"זה מוות כואב ואכזרי שיכול היה להימנע" - כך סיפרה בכאב איריס, בתו של אחד ההרוגים בתאונת האוטובוס הקטלנית סמוך לנתב"ג, שגבתה אמש (ראשון) את חייהם של ארבעה בני אדם - שלוש נשים וגבר אחד. מעצרו של הנהג, תושב חיפה שחשוד בגרימת מוות ברשלנות, הוארך היום בארבעה ימים. בעלה של אחת הפצועות סיפר כי "רק לפני יומיים דיברנו על התאונות האלה, המדינה צריכה להתערב". אחת מהנוסעות באוטובוס שיחזרה את רגעי האימה: "דיברתי בטלפון, פתאום היה בום וראיתי רסיסים סביבי".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"חיכו לי ליד הבית שוטר ועובדות סוציאליות, ובגלל שאני הבת הבכורה הוטל עליי לספר לשאר המשפחה. זה קשה ועצוב. הפעם האחרונה שדיברתי איתו הייתה במוצאי שבת", סיפרה איריס. "הייתי אמורה להיפגש איתו היום, הייתי צריכה לבוא לניחום אבלים ודיברנו על זה, הוא שאל מה שלום הילדים ומה קורה עם כולם, איך את מסתדרת. תמיד הוא היה שואל את הדברים האלה".
איריס המשיכה: "לא הספקתי להיפרד ממנו כמו שצריך. כשאנשים חולים והולכים למות אנשים נפרדים מהם. גוש בטון הרג לי את האבא ולא הצלחתי להיפרד". את אביה תיארה כ"איש צדיק, איש של מצוות ועזר לכולם. אבא נשמה וסבא מדהים, נשמה יתרה. לב ענק. זה אובדן עצום עבור המשפחה, אמא שלי שבורה".
"אבא הלך לטייל בירושלים, בדרך חזרה לא ידענו שהוא באוטובוס הזה ואז זה קרה. הוא יצא כרגיל מהבית, הוא היה בן 79 עם רוח צעירה. הוא פנסיונר שאהב לטייל בירושלים, אדם של טבע, לא אדם של רכב או טלפון".
כשנשאלה האם היא יודעת מה הוביל לתאונה אמרה: "אני ניזונה מהתקשורת, אף אחד לא אמר לנו כלום עדיין. זה היה יכול להימנע. זה מוות כואב ואכזרי שיכול היה להימנע ואבא יכול היה להיות איתנו". עם זאת הוסיפה איריס כי "כעס זה לא משהו שקיים אצלי כרגע".
אחת הנוסעות סיפרה: "ניסנו להרים את הבטון, זה היה חסר סיכוי"
נ', אחת מהנוסעות באוטובס, שנפצעה בתאונה באורח קל, סיפרה לחדשות 12 על התאונה מנקודת מבטה: "דיברתי בטלפון פתאום היה איזה בום וראיתי רסיסים מסביבי, כשקמתי מהכיסא ראיתי שבלוק של בטון מכסה את כל המושבים הקדמיים. זו הייתה נסיעה רגילה, נסיעה ארוכה אז לא הסתכלתי על הדרך, פתאום הרגשתי סטייה גדולה של האוטובוס ועצירה פתאומית, ואז רסיסים מסביבי. ככה אני חוויתי את זה. ואז כשקמתי ראיתי את החתיכת בטון בתוך האוטובוס, זה היה די מזעזע בוא נגיד את זה ככה".
"ניסינו לעזור אבל בגלל הבטון לא הייתה שום אפשרות", המשיכה נ' לשחזר. "קראנו לכמה אנשים, ניסינו להרים את הבטון מלמטה אבל זה לא זז, אז פשוט חיכינו להצלה ולמכבי האש שיגיעו, ולא היה כל כך מה לעשות. לא היה לנו סיכוי אבל ניסינו. היה שם דם על הרצפה, לא ראיתי יותר מידי כי הייתי במושבים האחוריים יותר".
נ' תיארה מתי הבינה את ממדי האסון: "תיארתי לעצמי שאם אנשים תקועים מתחת לבטון אז זה די חסר סיכוי, אבל קיוויתי כל הזמן שאם אנשים יגיעו ירימו את הבטון ושישחררו אותם. אבל לצערי הפגיעה הייתה יותר קשה משקיוויתי. לא פשוט, הייתי שם מטר ליד אז כן מאוד לא פשוט. אני חושבת שעוד לא עיכלתי שהייתי ממש בתאונה הקשה הזאת, זה עוד לא נקלט".
טוב ווהאב, בעלה של הפצועה בת ה-71 שמאושפזת במצב בינוני בבית החולים שיבא, סיפר הבוקר: "מאירה נסעה עם אחותה וחברותיה לירושלים ובדרכה חזרה הביתה התקשרה אלי להתלבט אם ללכת לנחם אבלים. כשסיימנו את השיחה, ישבתי לראות חדשות וראיתי את הדיווח על התאונה, הייתי בהלם ומיד התקשרתי אליה אבל היא לא ענתה. ידעתי שהיא באוטובוס וישר התחלתי להתארגן ולחפש אותה. רק יומיים קודם לכן דיברנו על התאונות האלה, צריכה להיות התערבות לאומית. אין אכיפה במדינה".