תחושות קשות מאוד ליוו את סימונה מורי כשהתעוררה הבוקר (שני) – יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים. בספטמבר האחרון היא שוחררה מהכלא לאחר שריצה 22 שנות מאסר בגין רציחת בן זוגה שהתעלל בה במשך שנים. חיי היום יום כאסירה משוחררת לא קלים לה, בטח כשהיא כפופה לתנאי שחרור מחמירים של עוצר לילי והתייצבות תקופתית במשטרה. ואולם הבוקר היא חשבה דווקא על תהילה נגר ומיכל סלה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"החדשות על גזר הדין של ראאד רושרוש מהימים האחרונים מזכירות את הסיפור הנורא הזה שמזעזע את כולנו, גם אותי שכל חיי הייתי אישה מוכה", תיארה סימונה. "זה היה יכול להסתיים ככה אצלי, בלילה הייתי רואה את התסריטים הכי גרועים שאני מתה ומה קורה עם בתי הקטנה, לאן היא הולכת. הרצח המטלטל לא פחות של מיכל סלה, שהייתה בעצמה עובדת סוציאלית מזכיר לנו שזה יכול לקרות בכל מקום, לכל אחת".
מערכת היחסים המתעללת בין מורי ובן זוגה החלה לאחר שהשתחררה מהצבא ובמשך שנים היא לא סיפרה על כך לאיש. "זו הבושה, ההקטנה, כשהוא אומר לי שאני כלום - הוא, האדם שחשבתי שאוהב אותי", הסבירה וסיפרה על דוגמה אחת שנחרטה בזיכרונה עד היום. "עברתי לגור איתו לבקשתו ומבחינתי זו הייתה הפנטזיה, זו הייתה אהבה גדולה", שחזרה. "בוקר אחד אני הגעתי וראיתי שבשלט שעל הדלת רק השם שלו מופיע - כאילו אני לא קיימת, כאילו אני שום דבר. אני הולכת לבתים אחרים ורואה שלטים חמודים של כאן גרים בכיף, אז אולי לא בכיף - אבל כן גרתי שם. אני כל יום עולה במדרגות ורואה את השלט הזה שאומר שאני כלום, מתביישת שאנשים יבואו, יראו וישאלו".
סימונה סיפרה שמשפחתה ניסתה להציל אותה ואמרה שהקשר הזה לא מתאים לה, אבל היא כבר הרגישה קטנה וחסרת חשיבות. "את מרגישה מושפלת ברמה כזאת שאת מתביישת לבקש עזרה", אמרה. "כשאת מקבלת את המכה הראשונה והשנייה, כשאת מתחילה להיות אישה מוכה, את מרגישה שזה מגיע לך, שזה כי הוא אוהב אותך והיית לא בסדר. את מבינה שמתעללים בך בשלב שאת כבר מקבלת מכות בלי שום סיבה. את ישנה ומתעוררת לבוקס בפנים ורואה ברקים באמצע אוגוסט. בשלב הזה את כבר בכלא, מפחדת ממנו ומפחדת לספר".
מי שדחפה בסופו של דבר את סימונה ללכת ולחשוף את השנים הארוכות של התעללות זו בתה הקטנה. "הלכתי איתה ברחוב והרגשתי כמו צל של עצמי", סיפרה. "בראש רצו המחשבות מה יקרה אם אמות ואשאיר אותה לבד. אז החלטתי שאני הולכת למשטרה. היו מעצרים והוא השתחרר אחרי 24 שעות או 48 שעות. צו ההרחקה לא מנע ממנו להגיע אליי שוב ושוב עד הבית".
הרגשתי חוסר אונים מלא, במיוחד מכיוון המשטרה", האשימה. "כמה פעמים שקיבלתי מכות ורצתי לתחנה והתקשרתי, שאלו אותי אם אני פצועה קשה, כדי שרק אם כן הם יבואו. כשהייתי מגיעה לתחנה להגיש תלונה זה היה נגמר בכלום.
סימונה אמרה שחשוב לה להעביר מסר לנשים שסובלות מבני זוגן. "קודם כל אני אומרת לנשים לא להתבייש, זה יכול לקרות לכל אחת בכל מקום", אמרה. "צריך לזעוק לעזרה ולספר את הדברים הכי הכי משפילים. חשוב להגיד שגם המשפחות מתביישות, אז גם להן אני אומרת שצריך לא להתבייש ולספר כדי להציל את אותה אישה שכלואה בקשר הזה".
סימונה ביקשה להתייחס גם לעובדים הסוציאלים ולחוקרים הפוגשים יום יום נשים שכבר מצליחות להתרומם מעט ולזעוק לעזרה. "הם צריכים לדעת שלמרות כל מה שלמדו הם לא יודעים הכל", היא מדגישה. "כשמגיעה אליכם אישה שסובלת ממערכת יחסים כזאת הכי חשוב זה לטפל בה ולא להניח אותה. לא רק לשלוח למקלט לנשים מוכות או להוציא צו הרחקה, לטפל ולהמשיך ללוות. אל תעזבו אותנו, אל תשאירו אותנו לבד עם זה. זה לא פשוט, אבל את האלימות נגד נשים אפשר למנוע".