הליכוד

 

פרשת בר-און חברון: מינוי יועמ"ש תמורת תמיכת ש"ס בהסכם חברון – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 1997)

חשד לעסקה בין רה"מ נתניהו לשר הפנים אריה דרעי - מינוי רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (מתוך הנחה שהוא יקל עם דרעי בחקירותיו) בתמורה להצבעת ש"ס בעד הסכם חברון. המשטרה והפרקליטות המליצו להעמיד את נתניהו לדין בעוון מרמה והפרת אמונים. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל החליטו לא להגיש כתב אישום נגד נתניהו (כמו גם נגד מרבית המעורבים בפרשה) בשל חוסר ראיות. רובינשטיין ביקר את נתניהו בדו"ח ציבורי וקבע שמהתנהגותו "עלו תמיהות".

פרשת עמדי: תשלום לקבלן מכספי משרד רה"מ בגין עבודות פרטיות – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 1999)

הזוג נתניהו נחשד כי העביר תשלומים לקבלן אבנר עמדי מכספי משרד רה"מ עבור עבודות פרטיות. המשטרה ופרקליטת המדינה ארבל המליצו להעמיד את נתניהו לדין בעוון שוחד, ניסיון לקבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה. היועמ"ש רובינשטיין החליט לא להגיש כתב אישום בשל חוסר ראיות.

עמדי תבע את הזוג נתניהו בתביעה אזרחית והתביעה הסתיימה בפשרה במסגרתה שילמו בני הזוג לעמדי כ-70 אלף שקלים. רובינשטיין ביקר את נתניהו בדו"ח ציבורי וכתב על פרטי החקירה כי "לא היה בנו מי שיכול היה כאזרח להביט אל התמונה בלא תחושה קשה".

פרשת המתנות: הוצאת מתנות מחזקת המדינה – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 1999)

הזוג נתניהו נחשד כי העביר כ-700 מתנות שניתנו לראש הממשלה מחזקת המדינה לחזקתו. המשטרה ופרקליטת המדינה ארבל המליצו להעמיד את נתניהו לדין בעוון שוחד, ניסיון לקבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים, שיבוש הליכי חקירה. היועמ"ש רובינשטיין החליט לא להגיש כתב אישום בשל חוסר ראיות. רובינשטיין ביקר את נתניהו בדו"ח הציבורי שבו כתב גם על פרשת עמדי.

פרשת ביביטורס: קבלת מימון מאנשי הון לטיסות, עשיית שימוש פרטי במימון עודף והימנעות מדיווח – התיק נסגר בשל הזמן שעבר מהתרחשות האירועים (בדיקת המבקר והיועמ"ש, 2011)

בעקבות תחקיר שפרסם רביב דרוקר בחדשות 10 בדק מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס (ואחריו יורשו בתפקיד יוסף שפירא) את החשד כי 16 מטיסותיו של נתניהו לחו"ל (לעתים עם משפחתו) בעת היותו נבחר ציבור מומנו ע"י בעלי הון, וכי הוא קיבל מימון עודף לטיסות ועשה בו שימוש פרטי. המבקר חשד בנתניהו בקבלת טובת הנאה, הימנעות ביודעין מדיווח על טובת הנאה, ניגוד עניינים וחריגה ממנהל תקין. הממצאים הועברו ליועמ"ש יהודה וינשטיין שהחליט על סגירת התיק, מאחר שלדעתו לא היה סיכוי להגיע "לממצאים ברמה הנדרשת להעמדה לדין, בין היתר בשל חלוף הזמן הרב מאז התרחשות האירועים".

וינשטיין החזיר את התיק למבקר המדינה, שפרסם ב-2016 דו"ח ובו קבע כי שבע טיסות של נתניהו ומשפחתו בין 2003 ל-2006 מומנו על ידי אנשים פרטיים וגופים חיצוניים ולא דווחו – מעשים שהיוו לטענתו עבירה פלילית (הימנעות ביודעין מדיווח על טובת הנאה). מעבר להיבט הפלילי, שפירא הוסיף כי ההתנהלות אינה ראויה. היועמ"ש אביחי מנדלבליט החליט על סגירת החקירה לאחר ש"חלקן של הטענות נשלל (...) וחלקן לא העלו חשד סביר לביצוע עבירה".

פרשות מעונות ראש הממשלה: השתת הוצאות המעון הפרטי על קופת המדינה ומעשים פסולים נוספים – שרה נתניהו הורשעה בתחבולה של הזולת (2015)

משפחת נתניהו נחשדה בשורה של עבירות הנוגעות למעון בקיסריה: השתת הוצאות המעון על קופת המדינה (פרשת החמגשיות), העסקת חשמלאי בניגוד לנהלים (נפסל לעבודה, הוזמן בסופי שבוע וביום כיפור), העסקת מטפלת סיעודית עבור אביה של שרה נתניהו על חשבון המדינה, והעברת ריהוט גן מהמעון הרשמי בירושלים לקיסריה. המשטרה המליצה על העמדה לדין בעוון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים. היועמ"ש מנדלבליט החליט להעמיד לדין את שרה נתניהו רק בפרשת החמגשיות. במסגרת הסדר טיעון הודתה נתניהו בניצול בתחבולה של הזולת ללא מרמה והוטל עליה לשלם פיצוי וקנס בגובה 55,000 שקלים.

פרשת אודליה כרמון: מימון שכר יועצת רה"מ ומימון נסיעות לחו"ל ע"י עמותת ידידי הליכוד – התיק נסגר בשל הערכת התיישנות (חקירת משטרה, 2016)

חשד כי שכרה של היועצת כרמון ונסיעות של שרה נתניהו לחו"ל מומנו על ידי עמותת ידידי הליכוד בארה"ב. ראש העמותה, ארי הרו, קודם לתפקיד ראש סגל רה"מ (והיום משמש עד מדינה נגד נתניהו). המשטרה והפרקליטות לחצו להעמיק את הבדיקה אך היועמ"ש מנדלבליט החליט לעצור אותה מאחר שהעריך שאין סיכוי שיתגבשו ראיות לעבירת פשע בשל טווח ההתיישנות.

פרשת ארנו מימרן: קבלת מימון ותרומות אסורות – הפרשה נמצאת בבדיקת היועמ"ש (2016)

המיליונר הצרפתי ארנו מימרן הורשע בצרפת ב-2016 בפרשת עוקץ המאה. במשפטו העיד כי תרם לנתניהו מיליון אירו. מאוחר יותר תיקן את הסכום למיליון פרנק צרפתי (כ-170 אלף אירו). נתניהו טען כי קיבל ממימרן כ-40 אלף דולר ושהסכום הועבר לקרן ציבורית. היועמ"ש הודיע כי הוא בוחן את הטענות.

תיק 1000 (פרשת המתנות): קבלת טובות הנאה מאנשי עסקים – כתב אישום בכפוף לשימוע בחשד למרמה והפרת אמונים (חקירת משטרה, 2016)

נתניהו נחשד כי קיבל טובות הנאה (ביניהן סיגרים, שמפניות ותכשיטים עבור רעייתו) מאנשי העסקים ג'יימס פאקר וארנון מילצ'ן מ-2007 בשווי של למעלה מ-900 אלף שקלים. המשטרה, הפרקליטות ופרקליט המדינה שי ניצן המליצו להעמיד את נתניהו לדין בעוון שוחד, מרמה והפרת אמונים. היועמ"ש מנדלבליט החליט להעמיד את נתניהו בחשד למרמה והפרת אמונים, בכפוף לשימוע שייערך ב-2 וב-3 באוקטובר.

תיק 2000 (פרשת נתניהו-מוזס): עסקה לפגיעה ב"ישראל היום" בתמורה לסיקור חיובי ב"ידיעות אחרונות" – כתב אישום בכפוף לשימוע בחשד למרמה והפרת אמונים (חקירת משטרה, 2016)

נתניהו חשוד שניסה לרקום עסקה עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס – קידום חקיקה שתפגע ב"ישראל היום" בתמורה לשינוי לטובה בסיקור רה"מ ב"ידיעות". העסקה לא יצאה לפועל. המשטרה, הפרקליטות ופרקליט המדינה ניצן המליצו להעמיד את נתניהו לדין בשוחד, מרמה והפרת אמונים. היועמ"ש מנדלבליט החליט להעמיד את נתניהו בחשד למרמה והפרת אמונים בכפוף לשימוע. מוזס יואשם במתן שוחד.

