רחובות שוממים: לפי הבדיחה הנודעת, חיפה נסגרת ב-9 בערב. אלא שלאחרונה העיר ננעלת כבר ב-8, עם קו המטרונית האחרון. "בדרך כלל בשעה הזו אתה רגיל לראות נוסעים שחוזרים מהעבודה", מספר גבריאל פרטוש, נהג אוטובוס במטרונית דן. "אנחנו רגילים לראות את האוטובוס מלא כשאנחנו מרימים את הראש למראה, ועכשיו אין אנשים".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
האוטובוסים דוממים קצת אחרי 8 ומעט אחריהם גם הרכבת. "זה נראה כמו הסוף, שעוד מעט הסוף", מספרת גלינה, אחת הנוסעות הבודדות ברכבת. הרכבת האחרונה ריקה כמעט לגמרי. נהוראי נזרי, שנשלח מהישיבה שבה הוא לומד בירושלים לזמן איכות עם אמא בחיפה, הצליח בקלות להתבודד באחד הקרונות. "פיקוח נפש דוחה את התורה. העיקר להיות שמח בזמן הזה ולא להיכנס לחרדות ולהמשיך באמונה שהכל יהיה טוב".
רן וליאת צוקרמן, בעלי פאב "הדיוק", ממלאים טפסי ביטוח לאומי לעובדים שלהם, שהוצאו לחופשה. "זה כואב, זה לא נעים לראות פאב סגור", אומרת ליאת. "במקום לשדר משחקי כדורגל אנחנו מחכים לראש הממשלה שידבר בטלוויזיה". לא מזמן, כשמקומות הבילוי היו פתוחים, הגיע לפאב גם מי שהוגדר אחר כך כ"חולה 62". מאז, המקום עבר חיטוי כדי להרגיע את הפאניקה - אלא שלקוחות לא צפויים להגיע בקרוב.
"מאז המצור על הקיבוץ ב-1948 חדר האוכל לא היה ריק ככה"
בקיבוץ משמר העמק נאלצו לדומם את הלב הפועם של הקיבוץ – חדר האוכל. אורי אופיר, מזכיר הקיבוץ, אומר שרק במלחמת העצמאות חדר האוכל היה ריק לגמרי: "נראה לי שהוא היה ריק ככה רק כשצרו על הקיבוץ ב-1948", הוא מספר.
"אנחנו קהילה שרגילה להיות ביחד ופתאום ההוראה היא להמעיט במפגשים", אומר אופיר בעצב. "זה חדר אוכל שיש בו 3 ארוחות ביום, 7 ימים בשבוע". בימי הקורונה הללו, כל חבר משק מקבל עד הבית "מנת קרב משודרגת". אחת החברות הללו היא רותי אורן, חברת קיבוץ מבוגרת שמבודדת בביתה.
"אני בבית מאז שהכניסו אותנו ככה לבית הסוהר", היא מספרת, "בדרך כלל אני עובדת במסגרייה". רותי, בת 92 פעלתנית וחייכנית, חוששת בעיקר מהבדידות והריחוק מהילדות והנכדים. "ממלחמת העולם השנייה - עברתי את כל המלחמות. המלחמה בקורונה מעצבנת. היא לא מפחידה אותי".
ומה המצב בתל אביב, העיר ללא הפסקה? ביום חמישי בתשע ערב, זמן שבו העיר רק מתחילה להתעורר, יש הרבה הפסקה ומעט עיר. בחוץ מצאנו רק רצים בודדים או כאלה שעושים את דרכם לסופר. שדרות רוטשילד נטושות. "זה סוף העולם, זה לא יאומן", אמר לנו עובר אורח.