את היום ההוא ד', גננת ממרכז הארץ, לא תשכח. היא התקרבה לרכב שלה בתום יום העבודה, אבל לתדהמתה גילתה שאורבת לה אחת האימהות בפנים זועמות. "היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי שאני צריכה להיזהר, שיש לי שתי בנות", היא משחזרת באימה. את סערת הרגשות היא התקשתה להדוף. במקרה אחר, מורה ממרכז הארץ גילה שהגלגלים של רכבו נוקבו כולם. האלמוני שביצע את המעשה לא הותיר אחריו ראיות, אבל המורה ידע בוודאות כלפי מי להפנות את האצבע המאשימה. פרויקט מיוחד בווידאו: מחנכות מקריאות הודעות וביטויים פוגעניים שהטיחו הורים במורים.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

"אני אשבור לך את הראש", "מורה כלבה", "יש לה תעודות? היא למדה בכלל?", "המורה הזאת הרסה לבן שלי את החיים" – משפטים אלו הם רק חלק מהאלימות המילולית שהפנו הורים נגד מורים וגננות מכל רחבי הארץ. הגננת מירי טדסקי, המורה לספורט סיגל אמיר והמורה לעולים חדשים הגר סימונס נענו לבקשת N12 והקריאו מול המצלמה עדויות והודעות טקסט פוגעניות של הורים נגד מורים.

במסמך מיוחד אספנו עדויות רבות של מורים וגננות על האלימות היומיומית שעמה הם מתמודדים - מסמך שמייצר תמונת מצב של מציאות אלימה ועצובה. מורים משתפים: "ההורים איבדו את זה, אין כבוד, אין כלום". 

האם של התלמיד עשתה לי שיימינג: "מכשפה, נאצית, שטן"

ג', מורה ביסודי

בסקר שביצעה הסתדרות המורים לפני כשנה, 33% מתוך 7,837 מורים דיווחו כי הותקפו באלימות מילולית על ידי הורים לתלמידים. 3% סיפרו שהותקפו פיזית על ידיהם.

גננת שעבדה כ-7 שנים במקצוע סיפרה על אחד הילדים בגן שלה שנהג להרביץ לילדים. במקרה אחד, ילד אחר החזיר לו והוא נשרט בפניו קלות. "אני לעולם לא אשכח איך סבתא שלו נכנסה באמוק לגן והתחילה לצרוח שיש פה צוות של מזדיינות", נזכרת הגננת. "צעקה שאם עוד פעם אחת ניגע בנכד שלה - זה הסוף שלנו". הגננת מספרת שאמו של הילד הוזמנה לשיחה עם המפקחים ונאמר לה שאם לא תתנצל בפני הצוות היא תקבל צו הרחקה מהגן ותלונה במשטרה.

מורה ביסודי מספרת על תלמיד שהכה עד זוב דם תלמיד אחר במהלך טיול שנתי. היא לקחה אותו לשיחה באוטובוס. "למחרת אמו של התלמיד עשתה לי שיימינג בכל הקבוצות בוואטסאפ וקראה לי 'מכשפה רעה, נאצית מפלה, שטן'".

הסיבות לצעקות: ציונים וימי הולדת 

אחד הנושאים מעוררי המחלוקת בין הורים למורים הוא ציונים ותעודות סוף השנה. הורים רבים לא מקבלים בהבנה ציונים נמוכים של ילדיהם, ואת התסכול הם מוציאים על המורים.

מורה בשנה הראשונה שלה בבית הספר מספרת כי בחלוקת התעודות הראשונה שלה, אחת האימהות התעצבנה על ציון נמוך. "ליד כל המורים, ההורים והתלמידים היא התחילה לצעוק עלי ולקלל", היא נזכרת. "אמרתי לה שזה לא מכבד אף אחת מאיתנו ושאם יש לה טענות היא מוזמנת לפנות באופן אישי בטלפון ולא בפרהסיה. הרגשתי נורא מושפלת והייתי ממש על סף דמעות".

מורה אחרת, גם היא בשנה הראשונה שלה, מספרת על אמא שלא הייתה מרוצה מהתעודה של בנה. "היא אמרה שהיא תחכה לי מחוץ לבית ספר ותפרק אותי במכות", שיחזרה.

הודעות למורים
הודעות ששלחו הורים

גננות מספרות כי התמודדות מול הורים בסיטואציות שונות שקשורות לגן ממש לא קלות. הורים נוטים להיעלב מהר, לקחת באופן אישי, לחשוב שהילד שלהם מקופח ומופלה. לכן, מבחינתן, כל צעד שלהן מבוקר במיליון עיניים.

כשא' הייתה גננת משלימה היא הייתה עדה לאלימות מילולית קשה שהופנתה כלפי הגננת הראשית. "הגננת הפנתה שני אחים תאומים לאבחון", היא מספרת. "בגלל ההחלטה הזו ההורים התחילו לקלל את הגננת - 'יא בת זונה, יא שרמוטה, את צריכה אבחון'. בסוף השנה ההורים התנצלו וילדיהם הופנו לגן מיוחד, אבל המילים האלו נשארות איתך".