תיק 4000 (פרשת בזק-אלוביץ'): קידום ענייניו של שאול אלוביץ' בתמורה לסיקור חיובי באתר "וואלה!" (חקירת משטרה, 2017)

נתניהו נחשד כי פעל לקידום ענייניו העסקיים של אלוביץ', בעלי בזק, בתמורה לסיקור חיובי באתר "וואלה!" שבבעלותו. שווי ההטבות לאלוביץ' מוערך ב-1.8 מיליארד שקל לפחות. היועמ"ש החליט להעמיד את נתניהו לדין בכפוף לשימוע בעוון שוחד, מרמה והפרת אמונים. שאול אלוביץ' ורעייתו איריס יואשמו במתן שוחד, הלבנת הון ושיבוש הליכי חקירה ומשפט, וכך גם איש העסקים זאב רובינשטיין שתיווך בין נתניהו ואלוביץ'.

* בין השנים 2000-2001 חקרה המשטרה חשדות לעבירות על חוק מימון מפלגות באמצעות גיוס תרומות לא חוקיות בקמפיין הליכוד ב-1999 (פרשת עמותות הליכוד). המשטרה המליצה להעמיד לדין את מנכ"ל מועצת יש"ע אהרון דומב על קבלת דבר במרמה, אך היועמ"ש החליט על סגירת התיק. נתניהו לא נחקר בפרשה. 

* ב-2017 בדקה המשטרה חשד לזיוף נתונים במערכות המחשב של הליכוד בפריימריז ב-2009 ע"י נתניהו ו/או מקורביו. בדיקת המשטרה שללה את הטענות.

* ב-2017 בדקה המשטרה חשד שנתניהו הפעיל מטה בחירות כפול בבחירות 2009 – מטה שדווח כחוק ומטה שמומן שלא כדין. הבדיקה לא העלתה ממצאים שתמכו בחשד.

* במסגרת תיק 300 (פרשת הצוללות) נחקרו שורה של מקורבים לראש הממשלה - בהם עורך דינו ובן דודו דוד שמרון, עורך דינו יצחק מולכו ומנהל לשכתו דוד שרן – בחשד שקיבלו שוחד כדי לקדם את עסקות הצוללות. נתניהו מסר עדות אך לא נחקר בפרשה, וטען כי לא ידע על מעורבותו של שמרון.

* בתיק 1270 (פרשת גרסטל) נחקר יועץ רה"מ ניר חפץ (היום עד מדינה נגדו) כי פעל למינוי השופטת הילה גרסטל למשרת היועמ"ש לממשלה בתמורה לסגירת תיק המעונות נגד שרה נתניהו. התיק נסגר בשל חוסר ראיות.

 

 

 

 

מינויים פוליטיים במשרד החקלאות – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 2003-2005)

דו"ח מבקר המדינה ב-2005 מצא שורה ארוכה של מינויים לא תקינים במשרד החקלאות, ביניהם קליטת 16 עובדים בעלי זיקה פוליטית לכץ ברשות לפיקוח חקלאי; מינוי חבר מרכז הליכוד לתפקיד ברשות לתכנון חקלאי על פי דרישת לשכת השר; ומינוי חבר מרכז לתפקיד קב"ט משרד החקלאות ללא בדיקה הולמת של ועדת המינויים. בעקבות הדו"ח נפתחה חקירת משטרה, שבסיומה הומלץ להעמיד את כץ לדין באשמת מרמה והפרת אמונים. ב-2009 החליט היועמ"ש מני מזוז לסגור את התיק בשל חוסר ראיות מספיקות. מזוז ציין כי התנהלות כץ "כללה פעולות לא ראויות ולא תקינות במעשה ובמחדל".

 

 

חלוקת הזמנות למקורבים בטקס המשואות (דו"ח מבקר המדינה, 2018)

דו"ח מבקר המדינה קבע בין השאר כי בהוראת רגב חולקו 572 הזמנות לאנשי השלטון המקומי המקורבים לשרה ולליכוד, ו-80 הזמנות למנהלת לשכת יו"ר הליכוד, בשעה ש"לא חולקו הזמנות באופן דומה לנציגים של מפלגות אחרות". הדו"ח מפרט ליקויים נוספים שנעשו בטקס אשר מנוהל על ידי ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים בראשות רגב, החל בהקצאת הכרטיסים לציבור ועד קביעת מדליקי המשואות.

תלונות על התנהלות לא תקינה במשרד התרבות והספורט (בדיקת מבקר המדינה, 2017)

מבקר המדינה בחן באופן יוצא דופן את התנהלות הלשכה על רקע "משבר אמון" וכמות חריגה של תלונות, ביניהן ריבוי שעות נוספות של עובדים ללא אישור, מספר רב של עובדים במשרות אמון, מינויים פוליטיים, היבטים לא תקינים בפרויקט "לא לדאוגוסט" ועוד. עקב הדלפות מהלשכה בחרו אחדים מהעובדים במשרות אמון לעבור בדיקות פוליגרף, והמבקר קבע כי רגב לא פעלה באופן נחרץ להניא אותם מביצוע הבדיקות (אף שלא נפל פגם בהתנהלותה). 

* ב-2015 פורסמה בחדשות 10 הקלטה של רגב ממנה עלה כי ניסתה להסביר העברת תקציב פרסום למיזם "לא לדאוגוסט" למשרד פרסום - ללא מכרז. מבקר המדינה בדק את הפרשה ומצא כי לא נפל פגם בהליך. רגב הפסידה בתביעת דיבה שהגישה נגד הפרסום

 

 

הצעה לקדם מועמדים המועדפים על איש עסקים בוועדה למינוי דיינים (תחקיר "הארץ", 2009)

גידי וייץ חשף ב"הארץ" כי במהלך משפטו של דוד אפל עלה שמו של יריב לוין כמי ששימש כעושה דברו של אפל בשעה שכיהן כסגן ראש לשכת עורכי הדין. על פי המשטרה, לוין הציע לאפל ביוזמתו לתמוך במועמדים המועדפים עליו בוועדה למינוי דיינים. לוין לא נחקר בפרשה. בתגובה ל"הארץ" אמר לוין כי כיבד את אפל אך "עשה את מה שחייבה טובת עורכי הדין".

 

 

פרשת הקרקעות בעמיקם: פלישה לשטח ציבורי, סירוב להתפנות ומילוי תצהירים כוזבים – דו"ח המבקר נותר חסוי אך מינוי גלנט לרמטכ"ל בוטל (בדיקת מבקר ויועמ"ש, 2010)

תחקיר שפרסם קלמן ליבסקינד ב"מעריב" בנוגע לעבירות תכנון ובנייה של גלנט במושב עמיקם הוביל לעיכוב מינויו לרמטכ"ל ולפתיחת בדיקה במשרד מבקר המדינה. המבקר מיכאל לינדנשטראוס מצא שגלנט פלש לשטח ציבורי ונותר בו במשך ארבע שנים למרות שהובהר לו שעליו לפנותו, ושגלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד קרקעות ולסלילת שביל. הדו"ח המלא נותר חסוי והועבר ליועמ"ש יהודה וינשטיין, שטען כי הדו"ח מעלה תמונה של אדם "העושה במקרים לא מעטים דין לעצמו", ש"הנתונים מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל" וכי "ספק אם (המינוי) ראוי מבחינה ערכית". בעקבות חוות הדעת בוטל מינויו של גלנט לרמטכ"ל.

 

 

מינוי לא תקין של רועי פולקמן כיועץ לעיריית ירושלים (בדיקת מבקר המדינה, 2015)

עמרי מניב מ"חדשות 10" פרסם כי רועי פולקמן (לימים ח"כ מטעם כולנו), מקורב לברקת שהיה אף חבר ברשימתו לעירייה, זכה מהעירייה בשני פרויקטים בשווי מאות אלפי שקלים ללא מכרז. מבקר המדינה מצא כי ההליך לא היה תקין וההחלטה למנות את פולקמן התקבלה מראש.

* ב-2007 נעצרו שני חוקרים פרטיים שעקבו בארה"ב אחרי מיקי לוי. השניים טענו כי הם נשלחו על ידי ברקת משום שלוי שקל להתמודד מולו על ראשות העיר. התיק נסגר מאחר שלא עמד מאחורי המעקב גורם עברייני ולא נמצא חשד לפלילים. ברקת טען כי הדברים נעשו שלא על דעתו ושלא בידיעתו.

* ב-2009 נקנס ברקת על ידי מבקר המדינה בסכום של 300 אלף שקלים בגין חריגה מהתקרה המותרת בקמפיין הבחירות לעיריית ירושלים. סיעתו של ברקת סיימה את הקמפיין בגירעון של למעלה מ-4 מיליון שקלים.

* ב-2013 שוב נקנס ברקת ע"י המבקר, הפעם בסכום של למעלה מ-400 אלף שקלים, על חריגה מהתקרה המותרת בבחירות המקומיות וגירעון של למעלה מ-10 מיליון שקלים.

