ההודאה אתמול (שבת) של משמרות המהפכה האירניים כי "טעות אנוש" של אנשיהם היא שגרמה לפגיעת הטיל במטוס האוקראיני שהתרסק כשעליו 176 בני אדם ובהם 82 אזרחים אירניים הציתה מחאה המונית במדינה. נראה שלמפגינים באירן יש סיבה טובה למחות נגד המשטר וניסיונות הטיוח שלו - ניסיון העבר מלמד כי האמת מאחורי תאונות מסוג זה פעמים רבות נותרת חסויה והאחראים לא עומדים לדין.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

יותר מ-18 שנים עברו מאז התרסקה טיסה 1812 של חברת "סיביריה איירליינס" בים השחור במה שנודע כאחד מהאסונות התעופתיים הכבדים בתולדות ישראל. 12 אנשי צוות היו על סיפון מטוס שהיה בדרכו מנמל התעופה בן גוריון לנובוסיבירסק שברוסיה וכן 66 נוסעים, 51 מהם אזרחים ישראלים.  איש מהם לא שרד את האסון. חקירה נפתחה ונאספו עדויות וראיות כי טיל קרקע-אוויר תועה של צבא אוקראיניה הוא שפגע במטוס, אך ממשלת אוקראינה מעולם לא לקחה אחריות רשמית.

הפלת המטוס האיראני
סריקות לאחר הפלת המטוס מעל טהרן | צילום: reuters

כשהדיווחים על התאונה הדומה באירן החלו להתפרסם בשבוע שעבר זה החזיר ישר את הישראלים שאיבדו את יקיריהם באסון ההוא לרגעים הקשים ולמאבק שלא צלח לשמוע את האמת. גם כעת, כל כך הרבה שנים אחרי, יש להם יותר סימני שאלה מתשובות.

"הטילים היו מתוכננים להתפוצץ בטווח של 200 ק"מ, איך יכול להיות שפגעו במטוס שהיה לפחות 240 ק"מ מאתר השיגור? איך יכול להיות שהמערכות האלקטרונית שהיו על המטוס לא התריעו מפני הפגיעה ולא הסיטו את הטיל?", תהה ארקדי נמצוב ששכל באסון את רעייתו מרינה, בת 42, בשיחה עם חדשות 12. "אנחנו לא נקבל על כך תשובות לעולם. כמו אצלנו גם במקרה האירני, התגובה ברגע הראשון הייתה טיוח ואני מאמין שכל האמת לא תצא החוצה".

נמצוב נזכר שוב ברגע בו שמע על האסון בחדשות: "חזרתי הביתה והבן שלי ראה CNN, דיווחו שם על אסון ליד סוצ'י ומרינה בכלל הייתה בדרך לנובוסיבירסק. בכל זאת אמרתי לו להעביר לחדשות שלנו. פתאום אני מבין שזה היה המטוס שלה. רצתי כמו משוגע למטבח ולקחתי סכין, רציתי להרוג את עצמי והבן שלי עצר אותי. היינו נשואים כמעט 15 שנים, עלינו לארץ יחד, עד היום האהבה שלי אליה גדולה. ברגע אחד איבדתי אותה ולא היה לי מה לעשות, אי אפשר לתאר כמה זה נורא".

בחודשים ובשנים שלאחר האסון ניסה אולג צ'כובסקי שאיבד את אמו גלינה, בת 54 כשאירע האסון, ללמוד את התחום על מנת להבין כמה שיותר טוב מה קרה שם. כשנשאל על התאונה באירן הוא ענה שיהיה לרשויות באירן קשה יותר להתחמק מאחריות. "זה מקרה מוזר, הם יירטו את המטוס דקות לאחר שהמריא משדה תעופה שלהם, לא בגובה רב כמו במקרה שלנו, הם גם כבר לקחו אחריות מסוימת", אמר. "אבל אני מאמין שכמו במקרה שלנו הם יידעו להסביר את הטעות ואף אחד לא יישא אחריות אישית. אני לא מאמין שמישהו יגיע לבית משפט וזה לא משנה כמה הם ימחו".

הפלת המטוס האיראני
צילום: reuters

"אני כועס, התחושות הקשות לא עזבו אותי מאז", המשיך צ'כובסקי. "האוקראינים והרוסים מנעו חקירת אמת ועד היום לא נמצאו האחראים, לא הודו בטעות. אף אחד לא התנצל בפנינו. נפרדתי מאמא שלי בשדה תעופה ואחר כך התבשרתי על האסון בחדשות. אפילו כשמצאו את אחת הקופסאות השחורות במטוס שלנו ושמעו את הטייס אומר "איפה נפגענו?", זה לא עזר. המסר שלי למשפחות הקורבנות של האסון באירן - שלא יצפו לצדק, אני די בטוח שיטייחו את זה, אף אחד לא יישא באחריות אישית וזה יסתכם במקרה הטוב בפיצוי הומניטרי".

בהיסטוריה של התעופה האזרחית ידועים כמה עשרות מקרים בהם הופלו מטוסים אזרחיים בין אם במכוון או בשוגג. בשנת 2014 התרחש אירוע דומה גם כן מעל לשמי אוקראינה, כשטיסה 17 של "מלזיה איירליינס" הופלה על ידי טיל קרקע אוויר סמוך לגבול הרוסי-אוקראיני במהלך המלחמה על דונבאס בין צבא אוקראינה והמורדים הפרו-רוסים. 298 הנוסעים ואנשי הצוות נספו, בהם 193 הולנדים. על אף שהחקירה ההולנדית מצאה שהטיל שפגע במטוס הגיע מיחידה של כוחות היבשה הרוסיים ונורה ממערכת שהעבירו הרוסים באותו יום לזירת הקרב באוקראינה, הרוסים מסרבים עד היום לקחת אחריות על האסון.

אוקראינה איירליינס
מטוס של חברת "יוקריין אינטרנשיונל איירליינס" | צילום: יחסי ציבור, shutterstock

גם בשטח שבשליטת ישראל היה מקרה כזה של הפלת מטוס בשנת 1973, כשטיסה 114 של "ליביאן איירליינס" מטריפולי לקהיר חדרה לשטח שבשליטתה מעל חצי האי סיני בשל טעות בניווט והופלה על ידי מטוסי חיל האוויר. ישראל התכחשה לאשמתה עד למציאת הקופסא השחורה, לא הקימה ועדת חקירה והסתפקה לבסוף בפיצוי משפחות הקורבנות.

המקרה האירני ייחודי בכך שרבים מהנוסעים על המטוס היו אזרחי המדינה שהפילה אותו. מכך יש בציבור האירני לחץ להגיע לחקר האמת ולמיצוי דין. אך האם הלחץ הציבורי והמחאות, ועוד במשטר סגור וקיצוני כמו באירן, יצליחו להביא לחקר האמת וללקיחת אחריות אישית מצד האשמים? הרצף ההיסטורי של חקירות שטויחו מעמיד את האפשרות הזו בספק רב.