הלכה לעולמה אחת מגיבורות פרשת "עסק הביש" במצרים: מרסל ניניו שהורשעה בריגול לטובת ישראל ב-1954 וישבה בכלא בקהיר 14 שנה נפטרה כשבוע לפני יום הולדתה ה-90.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
במאי האחרון שודר במסגרת התוכנית "עובדה" סרט מיוחד של בן שני ותמי ארד שבו שיתפה ניניו את ארד בסיפור חייה המיוחד. אביה של מרסל היגר מאירופה לקהיר והיא נולדה בבירת מצרים ב-5 בנובמבר 1929.
משפחתה השתייכה לחברה הגבוהה של העיר והילדים קיבלו חינוך אירופאי. "עד שנת 47' היו לי חיים טובים", סיפרה ניניו לארד בסרט. כשפרצה מלחמת העצמאות השתנתה האווירה כלפי היהודים שחיו במדינה בבת אחת: "סגרו לנו את המועדונים, כתבו על הדלת: 'אסור ליהודים ולכלבים'".
בגיל 18 התקשתה ניניו גם לקבל אזרחות מצרית בהיותה יהודייה. המצוקה שלה השתלבה היטב עם התוכנית שנרקמה בתחילת שנות ה-50' בישראל. שירותי המודיעין הצעירים ביקשו להקים במצרים מחתרת של יהודים שיעזרו לישראל, ומרסל סומנה כמועמדת אידיאלית.
על הגיוס שלה הופקד אברהם דר, שהגיע לקהיר בכיסוי של איש עסקים בריטי. אברהם דר גייס עוד מספר צעירים כמו מרסל, והרשת שהקים כללה שני תאי ריגול - אחד באלכסנדריה והשני בקהיר. "התפקיד שלי היה להיות מקשרת בין קהיר לאלכסנדריה", העידה ניניו. "לספק להם כסף, להעביר להם מכתבים, או הודעות ולהעביר אינפורמציה לארץ. נקודה".
מטרת העל של הרשת הייתה לחבל ביחסים שבין מצרים לבעלות בריתה. בשלב מסוים נתפסו חברי התא על ידי אנשי ביטחון מצריים והרשת כולה נחשפה. על מאסרה בכלא המצרי סיפרה ניניו: "אמרו לי 'אם את לא מדברת נביא אנשים שיאנסו אותך, יעשו ממך סמרטוט'". בהמשך חוותה ניניו עינויים והצלפות, עד שהחליטה לנסות להימלט. "לא פתחתי פה אחרי שהתחילו העינויים", נזכרה בכאב. "כל הזמן מכות. זה פגע בי גם נפשית וגם פיזית. לא הייתי מוכנה להרחיב בדיבורים. לא רציתי להישאר שם יותר, חשבתי רק על דבר אחד, איך לצאת משם".
במהלך שהותה בכלא הוברח לה רדיו שבאמצעותו התבשרה על מלחמת ששת הימים. היא הכירה את הריטואל, כשיסתיימו הקרבות יהיו שבויים להחליף. "שמעתי שמתחילים להוציא אותם, והאחרון היה טייס אחד. ואני אמרתי, זהו, אנחנו נשארים. עוד פעם לא מוציאים אותנו. חשבתי שאני לא אצא משם עד הסוף".
רק שהפעם ראש המוסד דאז, מאיר עמית, לא ויתר. הוא לחץ על הפוליטיקאים להכניס גם את אסירי המחתרת לעסקה הגדולה. בפברואר 1968, ארבע-עשרה שנים ושישה חודשים אחרי שנעצרה ונחקרה בעינויים, זה סוף סוף קורה, אחת הסוהרות הודיעה למרסל שלמחרת היא עומדת להשתחרר.
למחרת, רכב של הצבא המצרי הוביל את אסירי המחתרת לשדה התעופה, שם עלו על מטוס שלקח אותם מחוץ למצרים. "השומרים עלו למטוס והיו איתנו עד הרגע האחרון", נזכרה ניניו ברגעיה האחרונים כאסירה, "עד שסגרו את דלת המטוס, והמראנו. לא הרגשנו משוחררים. רק כשירדתי הרגשתי משוחררת".