"כשהאבא צרח גם הילדים היו מבוהלים. בשנייה שהוא הלך פרצתי בבכי"

א', גננת

עוד היא מספרת: "בשנה הראשונה שלי בתור גננת פתחתי קבוצת פייסבוק להורי הגן כדי להעלות תמונות. זה כלי מצוין לקשר בין הגן לבית. מאוד קשה לצלם את הילדים תוך כדי העבודה, אבל החלטתי שהשקיפות חשובה לי ולכן אתאמץ. בנוסף הילדים היו מסתכלים על עצמם, נהנים ולומדים מזה. היה מאוד קשה לדאוג לצלם את כל הילדים שווה בשווה שכן יש כאלה שפחות לוקחים חלק בפעילויות, ואפילו כאלה שמבקשים ממני לא לצלם. זה היה מאוד מזדמן וחופשי.

"בוקר אחד אני נכנסת לגן, ואבא של אחת הבנות המתין לי. בשנייה שראה אותי, כשאני עדיין עם התיק, הוא צרח עליי מול הילדים והצוות שאני עושה אפליות ו'מצלמת רק ילדים יפים', שאין מספיק תמונות של הבת שלו ושהוא יראה לי מה זה, יפנה למשרד החינוך, למנהל החינוך, יעשה שיימינג. הוא צרח כל כך חזק שכל הילדים שתקו ונראו מבוהלים, וכמובן גם אני. אני, חסרת הניסיון, שותקת ועומדת כמו בול עץ עד שהוא מסיים את סשן הצעקות והולך. בשנייה שהלך פרצתי בבכי".

גננת אחרת מספרת כי בקבלות השבת ובימי ההולדת ישנן גננות שבהסכם עם ועד ההורים שולחות רשימה מסודרת של דברים שהן מסכימות להביא לגן. המטרה מבחינתן היא לא ליצור איפה ואיפה בין הילדים. "זוג הורים שכנראה אוהבים הפקות החליטו שהם מביאים המון דברים שלא היו רשומים ומתנות לילדים", מספרת הגננת. "כשביקשתי מהם לקחת את הדברים, הם החלו לצעוק עלי ליד כל ההורים - 'גננת מטומטמת, גננת מפגרת, חצופה, יש לך עין על הילדה שלנו'. הסברתי להם מה המשמעות שעומדת מאחורי זה, אבל הם אפילו לא הגיעו למסקנה שזה לטובת הילדים. בסוף האבא התנצל אחרי שהוא ניבל את הפה".  

אותה גננת מספרת כי בגן של הבן שלה היא הייתה עדה למקרה שאירע עם אחד ההורים שביקש מהגננת שתלווה את הילד שלו לסוף הרחוב כי הוא לא מוצא חניה. הגננת לא הסכימה כי היא הייתה אמורה להשגיח על ילדים אחרים. כשהוא הגיע לבסוף לקחת את הילד הוא בחר לקלל אותה: "יא זונה, יא שרמוטה, מי בכלל נתן לך רישיון, לכי תזדייני".

צעק ואיים

עורך הדין שלומי ביזק הגיש לפני כמה שנים תביעה בשם גננת, עובדת עירייה, שאב לאחד הילדים בגן איים עליה ברצח. "האב הגיע לגן כיוון שהילד אמר 'שהגננת הרביצה לו' והיה לו סימן על הגב", סיפר. "האב צעק ואיים שהוא יקח אותה לפרדס וישחט אותה, ושהוא לא מדבר סתם".

הגננת הגישה תלונה במשטרה, האב הורחק מהגן ל-7 ימים ובמקביל הוצמד מאבטח לגן. האב התלונן במשטרה שהגננת הרביצה לילד. היא נחקרה באזהרה, זומנה לשימוע ופוטרה. רק בהמשך התיק נגדה נסגר והיא מצאה עבודה בגן אחר.

"המערכת לא מגבה את המורים והגננות, היא מגבה את ההורים", ציין עו"ד ביזק. "הורה יכול להתלונן על איש חינוך והמערכת באותו הרגע תשעה אותו, תערוך שימוע זריז ולרוב הוא לא יחזור לאותו מקום העבודה, ובמקרה חמור יותר אף יפוטר עוד הרבה לפני שתסתיים החקירה המשטרתית. וזה רק בגלל שהורה החליט להגיש תלונה".

"למעשה, אדם שלמד, שקד והשקיע את מרב שנותיו לחינוך ילדים, יכול למצוא ואף מוצא עצמו אל מול שוקת שבורה, ללא גיבוי וללא פרנסה. לדאבון הלב כשמשרד החינוך 'מסמן' אותך, אתה נשרף בכל מערך החינוך השייך למשרד".

