המפלס הלאומי: כך חוגגים אנשי הכינרת את החורף השופע
נראה שככל שעולה מפלס הכינרת, כך מטפס גם מצב הרוח הלאומי. אפילו הדייגים, שהמפלס הגבוה פוגע להם בפרנסה, מצהירים: "לא ניתן שיפתחו את הסכר" - זאת חרף אזהרת מומחים על השפעת המצב על איכות המים. ואיך פסל קשור לשינוי במגמת המפלס?
בימים שבהם הפוליטיקה קפואה ומכל פינה זועקת בהלת הקורונה, יש נושא אחד שמעלה חיוך על פניהם של הישראלים: מפלס הכינרת ההולך ומטפס. של כל הישראלים. אפילו הדייגים שמחים, למרות שלעבודה זה דווקא לא טוב בכלל.
"אם הדג ייכנס לעשב, לא נוכל להוציא אותו", מסביר מומו פדידה, דייג טברייני. "שמורת טבע היא גן עדן לדגים וגיהנום לדייגים". דובי הדר מאלוני הבשן, ששט בקנו על גלי הימה, דווקא מרוצה: "לפעמים כשאני יוצא לחתור, אני יוצא ממקום שיש דייגים. לפעמים הם עושים קונצים, אבל עכשיו הלב של כולם מתרחב", הוא מסביר.
פרופסור משה גופן, בעבר מנהל המעבדה לחקר הכינרת, דווקא מודאג. "אני מציע חד משמעית לפתוח את סכר דגניה כבר עכשיו", הוא אומר. הסיבה: החלפת מי הכינרת. "באגם מצטברים מלחים, באגם יש חיידקים כחולים – וזה לא טוב", הוא מסביר. "יש מחלה שנקראת מפלסולוגיה. מפלס גבוה זה חשוב כשהכינרת מספקת מים לתושבים; כשהיא מספקת מים למעט תושבים, לא חשוב המפלס הגבוה - אלא האיכות".
הדייגים לא מתרשמים. "לא ניתן להם לפתוח את הסכר", מצהיר פדידה. "הם יחזירו את הכינרת לימים השחונים שלה. זה הים שלנו, לא של אף אחד אחר".