומיים יש מגפה, אז זה מעניין גם מבחינת ההשלכות", הוסיף.
ד"ר ביבר כלל לא חושש על עצמו, אלא על הצוות שסביבו: "חשוב שהצוות יהיה מוגן - זה המשאב הכי חשוב במהלך הטיפול בהתפרצות כזו. זו שליחות מבחינתי". הוא סיפר שכל בית החולים, מהמנקה, הפקידה והאחיות, מגויסים באותה מידה. לדבריו, גם מחות למערכת הרפואית התגובות מעניינות: "אנשים במדינה מאוד סקרנים ורוצים להבין מה קורה. הרבה מהאוכלוסייה מתעניינת אם זה 'בלוף' או הדבר האמיתי, אם אין הגזמה בהנחיות. אישית לא חוויתי ריחוק חברתי או מהילדים שלי, אבל יש בעיקר סקרנות".