 

 

 טענות לקשר לא תקין בין גמליאל, קבלן שתרם לה כספים ואחיה ראש מועצת גדרה (תחקיר "גלובס", 2008-2014)

ב-2016 חשף גור מגידו ב"גלובס" כי שמה של גמליאל הופיע ב"מסמך יצחקי", בו אספה לכאורה המשטרה מידע מודיעיני על פוליטיקאים. במסמך נכתב כי אדם שעבד עבור הקבלן עודד תורג'מן הוקלט כשהוא מספר על העברת כספים לגמליאל בשם הקבלן. האדם הציע לשמש עד מדינה אך הפרשה לא נחקרה.

בהמשך חשף מגידו כי אחיה של השרה, ראש המועצה המקומית גדרה יואל גמליאל, אישר הסכם פיתוח בין המועצה לבין תורג'מן בסך 25 מיליון שקלים ללא מכרז. מהתחקיר עולה חשד לקשר לא תקין בין גמליאל, תורג'מן שתרם ותמך בה, ואחיה שקידם את עסקיו. גמליאל סירבה להתייחס לתחקיר.

טענות למינוי מקורבים במשרד לשוויון חברתי (2015-2017)

במהלך כהונתה של גמליאל כשרה לשוויון חברתי עלו טענות על מינוי מקורבים במשרד. גולת הכותרת היתה ניסיונה המתמשך של גמליאל למנות את חברת ילדותה רינת דנון לעמוד בראש הרשות לקידום האישה – מינוי שנפסל פעמיים ע"י נציבות שירות המדינה ונדחה ע"י היועמ"ש, כשבמשך שנה וחצי תפקדה הרשות ללא יו"ר. מינויים שנויים במחלוקת נוספים שהתרחשו תחת גמליאל היו מינויו בני ינאי, שנתפס במתן דיווחים כוזבים, לתפקיד ראש מטה מנכ"ל המשרד; מינוי אבי כהן, שננזף בעבר על פעילות מפלגתית בבחירות לרשות המקומיות, למנכ"ל; מינוי איש מרכז הליכוד יואב דבוש ליועץ פוליטי; ומינוי אחותו של הספר והמאפר של גמליאל לתפקיד עוזרת לראש הרשות למעמד האישה. כל המינויים הם משרות אמון. גמליאל סירבה להתייחס לשאלות שהופנו אליה מ"The Marker", ובראיון ל"אנשים" הסבירה שמדובר במשרות אמון.

 

 

 

   תשלום דמי ההתפקדות בליכוד עבור עובדי התעשייה האווירית – התיק נסגר מחוסר עניין לציבור (חקירת משטרה, 2003-2007)

כץ נחשד כי אלפי עובדי התעשייה האווירית שפקד לליכוד כיו"ר ועד העובדים לא שילמו את דמי ההתפקדות מכיסם אלא באמצעות העמותה לקידום העובד השכיר בישראל.

על רקע התמודדותו של כץ בפריימריז בליכוד ב-2003 נחשד כי אלפי עובדי התעשייה האווירית שפקד לא שילמו את דמי ההתפקדות מכיסם, אלא באמצעות העמותה לקידום העובד השכיר בישראל, שעליה שלט כץ. ב-2006 הוגש נגדו כתב אישום בחשד לעבירה על חוק מימון מפלגות. ב-2007 החליט היועמ"ש מני מזוז לסגור את התיק עקב קשיים ראייתיים וחוסר עניין לציבור.

פרשת השחיתות בתעשייה האווירית: חשדות לסחיטת עובדים, ניצולם והתערבות פסולה – התיק נסגר (חקירת משטרה, 2018)

במסגרת חקירה רחבה על מעשי שחיתות בתעשייה האווירית נחשד כץ בשתי פרשות: אילוץ עובדים להתפקד ולהצביע עבורו בפריימריז בעת שכיהן כיו"ר הוועד (על פי החשד כץ איים על העובדים בפגיעה בשכרם ובפיטורים); ניצול עובדים ומשאבים של החברה בשווי אלפי שקלים לתועלתו האישית בעת שכיהן כשר (על פי החשד, עובדים הועסקו בשיפוץ ביתו של בנו של כץ ללא תמורה).

כן נחשד כץ כי בהיותו שר התערב במינוי יו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית ובעניינים פנימיים של העובדים בניגוד להנחיית היועמ"ש. המשטרה המליצה להעמיד את כץ לדין בעבירות של קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים וסחיטה באיומים. היועמ"ש מנדלבליט החליט בהמלצת הפרקליטות לסגור את התיק

קבלת טובות הנאה בתמורה לקידום תיקון לחוק לטובת חברת אקוויטל. יועמד לדין בחשד למרמה והפרת אמונים (חקירת משטרה, 2010-2015)

כץ נחשד כי קיבל טובות הנאה מחברו הקרוב מוטי בן ארי, ששימש כיועץ פיננסי של חברת אקוויטל. על פי החשד כץ קיבל את טובות ההנאה באמצעות עסקות מתואמות בבורסה, מידע פנים מאקוויטל, וניהול תיק ני"ע וחשבון הנאמנות של כץ על ידי בן ארי בחינם. טובות ההנאה הניבו לכץ רווח של מיליוני שקלים. בתמורה קידם כץ את תיקון 44 לחוק ני"ע – תיקון שהיה שווה לאקוויטל ולבן ארי, על פי ההערכות, עשרות מיליוני שקלים.

כץ נחקר בחשד לקבלת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים. לאחר שימוע החליט היועמ"ש אביחי מנדלבליט להסיר את עבירת השוחד מכתב האישום. כץ התפטר מתפקידו כשר הרווחה והגיש לכנסת בקשה לחסינות מהעמדה לדין (ספטמבר 2019).

ליקויים חמורים במשרד הרווחה (דו"ח מבקר המדינה, 2019)

מבקר המדינה מצא שורה ארוכה של ליקויים במשרד העבודה והרווחה תחת השר כץ: מינוי אלין אלול למנכ"לית המשרד ב-2016 חרף התנגדות נציב שירות המדינה; מינוי אלול לתפקיד ראש ועדת המכרזים במשרד למרות הליך משמעתי שנפתח נגדה; הליך מכרז אליו ניגשה אלול במקביל לתפקידה כראש ועדת המכרזים, במה שהוגדר על ידי המבקר כ"ניגוד עניינים חמור"; ניסיון של כץ ומנכ"ל המשרד אביגדור קפלן לקדם את מועמדותו של אדם לתפקיד מנהל אגף מעונות יום ומשפחתונים למרות שלא עמד בתנאי הסף ונדחה על ידי אגף המכרזים בנציבות שירות המדינה, בניגוד לכללי המינהל התקין; מינוי שישה מקורבים במקום מומחים למועצת הביטוח הלאומי; מינוי 12 מקורבים לתפקידים שונים במוסד לביטוח לאומי; מינוי משנה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי ללא מכרז.

 

 

 

 פרשת בר-און חברון: מינוי יועמ"ש תמורת תמיכת ש"ס בהסכם חברון – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 1997)

חשד לעסקה בין רה"מ נתניהו לשר הפנים אריה דרעי - מינוי רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (מתוך הנחה שהוא יקל עם דרעי בחקירותיו) בתמורה להצבעת ש"ס בעד הסכם חברון. המשטרה והפרקליטות המליצו להעמיד את שר המשפטים הנגבי לדין בעוון מרמה והפרת אמונים. היועמ"ש אליקים רובינשטיין החליט לסגור את התיק בשל חוסר ראיות.

פרשת המינויים הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה – הרשעה בעדות שקר (חקירת משטרה, 2001-2003)

מבקר המדינה אליעזר גולדברג מצא כי בהיותו השר לאיכות הסביבה ביצע הנגבי במשרד 72 מינויים פוליטיים של חברי מרכז ליכוד ומקורביהם מבלי לבצע הליך מכרז ומבלי שהמועמדים עמדו בדרישות הסף לתפקידיהם. בעקבות דו"ח המבקר נפתחה חקירת משטרה והנגבי השעה את עצמו מתפקיד השר לביטחון פנים ומונה לשר במשרד רה"מ. הנגבי נחשד גם כי שיקר לוועדת הבחירות כשטען שלא עמד מאחורי מודעה שפורסמה בעלון פנימי של הליכוד ובה הוא הודה במינויים הפוליטיים. ב-2006 הוגש נגד הנגבי כתב אישום בעוון מרמה והפרת אמונים, שוחד בחירות, מסירת עדות שקר ושבועת שקר. בית המשפט זיכה את הנגבי משוחד בחירות וממרמה והפרת אמונים (אף שהשופטים היו חלוקים ביניהם) אך הרשיע אותו בעדות שקר והטיל עליו קלון.

 

 

 

 זיוף טפסי התפקדות לליכוד – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 2003)

במרץ 2003 נעצרו אמסלם ושני פעילי ליכוד אחרים ("החבורה הירושלמית") בחשד שזייפו מאות טפסי התפקדות לליכוד. המשטרה המליצה להעמידם לדין באשמת זיוף בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ושימוש במסמכים מזוייפים. התיק נסגר בשל מחסור בראיות.