הודעות למורים
הודעות למורים

מורה בבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים מספר כי למרות שהתפקיד מאלץ אותם להתמודד עם אתגרים קשים במיוחד עם התלמידים, ההורים מהווים את האתגר הגדול ביותר. "אחד ההורים פינצ'ר לי השנה את הגלגל של הרכב", סיפר מורה. "אמא של אחד הילדים זרקה אבנים על המנהלת כי היא לא הסכימה איתה - הילד ממשיך ללמוד אצלנו, אבל לאמא יש צו הרחקה. אבא של אחד הילדים אמר לי שהוא מכיר אנשים שאוהבים אנשים כמוני. 'הם יודעים איך לטפל במניאקים', הוא אמר. לצעקות ולקללות אני לא מתייחס כי זה בשגרה, עד כמה שזה עצוב". 

ואולם מקרה אחד המורה הזה לא ישכח בחיים. "היה לי תלמיד שההורים שלו ממש הזניחו אותו. הוא היה מגיע בלי ציוד לבית הספר ובבגדים מרופטים. אמא שלו אמרה שאין לה כסף לרכוש לו, לכן אני מכספי קניתי לו ציוד לבית הספר".

"שבוע לאחר מכן גיליתי שההורים שלו ערכו מסיבה לבן הקטן שלהם ב-25 אלף שקלים. כשהתעמתתי עם האמא היא אמרה לי שהילד שלה 'גם ככה מפגר ולא מבין שום דבר'. אני הגנתי עליו ואמרתי לה שזה לא נכון. איימתי עליה שאני אדבר עם הביטוח הלאומי שמעבירים קצבה לכל ילד עם צרכים מיוחדים שיעבירו את הקצבה אלינו. יום למחרת הילד הגיע עם ציוד ואני קיבלתי חלק מהכסף שלי בחזרה".  

נקודת חולשה

"מערכת החינוך נתפסת בציבור כמאוד חלשה במקומות מסוימים וההורה מתרגם את זה שהוא החזק, מנצל את זה והופך את המורה לשק חבטות", אומר רן בראון, מנהל מכון מתבגרים. "אנחנו יודעים שמאחורי המסך יותר קל להיות אכזריים, וכך 70% מהתגובות הבוטות ברשת כלפי מורים הן של מבוגרים ולא של ילדים. ההורים גם יותר מעורבים היום ויש תחושה כזאת שהצוותים ממש הולכים על ביצים ומי שמנהל את הדברים מאחורי הקלעים הם ההורים, מה שפוגע בעצם במורים לעשות מה שהם רוצים בכיתה".  

מורות, עדויות, ישראל
מימין: מירי טדסקי גננת, סיגל אמיר והגר סימונס, מורות | עיבוד: חדשות 12

בראון מציין כי לפני 20 שנה הייתה פחות תקשורת בין הורים. עכשיו, בעידן קבוצות הוואטסאפ, ההורים "מחממים" אחד את השני. "קל להפיץ כעס ברשתות החברתיות", הוא אומר. "באופן כללי השיח היום יותר אלים, ההורים מרשים לעצמם וכולם מרגישים בעלי הבית ומדברים למורה כפי שהם רוצים". 

מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד מתמודדת עם הסיפורים הקשים האלה על בסיס יומי כמעט. "לצערי, בתקופה האחרונה אנחנו עדים לתופעה נוראית של אלימות קשה כלפי עובדות ועובדי ההוראה שלנו", אמרה. "אנחנו נמצאים בתקופה אלימה. אין ערכים ואין כבוד למחנכים.

"לחלק מההורים ולחלק מהתלמידים קשה לקבל מרות ולכבד את החוקים של המוסד החינוכי ואת צוותי החינוך. מעמדם של אנשי החינוך הידרדר לשפל בלתי נתפס. משרד החינוך צריך להתעורר ולגבש מדיניות דחופה לפני שיהיה מאוחר מדי ולא יימצאו אנשי חינוך שיסכימו להמשיך לעבוד במערכת הציבורית".

גם במשרד החינוך מכירים היטב את התופעה. "משרד החינוך מוביל מדיניות ברורה של אפס סובלנות במקרים של גילויי אלימות כלפי עובדי הוראה", אומרים במשרד. "בהתאם לזאת גובשו שורה של אמצעי ענישה ולצדם תכניות מניעה, הסברה וטיפול.

"התכניות כוללות את הקמתם של צוותי טיפול מחוזיים בעלי ייעוד לעיסוק באלימות, עדכון החקיקה להרחבת מאסרם של גורם הפוגע באיש חינוך, הרחבת סמכויות המאבטח, הרחבת מדרג התגובות כלפי תלמידים שנהגו באלימות, הוצאת צווי הרחקה כלפי הורים שנהגו באלימות ועוד. על רקע חשיבותו הרבה של הנושא, מנטר המשרד מדי שנה באמצעות ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך) את תמונת האקלים והאלימות בבתי הספר כדי ללמוד ולפעול בהתאם לנושאי הטיפול הנדרשים". 

ליצירת קשר עם הכתבת: avivitm@ch2news.co.il