שני קמפיינים שעלו לאוויר בסוף השבוע האחרון חוללו דרמה, או לפחות מיני-סערה בביצה הישראלית הקטנה. שני קמפיינים שהאחד מבטא את הבעיה הקשה של נתניהו בבחירות הקרובות, והשני את הפתרון.

הקמפיין הראשון מציג את תמונותיהם של אהוד ברק, ציפי לבני, יאיר לפיד, בני גנץ, אבי גבאי, ואפילו גבי אשכנזי ובוגי יעלון, וקורא לכל השישה לרוץ יחד בבחירות, כשהמטרה כמובן היא ליצור איזשהו סיכוי לנצח את נתניהו.

אלא שכל מי שטיפה מכיר את המתרחש בזירה הפוליטית יודע שהסיכוי לאיחוד כזה הוא לא נמוך, אלא בלתי קיים. מערכת היחסים בין חלק נכבד מהחברים על השלט עכורה ביותר, וזה מעבר לחוסר ההיתכנות הפיזיקלי להכיל כמות כזו של אגו במפלגה אחת. נכון לעכשיו נראה שאי אפשר להכניס ולו רק שניים מהדמויות על השלט למפלגה אחת.

נתניהו זקוק למועמד שיכול לנצח אותו בקלפי

המצב הזה בעייתי לא רק לגוש השמאל-מרכז שמרגיש חסר תקווה, אלא מציב בפני מצוקה קשה גם אדם נוסף – יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. נתניהו מאוד נהנה מקמפיין "זה אנחנו או הוא" שהריצו בוז'י הרצוג וציפי לבני במערכת הבחירות הקודמת. זה בדיוק מה שהוא היה צריך – יריב שיוציא את אוהדיו משאננות הניצחון הבטוח, ויריץ אותם לשים 'מחל' בקלפיות. קמפיין "זה אנחנו או הוא" של המחנה הציוני עשה לנתניהו כל כך טוב, שהוא מיד אימץ אותו לטובת קמפיין דומה משלו.

בוזי ולבני (צילום: חדשות 2)
בוז'י ולבני. קמפיין "זה אנחנו או הוא" עשה לנתניהו רק טוב | צילום: חדשות 2

וזה בדיוק מה שחסר לנתניהו בבחירות 2019 – יריב אמיתי. אבי גבאי יכול לדבר עד מחר על התוכנית המדינית שהוא יפרסם כשהוא ירכיב את הממשלה, יאיר לפיד יכול להבטיח שהוא יחלק חדי קרן לכל ילד כשהוא ייכנס ללשכת ראש הממשלה, וגנץ, טוב גנץ יכול להמשיך לשתוק כי גם ככה הוא בונה על תיק הביטחון בממשלת נתניהו. כך או כך, אין היום אדם בישראל שחושב שיש מועמד ריאלי שיכול לנצח את נתניהו בקלפי.

האירוניה היא שדווקא במצב כזה נתניהו אמנם לא יפסיד, אבל הוא בהחלט עלול להיחלש. השאננות יחד עם תחושות אכזבה בימין מכך שרה"מ לא פעל נגד המסתננים בדרום תל אביב, נגד השליטה של שופטי בג"ץ, ואפילו לא עשה צעד פשוט כמו פינוי חאן אל-אחמר, עשויה במקרה הטוב להביא לזליגת קולות מהליכוד ימינה, ובמקרה הפחות טוב להשאיר בוחרים בבית. הפתרון למצב הזה נמצא בקמפיין השני. בהיעדר מפלגה להיאבק מולה, החליטו בליכוד לייצר מפלגה פיקטיבית – מפלגת התקשורת.


לא קמפיין הסתה, תמונת מצב

קמפיין "הם לא יחליטו" הוא לא הסתה, הוא שיקוף של מציאות קיימת. בכלל, המושג "הסתה" בישראל כבר מזמן עבר שינוי מ"ניסיון לשכנע אנשים לעשות מעשה רע/פלילי" ל"מישהו אמר משהו שאני לא מסכים איתו". זה לא סוד שאמנון אברמוביץ', רביב דרוקר ובן כספית רצו שנתניהו יפסיד בבחירות הקודמות והיו רוצים שנתניהו יפסיד בבחירות הקרובות (גיא פלג פחות "מסומן", ונמצא שם בגלל חשיפותיו בפרשיות השונות, "התמלילים", כולל אלו על הבן יאיר נתניהו). זה גם לא סוד שמעבר למידע שאותם עיתונאים מביאים, הם מנצלים לא פעם את הבמות השונות שלרשותם על מנת לתקוף את נתניהו במסגרת פרשנות כזו או אחרת. הם כמובן לא היחידים, אבל הם בהחלט דמויות מייצגות.


אגב, זה גם בסדר גמור. מותר שלעיתונאי תהיה תפיסת עולם, ועדיף שהיא תהיה כמה שיותר גלויה ועל השולחן. דווקא נסיונות להסתיר את האג'נדה ולצייר את החדשות כ"אובייקטיביות", הן דבר הרבה יותר בעייתי. כמובן שבחלק מגופי התקשורת חסר מעט איזון בין בעלי האג'נדה השונים, אבל זו כבר סוגיה אחרת.

האירוניה היא שדווקא המתקפות התקשורתיות כעת על נתניהו והליכוד, אלו שמאשימות אותם ב"הסתה נגד התקשורת" משחקות בדיוק לידיהם של יוזמי הקמפיין. ההיסטריה הזו מחזקת את התפיסה שיש פה קרב בין שני צדדים – נתניהו והתקשורת, ועכשיו כל מחנה צריך להתכנס סביב הדגל שלו. כך כל תומכי הימין שוב ירוצו להצביע לנתניהו, ותודה לעיתונאים.

הכותב הוא עורך האקטואליה בעיתון 'בשבע'