* אמסלם נחקר באזהרה בפרשת הולילנד, כשהיה מנהל אגף בעיריית ירושלים, בשל קשריו עם מאיר רבין שהורשע בשוחד

 

 

קבלת שכר מהתעשייה האווירית מבלי לעבוד בארגון (דו"ח מבקר המדינה, 1989-2015)

חוה עטיה כיהנה כמנהלת לשכתו של חיים כץ. במשך 17 שנים מימנה התעשייה האווירית את שכרה, על אף שעטיה לא עבדה בארגון. הדברים נחשפו בדו"ח מיוחד של מבקר המדינה מ-2018 אך נגד עטיה לא ננקטו צעדים. עטיה אמרה למבקר כי "אין זה מקרה חריג כי אם נוהג שהתקיים מזה שנים רבות בתעשייה האווירית".

 

 

קבלת שוחד ועבירות מרמה ב-12 פרשות שחיתות בעיריית ראשון לציון – המלצת משטרה להעמדה לדין (חקירת משטרה, 2011-2017)

ביטן חשוד בשורה של עבירות שחיתות ב-12 פרשות שונות הקשורות לכהונותיו כסגן ראש עיריית ראש לציון וכחבר כנסת. ביטן חשוד בקבלת שוחד בסך 430 אלף שקלים ממנכ"ל חברת דניה סיבוס בתמורה לקידום פרויקטים של החברה מול עיריית ראשל"צ ומשרד התחבורה; קבלת שוחד בסך 385 אלף שקלים מיזם נדל"ן בתמורה לקידום פרויקטים בתל אביב; קבלת שוחד מבכירים ברשת המזון "חצי חינם" בראשון לציון בתמורה להקלות בארנונה; קבלת שוחד מאנשי עסקים בראשל"צ בתמורה לסיוע בהקמת מיזם בנייה; קבלת טובות הנאה בתמורה לקידום עניינים בעירייה בהיותו ח"כ; קבלת שוחד של מאות אלפי שקלים בתמורה לזירוז תשלום חוב של עיריית הוד השרון לקבלן; קבלת שוחד ממקורבו משה יוסף בתמורה לקידום בניית ביתו במושב משמר השבעה; קבלת שוחד מארגון הפשיעה של משפחת ג'רושי ברמלה בתמורה לקידום ענייניהם מול הרשויות; קבלת שוחד של עשרות אלפי שקלים בתמורה להטיית מכרזים בפרויקט מתחם האלף בראשל"צ; וקבלת יחידת דיור בתמורה לקידום שינוי תב"ע בראשל"צ. המשטרה המליצה להעמיד את ביטן לדין בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים.

 

 

  ניגוד עניינים בפעולותיו כחבר עירייה למען קבוצת הכדורסל שבראשה עמד (בדיקת מבקר המדינה, 2016)

בנובמבר 2016 פרסם מבקר המדינה דו"ח המתמקד בשלטון המקומי והקדיש את אחד הפרקים לנעשה בעיריית קריית גת. לפי הדו"ח, אחד מנבחרי העירייה פעל לקדם את קבוצת הכדורסל שעמד בראשה, מכבי קריית גת. למרות שהמבקר לא ציין את שם נבחר הציבור, בחדשות 12 נחשף כי מדובר בח"כ מיקי זוהר. זוהר טען שהתפטר מהעמותה ימים ספורים לפני ההצבעה בעירייה, אך המבקר טען שאין בכך כדי "לשכך את החשש להימצאו במצב של ניגוד עניינים". 

ניגוד עניינים בפעולותיו כח"כ למען שכונת מגוריו בקרית גת (בדיקת יועמ"ש הכנסת, 2017)

ועדת האתיקה של הכנסת קבעה כי זוהר פעל בניגוד עניינים כאשר זימן שורת דיונים בוועדה בנושא שכונת כרמי גת בקרית גת, שבה יש לו ולרעייתו שישה נכסים, ואסרה עליו ליזום ישיבות ופעולות בנושאים הקשורים לשכונה.

בעקבות מכתב ששלח יועמ"ש משרד האוצר אסי מסינג ליועמ"ש הכנסת איל ינון, נאסר על ח"כ זוהר לעסוק בקשר שבין העברת תקציב לרשות מקרקעי ישראל לבין העברת כספים לשכונת כרמי גת.

 

 

 נהיגה בשכרות כבדה, הכשלת מכשיר ינשוף, בקשה לצו מאסר בגין חובות למע"מ, חשד לאלימות, עבירות בנייה (2009-2016)

באפריל 2019 חשף צחי שפיצן בכאן 11 שורה של חשדות ועבירות בעברו של מולא. שפיצן חשף כי מולא הורשע בנהיגה בשכרות כבדה, וכי סירב להיבדק במכשיר ינשוף. כן חשף שפיצן כי מע"מ ביקש להוציא צו מאסר נגד מולא ב-2016 בגין אי הגשת דו"ח תקופתי ואי תשלום קנס בגובה 930 שקלים.

במסגרת תביעה שהגיש מולא ב-2013 בגין הצתת חנות בבעלותו התגלע סכסוך בינו לבין קרוב משפחתו, אשר טען כי מולא פעל באלימות. קרוב המשפחה הציג סימוכין רפואיים לכך שעינו נפגעה אך לא הוכיח שמולא הוא זה שפגע בו. מנגד, מולא הצהיר בבית המשפט שקרוב משפחתו איים שירצח אותו. בית המשפט הסתפק בצו הרחקה הדדי.

מתוך המסמכים שהוגשו לבית המשפט התברר עוד כי מולא נחשד בעשיית שימוש מסחרי בשטחים בניגוד להיתר. מולא הכחיש את הדברים ודחה על הסף את הטענות. 

 

 

  חריגה מסמכויות בניהול מפעל הפיס (דו"ח מבקר המדינה, 2011-2017)

מבקר המדינה יוסף שפירא קבע ב-2018 כי דיין, יו"ר מפעל הפיס, התערב בעבודת הדירקטוריון ובכך "חרג מסמכויות הפיקוח בניגוד להיתר וחטא לתפקידו". על פי הדו"ח, דיין הורה למנהלת אגף משאבי אנוש לקבל את אישורו לפעולות בניגוד לנהלים ולתקנון; הטיל על מזכיר הפיס תפקידים שאינם בגדר אחריותו; מנע שימוע שהיה אמור להיערך ליועצת המשפטית של הפיס וחתם עמה על הסכם הפסקת עבודה מבלי ליידע את המנכ"ל ומבלי לקבל את אישור הדירקטוריון ומשרד האוצר, ובהמשך האריך את העסקתה ללא אישור ולבסוף ביטל את ההסכם, השיב אותה לעבודה ואף העלה את שכרה. כן נמצא כי הדירקטוריון שימש חותמת גומי למינוייו של דיין.

  

כחול לבן

 

 

פרשת הממד החמישי: קשר בעייתי עם המשטרה – היועמ"ש פתח בבדיקה (דו"ח מבקר המדינה, 2016)

דו"ח מבקר המדינה ממרץ 2019 מצא כי נפלו פגמים בקשריה של המשטרה עם חברת "הממד החמישי" בראשות היו"ר גנץ. עפ"י הדו"ח, ב-2016 החליט המפכ"ל אלשיך – בעקבות פגישה עם נציגי "הממד החמישי" ובראשם גנץ - לרכוש מהחברה מערכת מודיעינית-טכנולוגית שעלותה כ-50 מיליון שקל ללא מכרז. ועדת המכרזים אישרה פיילוט פטור ממכרז בהיקף של 4 מיליון שקלים. המבקר יוסף שפירא הצביע על שורה של כשלים בתפקוד המשטרה, אך גם בהתנהלות "הממד החמישי". עפ"י שפירא, נציגי "הממד החמישי" הצהירו שיש לחברה חמישה לקוחות ביטחוניים בשעה שלא היה אפילו לקוח אחד; וטענו שהחברה הוקמה ב-2012 למרות שהיא הוקמה רק ב-2014. המבקר קבע כי לפרשה אין היבטים פליליים, אולם היועמ"ש מנדלבליט הורה לחקור את הקשר בין המשטרה לחברה.

* רם בן ברק, מקום 26 בכחול לבן, היה נשיא חברת "המימד החמישי" איתה קיימה המשטרה התקשרות לא תקינה. יחד עם זאת, הוא לא מוזכר בפרסומים כמי שנכח בפגישה עם המפכ"ל רוני אלשיך

 

 

השתתפות מקורבו של לפיד בישיבות משרד האוצר בניגוד לחוק – היועמ"ש אסר ומבקר פתח בבדיקה (תחקיר "The Marker", 2013)

בשנת 2013 חשף מוטי בסוק ב"The Marker" שהלל קוברינסקי, איש עסקים המקורב ליאיר לפיד וממקימי יש עתיד, השתתף שלא כחוק בישיבות תקציב רגישות במשרד האוצר. לפי הפרסומים, קוברינסקי לקח חלק בישיבות שנגעו לתקציב 2013-2014 וחוק ההסדרים החדש למרות שלא הועסק במשרד האוצר. כאיש עסקים פעיל עלתה מהשתתפותו של קוברינסקי בישיבות חששות לניגוד עניינים, וכן עבירות על מינהל תקין. בעקבות הפרסומים, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין אסר עליו להמשיך ולהשתתף בישיבות. כמה חודשים אחר כך פתח מבקר המדינה יוסף שפירא בבדיקת מעורבותו של קוברינסקי, לרבות הסכם ניגוד העניינים עליו חתם כשהחל לשמש כיועצו של לפיד במשרד. 

