נשיא בית המשפט בדימוס מאיר שמגר ז"ל יובא היום (שלישי) למנוחות. ארונו הוצב ברחבת המבואה בבית המשפט העליון בירושלים ובטקס האשכבה נשאו דברים נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, בנו דן שמגר ונשיא העליון בדימוס אהרון ברק.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ארונו של שמגר ז"ל הוצב בשעות הבוקר והציבור הרחב עבר ליד ארונו כדי לחלוק לו כבוד אחרון. ראש הממשלה נתניהו אמר בטקס האשכבה: "אנו נפרדים היום מעמוד האש של המשפט הישראלי. נתלה נשמה מאפו של מאיר שמגר, אבל רוחו נוכחת כאן במלוא גדולתה. היא תוסיף לשרות עלינו עוד דורות רבים ובפועלנו בביצור ישראל, לחיזוק יסודות הצדק והמשפט ולהבטחת חירויות הפרט וחירות הלאום".
עוד אמר רה"מ: "הוא הבין שהמשפט גוף חי ונושם. המשפט משתנה כפי שהחיים עצמם משתנים. יש בתורת המשפט אמיתות יסוד קבועות ויציבות ולצדן התפתחויות בלתי פוסקות. גם האיזון בין שלוש הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - מתעצב כל הזמן. יש ביניהן מתח מובנה על קווי התיחום וגבולות הסמכות, אבל נתח זה איננו פגם בדמוקרטיה - הוא מהות בדמוקרטיה. כל עוד נשמר עקרון פשוט שאני מקפיד עליו בכל שנותיי כראש ממשלה - בית המשפט חייב להישאר רשות עצמאית".
הנשיא ריבלין אמר בדברי ההספד בטקס: "כבר בצעירותך בבית משפחת שטרנברג הציוני והרוויזיוניסטי השתרשה בך התשוקה לידע ולהשכלה. עבור בני דורי, מאיר, היית חלוץ של מצוינות לפני המחנה. אמיץ, לוחם מהחבורה הנערצת של גולי האצ"ל באפריקה שנשלחה למחנות המעצר המרוחקים על ידי שלטונות המנדט, נשלחה וברחה".
"בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, כאשר אנחנו, החירותניקים הצעירים, חיינו בתחושה עמוקה של קיפוח והדרה, אתה היית עבורנו מופת ואתגר כאחד", ספד הנשיא. "הצלחת לשבור את כל תקרות הזכוכית. החותם שהותרת מיצב את מוסד היועץ המשפטי לממשלה ואת משרד המשפטים כולו כגוף חזק ועצמאי, המחויב לאינטרס הציבורי ולו בלבד".
"גם כשנבחרת לשופט ולנשיא בית המשפט העליון המשכת להיות אדריכל, אדריכל החוק הישראלי. היית מסור להגנה על זכויות האדם ושלטון החוק. עמדת על חשיבות האיזונים והריסונים בין הרשויות. איזונים שמטרתם למנוע היווצרות של כוח יתר שלטוני, באמצעות פיקוח ובקרה הדדיים. יצאת נגד השחיתויות הציבוריות, חיזקת את ההגנה על הסובלנות ועל חופש הביטוי, ועמלת על קידום העלאת בני הפלשמורה".
"דוגמה אישית הייתה עבורו דרך חיים"
נשיאת בית המשפט העליון המכהנת, השופטת אסתר חיות, ספדה לו ואמרה: "מאיר שמגר הקדיש את רוב חייו כמשפטן לשירות הציבור, בצבא, בייעוץ המשפטי וברשות השופטת ובכל אחת מתחנות אלה הטביע חותם בל יימחה כפורץ דרך וכמורה דרך לדורות שבאו אחריו".
חיות שיבחה את "עושר כתיבתו, הגותו ותפיסת עולמו של האיש אשר יש לקוות שהציבור, ובייחוד הדור הצעיר, יזכה להכירם ולהתחנך לאורם". לדבריה, "יש מי שבחרו לכנות את שמגר 'המהפכן השקט'. אבל חשוב לומר כי אין לבלבל בהקשר זה בין תהליכים ארוכי טווח של איש חזון, איש מעשה אמיץ ופורץ דרך הרואה למרחוק, ובין מהפכן המבקש לשנות את המציאות באופן רדיקלי באבחה אחת. אין זו דרכו של משפטן במדינה דמוקרטית ולא זו הייתה דרכו של שמגר".
נשיאת העליון אמרה כי "אנו מצווים לעשות כל שביכולתנו על מנת לשמור על הבניין היקר הזה שנבנה בעמל רב לאורך שנים ואף להוסיף בו, ככל שנוכל, לבנים אחדות משלנו. זאת נעשה, כמורשתו של שמגר, בממלכתיות, בזקיפות קומה וללא מורא". לסיום הקדישה לזכרו את השיר "ברוש" של אהוד מנור ואמרה כי שמגר היה "זקוף קומה כברוש".
דן שמגר, בנו, ספד לו: "דוגמה אישית הייתה עבורו דרך חיים, ראה את זולתו בגובה העיניים – אלו תכונות של מנהיג. הוא לא סטה מדרכו וכך התגבשה לה דמות מופת שכולם מביטים אליה בהערכה". הבן הוסיף: "הוא נתן מעצמו מבלי קץ לטובתו של הציבור".
שמגר, מאבות המשפט הישראלי, הוביל את המהפכה החוקתית בישראל וקבע את החיסיון העיתונאי הקיים בישראל. שמגר גם עמד בראש הרכב השופטים שזיכה את דמיאניוק. כשופט, הוא עמד בראשות שלוש ועדות חקירה חשובות: הוועדה שחקרה את הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה ב-1994, הוועדה לחקר פרשת "בראון-חברון" ב-1997 ובראשות הוועדה שחקרה את נסיבות הירצחו של ראש הממשלה רבין ב-1995 - בעקבותיה התפטר ראש השב"כ כרמי גילון. בשנת 1996 זכה בפרס ישראל למפעל חיים, ולקראת הבחירות לנשיאות בשנים 2000 ו-2007 הוא הוזכר כמועמד אפשרי, אך החליט לבסוף שלא להתמודד לתפקיד.