לפני תשעה ימים נולדה הנכדה הראשונה של לינדה ועופר. שם עוד אין לה, וגם חיבוק מסבתא וסבא, שכל כך חיכו לה, היא עוד לא קיבלה. עד עכשיו, הכי קרוב שסבא וסבתא הצליחו להגיע אליה, זה להסתכל מלמטה על מפרסת הדירה כשהוריה של הילדה מחזיקים אותה. "קשה, קשה. זו נכדה ראשונה שלנו. אחרי תקופה ארוכה שציפינו, חיכינו", מספרים סבא וסבתא בהתרגשות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ילדי הקורונה נולדים למציאות שמעמידה את המשפחות שלהם במבחן אכזרי, מבחן שמנוגד לטבע האנושי. ריחוק זה אהבה, אומרים לנו בימים אלה, אבל ריחוק גם יכול לקרוע את הלב. הבחירות הבלתי אפשריות מתחילות כבר בחדר הלידה.
גיתית, מורה בת 25 מנתניה, רצתה בלידה הראשונה שלה שיד אחת תחזיק רונית, אימא שלה, ואת היד השנייה יחזיק אלעד, בעלה. אבל כשהם הגיעו שלושתם לבית החולים, הם הבינו שזה לא הולך לקרות. "בכניסה הייתי צריכה להחליט, זה מצב מורכב כי אתה רוצה את שניהם. בסוף החלטנו שאימא שלי תהיה איתי עד הלידה, ובלידה, בעלי ואימא שלי יתחלפו", מספרת גיתית.
ד"ר שיר גרובר נמצאת בהריון מתקדם ובמקביל עובדת כמיילדת בבית החולים, שם היא שמה את הילד הגדול שלה בבוקר בקייטנה שארגן בית החולים לילדי העובדים. למרות שהיא בחודש שביעי, היא ממשיכה לעבוד כרגיל, אבל עם מסכה: "למען האמת, מרגיש לי מאוד בטוח לבוא לעבודה, אפילו להפך, כמו סוג של שליחות כזאת, שדווקא בגלל שאני בהיריון ואני רואה נשים שהן בהיריון כל היום, אז איזושהי הזדהות בינינו".