 

 

מסמך הרפז: שיבוש חקירת זיוף המסמך – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 2010)

בהיותו רמטכ"ל קיבל אשכנזי מסמך שהתווה אסטרטגיה למינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל הבא. בעקבות פרסום המסמך בחדשות 12 פתח מבקר המדינה בבדיקה שהתרחבה בהמשך לחקירת משטרה, ובסופה התגלה המסמך כמזויף.

אשכנזי עצמו פנה ליועמ"ש לממשלה רק ארבעה ימים לאחר פרסום המסמך וסיפר שהעותק המקורי נמצא בידיו. אשכנזי נחקר ונמצא כי מסר לעיתונאים מידע מסווג. הוא נחשד גם בשיבוש החקירה משום שהשתהה בהעברת המסמך, נמנע מלמסור בחקירה את כל שידע, ניהל שיחות חשודות עם מחבר המסמך בועז הרפז ועם ראש לשכתו ארז וינר והסתיר אותן מהחוקרים, והמעיט מטיב הקשר שלו עם הרפז. המשטרה המליצה להעמיד אותו לדין בעבירות מרמה והפרת אמונים, חשד לשיבוש מהלכי משפט וגילוי ידיעה לאדם שאינו מוסמך לכך.היועמ"ש יהודה וינשטיין החליט על סגירת התיק. וינשטיין קבע כי בחשדות למרמה והפרת אמונים אין אשמה פלילית, ובחשד לשיבוש הליכי חקירה אין ראיות מספיקות. וינשטיין טען גם כי איסוף החומרים נגד שר הביטחון אהוד ברק בלשכת אשכנזי לא היתה עבירה פלילית, וכך גם מסירת המידע לעיתונאים.

תביעה בגין הונאת המשקיעים בחברת חיפושי הנפט "שמן" – מצויה בהליכי גישור (2016)

יוגב חלפון, בעל מניות בשותפות חיפושי הגז והנפט "שמן", הגיש עם קבוצת משקיעים תביעה ייצוגית בסך 165 מיליון שקלים נגד "שמן", אשכנזי (יו"ר החברה לשעבר) והמנכ"ל יוסי לוי בטענה שהונו את המשקיעים. חלפון טוען כי אשכנזי ולוי לא דיווחו למשקיעים על הכשלים באתר הקידוח "ים 3" (שהתברר כיבש), נמנעו מלפרסם אותם בציבור ומסרו דיווחו כזב. חלפון טען כי "שמן" הרוויחה 65 מיליון שקל בזכות התרמית. הנתבעים נדרשו לשלם לחלפון שכר טרחה ראשוני בגובה 150 אלף שקל. בהמשך החלו הצדדים בהליכי גישור.

 

 

סיוע לפנחס עידן להתמודד בליכוד במקביל לתפקידו הציבורי (2019)

ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות לשעבר, סייע ליו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה פנחס עידן להתמודד בפריימריז בליכוד מבלי להתפטר מתפקידו כפי שמחייב החוק. טלי חרותי-סובר חשפה ב"The Marker" כי ניסנקורן פנה עבור עידן לנציבות שירות המדינה, ושם נאמר לו כי הריצה לכנסת מבלי להתפטר מהמשרה הציבורית איננה אפשרית. לבסוף אישר היועמ"ש של הרשות צעדים שיאפשרו את ההתמודדות – אך עידן החליט לפרוש בעקבות בדיקת ענייניו בוועדת הבחירות.

 

 

ניגוד עניינים והעברת כספים לא מבוקרת לאנסמבל הרצליה בשעה שכיהנה בראשות העיר (בדיקת מבקר המדינה, 2002-2004)

תיאטרון הרצליה הוקם בשנת 2000 בייסודה של יעל גרמן, אז ראש העיר. עם השנים הפך האנסמבל, בשל גירעון הולך ותופח, לעמותה פרטית בראשות גרמן. ב-2005 טען מבקר העירייה לניגוד עניינים בתפקודה הכפול של גרמן כראש העירייה וכראש העמותה, קבע כי תמיכת העירייה לא פרופורציונלית לתמיכה בעמותות אחרות וטען שהמימון לא תמיד דווח כראוי.

בהמשך פתח גם מבקר המדינה בבדיקת התנהלות האנסמבל, מצא שגרמן העבירה כ-7.2 מיליון שקלים לעמותה שהיא עצמה עמדה בראשה, ושהיא עשתה זאת מבלי לקבל את האישורים הנדרשים. אף שנבדקה האפשרות להשית חוב אישי על גרמן, הוחלט לבסוף להסתפק בביקורת. מנכ"ל משרד הפנים העביר ב-2007 מכתב נזיפה לגרמן ובו נכתב כי "המשרד רואה בחומרה רבה את התנהלות קברניטי העירייה שחרגה מהוראות החוק ומכללי מנהל תקין". 

 

 

דיווחי נוכחות כוזבים והדחה משירות המדינה למשך שנתיים (תחקיר "אולפן שישי", 2015)

במהלך עבודתה כעוזרת משפטית לשופט רם וינוגרד נפתחה נגד ינקלביץ' חקירה בנציבות שירות המדינה בגין דיווחי נוכחות כוזבים. בדו"ח הנציבות נכתב כי בתקופה בה שהה השופט וינוגרד בשבתון, בין מרץ ליוני 2015, נהגה ינקלביץ' יחד עם עמית לעבודה להחתים זה לזו את כרטיס הנוכחות. דו"ח הנציבות המליץ להעמידה לדין – אך זה לא קרה.

כעשור מאוחר יותר מונתה ינקלביץ' למשרת ראש הלשכה במשרד לשוויון חברתי. היא הודחה כעבור שבעה חודשים לאחר שמנכ"ל המשרד קיבל את דו"ח הנציבות. המנכ"ל כתב לינקלביץ' כי עליה לעזוב את שירות המדינה ולא לשוב אליו במשך שנתיים. ינקלביץ' אמרה ל"אולפן שישי" כי ההחתמות הכוזבות היו "טעות שנעשתה בתום לב לאחר קבלת אישור עקרוני מהממונה. לכן החליטה נציבות המדינה כי זהו עניין משמעתי, הדבר נסגר בהליך פנימי בהסכמה וללא העמדה לדין". 

ש"ס

 

 

התיק האישי: קבלת כספים בתמורה לטובות הנאה עבור ישיבה – הורשע בשוחד (חקירת משטרה, 1990-1999)

דרעי נחשד שקיבל שוחד בסך 150 אלף דולר מישיבת "לב בנים" בתמורה לקידום עתידי של טובות הנאה לישיבה ממוסדות המדינה, ושהקים עמותה פיקטיבית על מנת להעביר תקציבים ציבוריים לישיבה. הפרשה נחשפה על ידי מרדכי גילת ב"ידיעות אחרונות" (שגם זכה בתביעת דיבה שהגיש נגדו דרעי). דרעי, שכיהן בעת החקירה כשר הפנים, שמר במשך רוב הזמן על זכות השתיקה. בעקבות עתירה לבג"ץ דרעי נאלץ להתפטר ממשרד הפנים, אך הוביל את ש"ס לבחירות ב-1996 וב-1999. במהלך החקירה פרסם דרעי את הקלטת "אני מאשים", שבה תקף את מערכת המשפט שרודפת אותו על רקע עדתי. הרב עובדיה יוסף פסק ש"הוא זכאי" אך הדיח אותו מראשות המפלגה לאחר הבחירות ב-1999.

דרעי הואשם בשבע עבירות, לרבות שתי עבירות שוחד ושלוש עבירות מרמה. הוא הורשע ברוב הסעיפים, לרבות שוחד, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר, קנס של 250 אלף שקלים וקלון של שבע שנים. דרעי ערער לביהמ"ש העליון ועונשו הופחת בשנה. הוא ריצה את עונשו מספטמבר 2000 ועד יולי 2002. לאחר שחרורו המשיך להיאבק על חפותו, אך בית המשפט העליון דחה את בקשתו לדיון נוסף.

