40 שנה חלפו מערב החתונה של בני הזוג מהמרכז, אז חתם הבעל הנרגש על הכתובה שהעניק לאשתו הטרייה. סכום הכסף שנרשם על הכתובה היה כפול מהנהוג באותן השנים – 6 מיליון לירות. עשרות שנים חלפו והיחסים בין השניים הדרדרו עד שלאחרונה הם החלו בהליך גירושין ומאבק על חלוקת הרכוש.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בין שאר הוויכוחים והדיונים על הנכסים אותם הם מחזיקים, סוגיית הכתובה הביאה למחלוקת חריפה בין הצדדים. בבית הדין האזורי קבעו הדיינים תחילה כי על הגבר לשלם לאישה את כתובתה בסך 150 אלף שקלים – סכום אקראי לגמרי.
האישה שחשה כי הסכום נמוך מהמקובל הצטיידה בעורך הדין אבי גפן אשר הגיש בשמה את הערעור לבית הדין הרבני וטען כי הצמדת הכתובה למדד המחירים לצרכן הייתה מזניקה את שוויה למיליוני שקלים. למרות זאת, עו"ד גפן לא דרש את מלוא הסכום אלא 360 אלף ₪ -שווי של חצי מהבית המשותף.
הדיינים ציינו בפסק הדין כי מדובר בתקדים בו שני סכומי הכתובה – הצמוד למדד וזה שאינו צמוד למדד אינם חופפים. 6 מיליון לירות לאחר הצמדה למדד שוות ערך ליותר מ-3 מיליון שקלים אך ללא הצמדה צונח הסכום ל-600 שקלים בלבד.
הדיינים שהתלבטו כיצד לנהוג והתקשו להחליט האם ניתן לחייב אדם בסכום אותו התחייב לשלם, למרות שהיה ידוע כבר בזמן ההתחייבות כי הסכום מוגזם. חלק מהדיינים טענו כי יש לחייב את הגבר במלוא הסכום וחלקם טענו מנגד כי ההסכם אינו עומד.
אחרי דיונים ארוכים, קבעו הדיינים כי יש לחייב את הגבר על כוונתו בערב החתונה – כפול המקובל באותה תקופה בשנת 1979 וגזרו עליו תשלום של למעלה מ-300 אלף שקלים. זאת למעשה הלכה חדשה המכריעה בסוגיות הצמדת כתובה למדד המחירים לצרכן.
לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il