רבות כבר דובר על האופן השנוי במחלוקת בו מוחזקים חולי קורונה במחלקות המבודדות ברחבי הארץ. אך עוד ועוד עדויות של חולים בנגיף חושפים תמונה בה הפרטיות שלהם נפגעת בצורה משמעותית. חולה מספר 411 המוחזק בבית החולים לניאדו, סיפר אתמול (שישי) על התנאים הלא פשוטים ועל החדירה המוחלטת לפרטיות שלו. "כיסיתי את המצלמה ותוך רגע האחות עלתה מולי במיקרופון", סיפר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אני חולה קורונה 411, לקחו ממני את הבדיקה לפני שלושה ימים ואתמול היא חזרה עם תשובה חיובית - כשזה קרה התקשרו אליי מטעם משרד הבריאות לעשות לי חקירה אפידימיולוגיות. כבר בחקירה הרגשתי שהם שואלים פרטים שלא רלוונטיים ומלבד שם ומספרי טלפון, הם ביקשו כתובות של אנשים וכמות אנשים שגרים בבית.
לאחר שאמרתי לחוקרת שאני מעדיף לא לתת פרטים מעבר לשם וטלפון היא אמרה שזה פרטים לא הכרחיים ושאפשר לוותר עליהם. אם לא הייתי אומר את זה היא הייתה ממשיכה לאסוף מידע האלה על ה-40 האנשים שפגשתי במהלך השבועיים האחרונים - בלי הצדקה.
בנוסף העבירו אותי לבידוד בבית החולים לניאדו בנתניה. כשהגעתי לכאן הכניסו אותי לחדר ביה"ח רגיל עם 2 מיטות בלי טלוויזיה וההנחיה הייתה. זה החדר. אסור לצאת מהחדר מלבד לשירותים יש מצלמה ומיקרופון ואם אתה צריך משהו יש כפתור קריאה.
יש כאמור שני מישורים שמפריעים לי: תנאי הבידוד כאן שהיו תחילה היו קשים - אתה נמצא בחדר ביה"ח. אין עיתונים, ספרים או טלוויזיה. אין אפשרות אפילו לצאת לחצר, למתוח רגליים לצאת להליכה או לפגוש את קרני השמש עד שתעבור המחלה דבר שעשוי לקחת גם 28 יום במקרים מסוימים. בנוסף, אנשים מעשנים כמוני, עברו פה גמילה בכפייה. לא הייתה אפשרות לעשן וכששאלתי את האחות היא השיבה שלא מעשנים כאן ושזה לא טוב למחלה. אני מדגיש שגם במחלקה אונקולוגית עם סרטן ריאות דרגה 4 מאפשרים למי שרוצה לעשן, לעשן. ככה זה במדינה דמוקרטית לעניות דעתי. אני אגב לא צורך סמים קלים, לא לכיף ולא לצרכים רפואיים. אבל אני יכול רק לדמיין את הסבל של אדם שמשתמש בקנאביס ויאלץ להיכנס לבידוד בבית החולים לניאדו. בהמשך, תנאי הבידוד פה כן השתנו מעט והוקלו.
החלק השני שמפריע לי הוא החדירה לפרטיות. אתה מוכנס לחדר בו אתה מצולם ומאזינים לך 24/7. האחים שמפקחים עלינו, רוב היום צופים בנו ושומעים אותנו מנהלים שיחות שב-99% מהן לא קשורות בתוכנן למחלה. אין בזה שום יתרון מלבד חדירה מוחלטת לפרטיות. וגם: אין טפסי הסכמה, אף אחד לא שאל אותי מה דעתי לגבי זה - אין אפילו אפשרות להחליף תחתונים בלי שמסתכלים עלייך. אני מבין ותומך ברציונל שמאחורי הפעולה, לשמור על הצוות הרפואי ולהקטין את הצורך שלהם לבוא איתנו החולים במגע, אך עם זאת יש דרך. אולי אם היה מותקן כפתור של בו יש למטופל שליטה או אינדיקציה מתי רואים ושומעים אותו, ויש עוד מגוון פתרונות יצירתיים.
אחרי שנפלו לי קצת אסימונים כיסיתי את המצלמה עם כפפה ותוך 3 שניות האחות עלתה מולי ברמקול, ביקשה ממני להסיר את הכיסוי ואישרה לי לצאת מהחלון ולעשן. מה שמחזק את הטענה שהם פשוט צופים בנו ומאזינים לנו, לא התלוננתי בפני אף אחד מהצוות הרפואי לגבי עניין העישון, המקום היחידי שהתלוננתי בו על הנושא היה בשיחות אישיות בטלפון עם חברים ומשפחה. כיביתי גם את הרמקול שבחדר במחשבה שהם מקליטים סאונד דרכו, לאחר מכן הבנתי שזה לא המצב ומצאתי מיקרופון קטן מושתל בתקרה שמזכיר יותר אמצעי ריגול מאשר ציוד בה"ח.
בעיניי יש כאן הפרה חריפה ושלא לצורך של זכויות יסוד במדינה תחת הכותרת של זמני משבר, בעוד יש פתרונות הרבה יותר פשוטים ומאוזנים. אתמול, עמדתי כמו כולם ומחאתי כפיים במשך 2 דקות לצוות הרפואי שעושה מעל ומעבר ומסכן את בריאותו ואת בריאות משפחתו למעננו החולים. בהזדמנות זו אבקש להודות ולחזק את ידיהם.
הביקורת שלי היא לא כלפי צוות האחים והרופאים המסורים אלא כלפי מקבלי ההחלטות. עיקר הבקשה היא להיות מעורב בתהליך "האח הגדול" שכיום מתבצע ללא כל יכולת השפעה של החולה. בדור בו הכול נגיש פרוץ ותמונות אינטימיות או הקלטות מתפשטות מהר כמו הנגיף אני חושב שמגיעה לי הזכות להחליט מתי או לפחות לדעת מתי רואים אותי ומאזינים לי.