התיק הציבורי: העברת כספים ממשרד הפנים לש"ס – הורשע בהפרת אמונים (חקירת משטרה, 1990-2002)

דרעי נחשד שהעביר כספים ממשרד הפנים שבו כיהן כשר לגופים חרדים של ש"ס (לרבות העברת 400 אלף שקלים לעמותה שבראשה עמד אחיו) תוך ניגוד עניינים והפרת נהלים. החקירה התבססה על דו"ח מבקרת המדינה. דרעי טען שזו היתה אפליה מתקנת. הפרקליטות החליטה להמתין עם התיק עד לתוצאות המשפט בתיק האישי. לאחר שדרעי שוחרר מהכלא נוהל התיק בהליך מהיר. הוא הועמד לדין בחמש עבירות של הפרת אמונים והורשע באחת (העברת הכספים לעמותה של אחיו). על דרעי נגזרו שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 10,000 שקלים.

פרשת בר-און חברון: מינוי יועמ"ש תמורת תמיכת ש"ס בהסכם חברון – התיק נסגר בשל הרשעת דרעי בתיקים אחרים ופרישתו מהפוליטיקה  (חקירת משטרה, 1997)

דרעי נחשד שהיה שותף לעסקה עם בנימין נתניהו: מינוי רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (מתוך הנחה שהוא יקל עם דרעי בחקירותיו) בתמורה להצבעת ש"ס בעד הסכם חברון. הפרשה נחשפה על ידי איילה חסון בערוץ הראשון. היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל החליטה לא להגיש כתבי אישום נגד מרבית המעורבים בשל חוסר ראיות, אך קבעו כי יש להגיש כתב אישום נגד דרעי. ב-2003 החליט רובינשטיין לוותר על הגשת כתב אישום בשל הרשעתו של דרעי בתיק האישי ובתיק הציבורי ופרישתו מהחיים הפוליטיים.

הבית בספסופה: עבירות מס, מרמה ושיבוש חקירה בעסקות נכסים במשפחת דרעי – המלצת פרקליטות להעמדה לדין (חקירת משטרה, 2016)

דרעי נחשד בעבירות מס, אי דיווח על כספים ונכסים השייכים למשפחה. במרכז הפרשה: וילה במושב ספסופה בשווי 4 מיליון שקלים שמומנה על פי החשד מכספים שלא דווחו; רכישות נכסים על ידי אחיו של דרעי. המשטרה המליצה להעמיד את דרעי לדין בעבירות מרמה והפרת אמונים, שבועת שקר, שיבוש מהלכי משפט, העלמת מס והלבנת הון. כן המליצה המשטרה להעמיד לדין את אשתו ואת אחיו. פרקליט המדינה קיבל את המלצת המשטרה, אך היועמ"ש טרם גיבש החלטה.

 

 

שוחד, בזבוז כספים ומינוי מקורבים בחברת "המשקם" – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 1997-2007)

דו"ח מבקר המדינה ב-2008 האשים את בן צור, אז מנכ"ל החברה הממשלתית "המשקם", בניגוד עניינים, הפרת טוהר המידות, בזבוז כספים בהיקפים גדולים וניהול לא תקין. עפ"י הדו"ח חרג שכרו של בן צור (57 אלף שקל בחודש) באופן ניכר מתקרת השכר של מנכ"לים בחברות ממשלתיות; הוא זכה להטבות נוספות בשווי של כ-450 אלף שקלים; ורכש לעצמו ביטוח מנהלים וביטוח בריאות שהסתכמו ב-500 אלף שקלים נוספים.

עוד עלה בדו"ח כי בכירים בחברה קידמו את מקורביהם במכרזים, כשבאחד המקרים בן צור ושניים ממקורביו זכו במכרז לקניית שלושה כלי רכב משומשים בהנחה של כ-32% - כשבן צור עמד בראשות ועדת המכרזים. נמצא כי שליש מהעובדים שנקלטו בחברה מאז מונה בן צור היו קרובי משפחה או מקורבים של מנהליה ועובדיה.

עוד התברר כי בניגוד לדיווחיו לדירקטוריון ובניגוד לתנאי העסקתו, בן צור שימש במקביל כראש המועצה הדתית בירושלים (2001-2003) וכמנכ"ל עמותת "מעיין החינוך התורני" מ-2005. בעקבות הדו"ח פרש בן צור מתפקידו ב"המשקם".

המבקר העביר למשטרה את ממצאיו עוד לפני פרסום הדו"ח, ובן צור נעצר ב-2007. המשטרה המליצה להעמידו לדין בחשד לעבירות שוחד, מרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות.

העסקת מקורבים ותשלומים פיקטיביים ב"מעיין החינוך התורני" (דו"ח משרד האוצר, 2005-2013)

לאחר פרישתו מ"המשקם" המשיך בן צור בתפקידו כמנכ"ל "מעיין החינוך התורני". ב-2013 פורסם דו"ח חריף של משרד האוצר שחשף מחדלים בניהול הרשת, בהם הפעלת בתי ספר תחת צו סגירה, העסקת מקורבים ותשלומי שכר פיקטיביים. בן צור פרש מתפקידו. 

 

 

קבלת שוחד כסגן ראש עיריית פ"ת – התיקים נסגרו מחוסר ראיות (2008-2011)

בפברואר 2011, בתום חקירה סמויה של להב 433, נעצר בוסו, סגן ראש עיריית פתח תקווה ביחד עם ראש העירייה איציק אוחיון. בוסו ואוחיון נחשדו בקבלת כספים אסורים וטובות הנאה במהלך הבחירות לעירייה ב-2008 ובקבלת כספים מאנשי נדל"ן בתמורה לקידום פרויקטים. המשטרה המליצה להעמידם לדין בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. התיקים נסגרו בשל מחסור בראיות. בוסו המשיך בפוליטיקה המקומית ומכהן היום כסגן ראש עיריית פתח תקווה וממלא מקומו.

* ב-2007 פורסם ב"הארץ" כי משולם נהרי פעל להעברת תקציבים מקופת המדינה לעמותת צהר ושערך אירוע פרטי במימון העמותה. היועמ"ש פתח בבדיקה שבסיומה החליט שלא תיפתח חקירה. ועדת האתיקה של הכנסת קבעה כי מדובר בקבלת טובת הנאה פסולה.

* בינואר 2013 פרסם חיים לוינסון ב"הארץ" שמשולם נהרי דאג להעביר 2.1 מיליון שקלים לעמותת "אל המעיין", גוף התרבות של ש"ס, בהליך חריג של פטור ממכרז. אנשי נהרי, שנכחו בישיבות ועדת המכרזים של ראש הממשלה שהתקיימו ב-2011, לא הצהירו כי הגוף שייך לש"ס.

יהדות התורה

 

 

הצעת הטבות לעובדי משרד הבריאות בתמורה למניעת סגירת מסעדה חרדית – המלצת משטרה להעמדה לדין בעבירת שוחד (חקירת משטרה, 2015)

במאי השנה חשף תחקיר "המקור" כי ליצמן מנע את סגירתה של מסעדת "גולדי'ס בית ישראל" בה נהג לאכול באופן קבוע (כמה מהמנות קרויות על שמו) ולערוך בה אירועים. משרד הבריאות שבראשו עומד ליצמן הוציא צו סגירה נגד המסעדה לאחר שאישה שאכלה בה עברה הפלה ובסלטים נמצאו חיידקי ליסטריה. חקירת המשטרה מצאה שהתעורר חשש לחייהם של שני סועדים נוספים. מסמך משרד הבריאות טען שלמסעדה יש "היסטוריית ליסטריה" ושהבעלים לא טיפלו בבעיה. בעקבות הוצאת צו הסגירה כינס ליצמן במסעדה את אנשי מערך הבריאות של מחוז ירושלים, התחייב שהיא נקייה וטען שמדובר בעלילה. בהמשך הציע ליצמן, על פי החשד, הטבות והעלאת שכר לעובדי מערך הבריאות המחוזי בתמורה לביטול צו הסגירה. המשטרה המליצה להעמיד את ליצמן לדין בעבירות של הצעת שוחד, מרמה והפרת אמונים. הפרקליטות והיועמ"ש טרם קיבלו החלטה.

פרשת ההסגרה (מלכה לייפר): ניסיון למנוע הסגרת חשודה בפדופיליה לאוסטרליה – המלצת משטרה להעמדה לדין (חקירת משטרה)

תחקיר נוסף של "המקור" (שקדמו לו פרסומים מצומצמים יותר בעיתונות) חשף כי ליצמן לחץ על אנשי מקצוע במערך בריאות הנפש שתחת משרד הבריאות על מנת להקל בהערכת מסוכנות של אסירים. אחד המקרים היה זה של מלכה לייפר, שעומדת בפני הליך הסגרה לאוסטרליה בגין עבירות מין בקטינות בעת ששימשה כמנהלת בית ספר לבנות במלבורן. על פי החשד, ליצמן ניסה להשפיע על חוות דעתם של פסיכיאטרים, עובדי משרד הבריאות, ולגרום להם לקבוע שהיא אינה כשירה לעמוד לדין. המשטרה המליצה להעמיד את ליצמן לדין בחשד למרמה והפרת אמונים ולהדחה בעדות (ניסיון לגרום לאדם שלא להתלונן במשטרה, לחזור בו מתלונה או למסור עדות שקר).

