מופקרים בחזית: בזמן מלחמה, הצבא מקבל את מיטב הציוד כדי לנצח את המערכה תוך שמירה מקסימלית על החיילים עצמם. במקרה של המלחמה הנוכחית – בקורונה, "הלוחמים" שלנו שהם הרופאים, מופקרים ללא ציוד מיגון וללא גיבוי. רופאות ורופאים, אחיות ואחים, מספרים על המצב הקשה בבתי החולים בצל משבר הקורונה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אני לא ישנה טוב בלילה כי אני מאוד מודאגת", אמרה ד"ר ריי ביטון, יו"ר ארגון המתמחים "מרשם". "הרופאים הם המשאב הכי יקר שיש לישראל היום בהתמודדות מול הנגיף הזה. אני מאוד מודאגת מהעובדה שאני לא מרגישה שדואגים לי מספיק, אני לא מרגישה שמבינים כמה המשאב הזה הוא חשוב".
ד"ר ביטון הוסיפה: "ברוב המקרים אנחנו רואים שהמיגון הזה בכלל לא נמצא - הוא חסר. גם במחלקות וגם במיונים". מרים אושרה כהן, אחות מוסמכת טיפול נמרץ בבית החולים איכילוב אמרה: "אף אחד לא האמין שזה יקרה וזה יגיע אלינו".
"בפועל המיגון שלנו לא מגן במאה אחוז מפני חשיפה", הוסיפה האחות כהן. "אנחנו באיכילוב לא מקבלים את מה שמקבלים בבתי חולים אחרים. למשל, הסרבלים הגדולים שמכסים את כל הגוף, חשופים לנו באזור הפנים ובאזור הצוואר. זה מדאיג ובעיקר מכעיס".
ד"ר הגר מזרחי מנהלת בפעול במרכז הרפואי פוריה הדגישה: "מה שמטריד אותי זה העומס לאורך זמן. זה דורש יותר משאבים בעיקר מהצד של הצוות". אח מוסמך במיון באיכילוב, איסלאם אזאיה, הסביר: "אני לא חושב שאנחנו מוכנים ב-100%, נהיה בבעיה גדולה כשלא יהיה מספיק טיפול כלפי אנשים".
ד"ר מודן, שם בדוי שיתף: "אנחנו מרגישים שלא נותנים לנו גיבוי מבחינת המיגון שלנו. זה רק עניין של זמן עד שאני אדבק. אני כבר שלושה ימים מסתובב עם מסיכת N95, הצלחתי להשיג אותה בגלל שאחד הארונות היו פתוחים והיה שם".