תיק 1452 (פרשת האסירים): הפעלת לחץ על פסיכיאטרים על מנת לשחרר אסירים – התיק נסגר בשל התיישנות וחוסר ראיות (חקירת משטרה)

פרשת ההסגרה היתה חלק מסדרה של אירועים שנחשפו בתחקיר "המקור" ושנחקרו על ידי המשטרה. בתחקיר הוצגו תשעה אסירים (רובם עברייני מין חרדים) שליצמן פעל לטובתם בניסיון להקל על הערכת המסוכנות שלהם ולהביא לשחרורם או ליציאתם לחופשה. בסיום החקירה הודיעה המשטרה על סגירת התיק מחוסר ראיות ובשל התיישנותם של אחדים מהמקרים.

מתן אישור להעסקת אופטומטריסטים ללא רישיון (תחקיר "הארץ", 2019)

עידו אפרתי חשף ב"הארץ" חשף כי ליצמן התיר לרשת "אופטיקה הלפרין" להעסיק במשך שנה וחצי אופטומטריסטים שלא למדו בישראל או לא עמדו בבחינת הרישוי. "אופטיקה הלפרין", שמייסדה היה הרב רפאל הלפרין, תורמת מיליוני שקלים למוסדות חסידות גור אליה משתייך ליצמן. מלשכת ליצמן נטען כי ההחלטה התקבלה על דעת אנשי המקצוע במשרד.

הטיפול באדמו"ר מגור ובאשתו (תחקיר "הארץ", 2018-2019)

במארס השנה התעוררה סערה עם פרסום הטיפול שלו זכתה הרבנית שושנה אלתר, אשת האדמו"ר מגור (פטרונו של ליצמן), הסובלת מבעיה רפואית חמורה. מקורות במערכת הבריאות סיפרו לג'וש בריינר ועידו אפרתי מ"הארץ" כי הרבנית זכתה לתנאי אשפוז מפליגים, ביקורי בית של מומחים משלושה בתי חולים וזירוז תורים לבדיקות על חשבון אזרחים מן השורה. שנה קודם לכן עלו טענות דומות סביב אשפוזו בהדסה של האדמו"ר, אשר שלושה חדרים פונו עבורו ועבור פמלייתו בשעה שעשרות חולים המתינו למיטה בחדר המיון. בשני המקרים נטען כי ליצמן הפעיל לחצים על אנשי בתי החולים.

 

 

 

שימוש בנתונים ממשרד השיכון לטובת קמפיין יהדות התורה – התיק נסגר בשל הזמן שעבר מאז האירועים וקושי ראייתי (1995-1999)

ביולי 2000 המליצה המשטרה להעמיד לדין את פרוש מיהדות התורה בחשד למרמה, הפרת אמונים ועבירות על חוק הגנת הפרטיות במהלך כהונתו כסגן שר הבינוי והשיכון בין השנים 1995-1999. לפי המשטרה, סגן השר אסף פרטים על מאות האזרחים שפנו לסיוע המשרד, העביר אותם לעוזרו הפוליטי, והנחה אותו לפנות אליהם לקראת הבחירות לכנסת באפריל 1999. בהמשך חתם על מאות מכתבים לנזקקי הדיור בהם פרש את הישגיו - וביקש מהם להצביע ליהדות התורה, ואף להסב את בתיהם למטות בחירות. 

ב-2003 החליטה הפרקליטות לסגור את התיק נגד פרוש. היועמ"ש אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה ארבל הודיעו לפרוש כי הם "רואים בחומרה את המעשים המיוחסים לו" אך הוסיפו שבגלל ש"חומר הראיות לא היה נקי מספקות בכל הנוגע ליסוד הנפשי בעבירה" ובשל הזמן שחלף מאז האירועים הם אינם מבקשים מהכנסת להסיר את חסינותו כדי להעמידו לדין.

ישראל ביתנו

 

 

פרשת בר-און חברון: מינוי יועמ"ש תמורת תמיכת ש"ס בהסכם חברון – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 1997)

חשד לעסקה בין רה"מ נתניהו לשר הפנים אריה דרעי - מינוי רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (מתוך הנחה שהוא יקל עם דרעי בחקירותיו) בתמורה להצבעת ש"ס בעד הסכם חברון. ליברמן, אז מנכ"ל משרד רה"מ, היה נחקר מרכזי בפרשה והמשטרה המליצה להעמידו לדין בעבירת מרמה והפרת אמונים, אך היועמ"ש אליקים רובינשטיין החליט לסגור את התיק מחוסר ראיות.

לקיחת כספים מעמותת "גשר עלייה" (חקירת משטרה, 1998)

ליברמן נחשד כי לקח מקופת עמותת "גשר עלייה" לסיוע לעולים חדשים הלוואה בסך של יותר מ-111 אלף שקל, אך החזיר רק 30 אלף שקל. ליברמן טען כי מדובר בטעות חשבונאית. עוד התגלה בחקירה כי ליברמן מכר לעמותה את מכוניתו ברווח של כ-50%. החקירה נסגרה בשל התיישנות וחוסר עניין לציבור, אולם בעקבות לחצים שהופעלו עליו התפטר ליברמן ב-1998 מתפקידו.

פרשת חברות הקש (חקירת משטרה, 2001-2008)

ליברמן נחשד כי אנשי עסקים בעלי אינטרסים בישראל – בהם מרטין שלאף, מיכאל צ'רנוי, דן גרטלר ודניאל גיטנשטיין – העבירו מיליוני דולרים לחברות בשליטתו בישראל, בקפריסין ובאיי הבתולה. חלק מהחשדות נגעו לחברה אותה הקימה לכאורה מיכל, בתו של ליברמן, כשהיתה בת 21, ואליה הוזרמו כ-7 מיליון שקלים מחו"ל בתקופה של שלוש שנים בתמורה לייעוץ עסקי. ליברמן טען כי מכר את הזכויות בחברות שהקים כשחזר לפוליטיקה, אך החקירה העלתה ממצאים שונים.

הדעות בפרקליטות היו חלוקות בשל העובדה שחלק מהעדים נגד ליברמן, לרבות העדה המרכזית, חזרו בהם וסירבו להעיד. אחד העדים מת, אחר התאבד ושלישי לקה בשבץ. כמו כן הפרקליטות התקשתה לפעול מול רשויות המשפט בחו"ל בניסיונה לחייב את העדים למתן עדות.

היועמ"ש יהודה וינשטיין ביקש להעמיד את ליברמן לדין בעבירות של הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים (בתחילה הוא אף נחקר בחשד לשוחד). לאחר שימוע החליט וינשטיין שלא להגיש כתב אישום בתיק המרכזי בשל היחלשות הראיות בחלוף הזמן. רבים טוענים כי הסחבת בהתנהלות הפרקליטות בחקירה שארכה 11 שנים היא שהביאה בסופו של דבר לסגירת התיק.

פרשת השגריר: קידום השגריר בבלארוס לאחר שזה מסר לו מידע חסוי מהחקירה (2009)

במקביל לתיק המרכזי נחשד ליברמן כי ביקש לקדם את זאב בן אריה, שגריר ישראל לשעבר בבלארוס, לאחר שזה מסר לו מידע חסוי מהחקירה. וינשטיין החליט להגיש כתב אישום נגד ליברמן בחשד למרמה והפרת אמונים. ליברמן התפטר ממשרד החוץ והסיר את חסינותו. הוא התייצב למשפט וב-2013 זוכה פה אחד.

* ב-1997 נחשד ליברמן כי זייף דו"חות של רשות השידור שהוגשו לשרי הממשלה. התיק נסגר מהיעדר אשמה

* ב-2014 נחשפה פרשת ישראל ביתנו, במסגרתה נחשדו אנשי מפלגתו של ליברמן בעבירות שונות של שוחד, קבלת דבר במרמה, הטיית מכרזים ועוד. 12 אנשים הורשעו עד כה בפרשה, ביניהם השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב. ליברמן לא נחקר בפרשה

 

 

 

מינוי מקורבים במשרד העלייה והקליטה (דו"ח מבקר המדינה, 2013-2015)

דו"ח מבקר המדינה ב-2016 מתח ביקורת חריפה על התנהלות משרד העלייה והקליטה בתקופת כהונתם של השרה סופה לנדבר והמנכ"ל פורר. לפי המבקר, במהלך כהונתם של השניים מונו מקורבים רבים של מפלגת ישראל ביתנו לתפקידים בכירים במשרד. בין השאר מונה חבר המפלגה למנהל זמני לאגף לקליטת עולי אתיופיה מבלי שפורר פנה ליועצת המשפטית של המשרד ומבלי שהצהיר על ניגוד עניינים בשל היכרותו עם המועמד. פורר אמר שמסר גילוי נאות על כך. במקרה אחר דרשה נציבות שירות המדינה לערוך מכרז פנימי למשרת רכז עידוד העלייה מצרפת, אך פורר – שביקש למנות אדם חיצוני שהכיר – ערך מכרז פנימי שבו השתתפה עובדת אחת, דחה אותה וגייס את המועמד המועדף עליו.

במקרה נוסף נדרש המשרד לרכז עידוד העלייה מצרפת. למרות שנציבות שירות המדינה קבעה כי יש לערוך מכרז פנימי ורק לאחר מכן לפנות למועמדים מן החוץ, פורר ביקש למנות אדם חיצוני עמו הייתה לו היכרות מוקדמת. המשרד אכן ערך מכרז פנימי בראשות פורר, אליו ניגשה עובדת אחת בלבד שנדחתה פה אחד. למחרת החל המשרד בגיוס המועמד מטעם פורר. גם פה השיב פורר כי מדובר במינוי קצר מועד והמועמדת הפנימית נדחתה באופן גורף. ב-2014 מונה ולדימיר שקלאר למנהל אגף בכיר לקליטה בקהילה. שקלאר, שהיה בעבר מנהל מסע הבחירות של הליכוד ביתנו, לא הצהיר על כך בהליך המינוי.

* פורר נחקר באזהרה ב-2015 במסגרת פרשת ישראל ביתנו בחשד להפרת אמונים בתפקידו כמנכ"ל משרד הקליטה. התיק נסגר בנימוק של חוסר אשמה

המחנה הדמוקרטי

 

 

פרשת העמותות: חשד לקבלת תרומות לא חוקיות במסע הבחירות – התיק נסגר מחוסר ראיות (חקירת משטרה, 1997)

קלמן ליבסקינד חשף ב-1999 ב"מקור ראשון" כי רשימת ישראל אחת בראשות ברק הקים מספר עמותות לצורך גיוס תרומות לבחירות ב-1999. דו"ח מבקר המדינה מ-2000 העלה כי ישראל אחת פעלה בניגוד לחוק בכך שחלק מהעמותות העבירו כספים שלא באופן רשמי ומדווח בהיקף של מיליוני שקלים. המבקר אף קנס את ישראל אחת. בעקבות הדו"ח החליט היועמ"ש אליקים רובינשטיין על פתיחת חקירה.

במהלך החקירה נחקר ברק באזהרה בחשד לעבירות על חוק מימון מפלגות ולרישום כוזב במסמכי תאגיד. ברק טען כי לא עסק בניהול העמותות, ועדותו גובתה על ידי הנחקרים האחרים. עד מרכזי בחקירה היה יצחק הרצוג, שניהל את העברת הכספים מחו"ל לעמותות, ובחר לשמור על זכות השתיקה. רובינשטיין החליט לסגור את התיק נגד מרבית המעורבים, בהם ברק והרצוג, בשל חוסר ראיות. לאחר שימוע נסגרו גם התיקים נגד שני החשודים האחרונים בפרשה.

קבלת תשלום חריג מקרן וקסנר (חשיפת 103FM, 2004)

ב-2018 חשף אראל סג"ל ב-103FM שהארגון האמריקאי הפילנתרופי קרן וקסנר העביר לאהוד ברק תרומה על סך מיליון דולר עבור מחקר. בהמשך פורסמו בתקשורת ידיעות נוספות מהן עלה כי הקרן שילמה לברק סכום כולל של 2.3 מיליון דולר בתמורה לייעוץ למחקר שלא פורסם.

קרן וקסנר מעניקה מלגות ללימודי בכירים בחו"ל בשיתוף פעולה עם נציבות שירות המדינה. פעילותה בישראל מצומצמת יחסית (כ-1.5 מיליון דולר בשנה) והיקף התרומות שלה עומד על כעשרה מיליון דולרים בשנה, ולכן התשלומים לברק הם יוצאי דופן.

בתגובה לפרסומים פנתה ב-2018 נציבות שירות המדינה לקרן בבקשה לקבל הסברים על "תשלומים חריגים" שהעבירה לברק, אך הנציב הבהיר כי הנציבות איננה חוקרת את ברק או את הקרן אלא רק את התקשרותה עם המדינה. נשיאת הקרן הבהירה כי התשלומים קשורים לפעילותה הפילנתרופית של משפחת וקסנר ולא לפעילות הקרן בישראל. היא הדגישה כי לא תחשוף את מהות התשלום, אך לא תמנע מברק לעשות זאת. ברק אמר שלא יתנגד לפרסום המידע ע"י הקרן.


קשרים עם המיליארדר שנחשד בעבירות מין ג'פרי אפסטין (חשיפת "הארץ")


ביולי 2019, סביב מעצרו של המיליארדר האמריקני-יהודי ג'פרי אפסטין בחשד לעבירות מין וסרסור קטינות, עלו ראיות לקשרים שקיים איתו בעבר ברק. תמונה ישנה של ברק מחוץ לביתו של אפסטין שפורסמה ב"דיילי מייל" העלתה את החשד שברק התרועע עם אפסטין, שכבר הורשע בעבר בשידול קטינה לזנות. ברק טען שפגש את אפסטין פעמים רבות אך מעולם לא במסיבה ולא בחברת נשים או קטינות.

גידי וייץ חשף ב"הארץ" ביולי כי אפסטין מימן השקעה של ברק בחברת סטארט אפ. בעקבות הפרסום הורה ברק לאנשיו לבחון את פירוק השותפות. בספטמבר חשף וייץ שחברה בשליטת אפסטין תרמה לחברה שהיתה אמורה לשמש כפלטפורמה עבור ברק אם יחזור לפוליטיקה ושהיתה שותפה בקמפיין "בלי איחוד הקול אבוד". אפסטין היה גם אחד מתורמיה של קרן וקסנר.

* בנובמבר 2016 חשפו "הצינור" ו"מאה ימים של שקיפות" שיותר מ-400 אלף שקלים מתקציב מרצ הועברו לאחיו של עיסאווי פריג' (מקום 6 במחנה הדמוקרטי), שמנהל את בית הדפוס דיג'י פרינט בכפר קאסם. ממרצ נמסר כי ההתקשרות עם בית הדפוס החלה לפני בחירתו של פריג' לכנסת, בתום פנייה למספר בתי עסק לקבלת הצעת מחיר.

העבודה-גשר

 

 

תואר אקדמי (תחקיר "גלובס", 2007)

בשנת 2007 נחשף ב"גלובס" כי סעד, בכיר בהסתדרות הכללית ומקורב לעמיר פרץ, זייף לכאורה תואר במשפטים מאוניברסיטת לומונוסוב היוקרתית במוסקבה. סעד, שכיהן באותה תקופה כמזכיר הארצי של האגף לעובדי הרשויות המקומיות וכיו"ר מרחב מרכז הגליל, זכה הודות לתואר לדרגת משפטן ולתוספת של כאלף שקלים לשכר.

בעקבות הפרסום טען סעד שהלימודים בוצעו מרחוק, אך מאוניברסיטת לומונוסוב נמסר כי מעולם לא שמעו עליו וכי לא ניתן להשלים את הלימודים ללא נוכחות. בדיקה שנערכה בהסתדרות גילתה שבמהלך שלוש שנות לימודיו לא יצא סעד מהארץ לתקופה ממושכת. זמן קצר לאחר חשיפת הפרשה הודיעה ההסתדרות על פרישתו של סעד.

ב-2019 פורסם ב"הארץ" שסעד טוען כי "נפל קורבן לנציג האוניברסיטה בישראל", שהבטיח לו תואר במשפטים בתמורה ל-10,000 דולרים בארבע שנים וכתיבת עבודות. בפריימריז לרשימת העבודה ב-2012 הציג את עצמו כבעל תואר ראשון במנהל עסקים ומנהל ציבורי.

זיוף חשבוניות דלק (בדיקת ההסתדרות, 2007)

במקביל לפרשת התואר הפיקטיבי, מבקר הפנים של ההסתדרות מצא כי סעד ניפח חשבוניות מתחנת הדלק בה היה שותף. לפי הדו"ח, סעד נהג לתדלק את רכבו בתחנת הדלק המשפחתית בבית ג'אן בה החזיק ב-25 אחוזי בעלות - בניגוד לתקנות ההסתדרות -וביקש על כך החזרי נסיעות מנופחים. החשבוניות הידניות שהגיש היו גבוהות במאות שקלים מהחשבוניות הממוחשבות שתועדו בתחנת הדלק. את המסמכים חשפו בני דודיו של סעד, שהיו שותפיו בתחנה. סעד טען בתגובה שהשתמש בתחנה המשפחתית משום שהייתה היחידה בבית ג'אן.