במערכת הבחירות הקודמת, ב-2015, התקשורת הממוסדת הייתה שחקן מרכזי, ודומה היה שכל כלי תקשורת תפס צד וסידר את המציאות לצרכיו. מערכת הבחירות הנוכחית התחילה דווקא ממקום שבו נתניהו כבר לא מתנגח עם התקשורת, אלא עוקף אותה בסיבוב הדיגיטלי. הוא הקים את אולפן הליכוד TV ושידר ישירות לדף הפייסבוק שלו. צוותי המדיה החברתית שלו גרמו למשדרי תעמולת הבחירות להיראות כמו משהו מהאלף הקודם. שלא לדבר על בוטים ופייקים וכל הטוב הזה. 

האם במוצאי שבת הבין נתניהו שהדיגיטל לא מעניק את התמורה שקיווה לה, והוא צריך לחזור אל הטלוויזיה? השיח הציבורי בחודשים האחרונים עסק במתקפות סייבר ובמעורבות של רוסיה ואיראן דרך הרשתות החברתיות, אבל המסות של הישראלים, בכל הגילאים, כך מלמד סקר שערכנו, עדיין בטלוויזיה. אולי ברחנו מהר מידי לבדוק מה קורה ברשתות, כי נוח לאתר בוטים ולהלשין עליהם לפייסבוק, וכי טוויטר וגוגל הן ענקיות וזה בון טון עולמי להיכנס בהן? האם נתניהו פשוט מבין שבישראל הנאמנות למדיום הטלוויזיוני פשוט חזקה מדי, ובסוף, מי שרוצה לנצח צריך להיות דווקא שם?  

נתניהו תמיד ירצה לקבל חיבוק מכלי התקשורת שהוא הכי תוקף

30% רייטינג רשם הראיון של נתניהו בחדשות 12 בדקות השיא, לעומת 1.2% בערוץ 20. אבל רייטינג בצד, עדיין קשה להסביר למה פנה נתניהו דווקא לאותו גוף תקשורת שהוא כה מרבה לתקוף. מדוע לא פעל גם הפעם כפי שפעל בשנתיים האחרונות, והעניק ראיון בלעדי לערוץ 20? נראה שעד כמה שנתניהו יכול להיות חתום על מהפיכת התקשורת המודפסת בגלל "ישראל היום", ועל מהפיכת רגולציית הטלוויזיה בגלל ערוץ 20, ועד כמה שכלי התקשורת האלה יתמכו בו באופן פרסונלי, בסוף – הכמיהה שלו היא לקבל את הבמה, שלא לומר את החיבוק, מצד ידיעות אחרונות וחדשות 12.

שמעון ריקלין ועירית לינור ב"הפטריוטים" בערוץ 20 (צילום: יוטיוב )
ערוץ 20. מלבד פערי הרייטינג, נתניהו רצה חיבוק של כלי התקשורת המסורתיים | צילום: יוטיוב

בסופו של חשבון, מה שקיבלנו בראיון הייחודי הזה היה מאוזן. מכבד מצד אחד, אבל שואל שאלות קשות מצד אחר. עיתונאית כלכלית ומתמצאת בחומר, ומולה פוליטיקאי משופשף יחד עם קצת עצבנות ובלבול אנושיים ומובנים לגמרי. לא מלך טלוויזיה ולא עיתונאות לעומתית. כבר שכחנו איך זה אמור להיות. וכמה טוב שהגיעה התזכורת הזאת. הראיון היה מרענן גם מפני שעל אף שנתניהו הזכיר את העוינות התקשורתית כלפיו וכלפי משפחתו, מנטרת "מסע הציד" לא הייתה העניין המכונן שלו. בנוסף, הוויכוח נסוב סביב עובדות. זה לא היה ראיון שבו העובדות לא חשובות ("לא היה כלום כי לא יהיה כלום") אלא ניסיון להציג גרסה דרך העובדות.

אחרי ההתחמקות מעובדות, הגענו לשלב הסודות

עם זאת, את החזרה אל הדיון בעובדות ליוו הפעם - הסודות. ראש הממשלה אמר בפשטות, יש עובדות, יש סיפור, אבל הוא סודי ולא אוכל לספר אותו. הסוד הוא הפייק ניוז החדש. נתניהו גם חזר ואמר שהוא מתכוון לתבוע דיבה את כל יריביו, כאילו הבירור המשפטי יתרום יותר לשיח הציבורי מאשר הדיון בעובדות כאן ועכשיו באמצעות התקשורת. אולי את הפייק ניוז מחליפה גם דרך הוכחת עובדות חדשה – אני אתבע אתכם.

נתניהו באולפן הליכוד TV (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של רה"מ‎, חדשות)
הליכוד TV. נתניהו התחיל להבין את הגבולות של הדיגיטל? | צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של רה"מ‎, חדשות

הסיפור הגדול של הבחירות האלה יהיה הטלוויזיה מצד אחד והמסרים האישיים – סמסים וווטסאפ מצד אחר. והדבר הזה מטיל אחריות כפולה על הטלוויזיה: ראשית, לנהל עיתונאות אחראית, שקופה, הגונה ועניינית. עיתונות שיודעת לחפש את מוקדי הסודות ולחשוף אותם, ולהשאיר אצלה במגרש את הדיון בעובדות ובמשמעותן. שנית, עיתונות שלא מהדהדת מתקפות דיסאינפורמציה ומסרים נוסח "הערבים נוהרים", שלא מעצימה כל דבר שהמילה "סייבר" צמודה אליו, אלא עיתונות שמתכוננת ומחכה לאפשרויות של תעמולה תפורה באופן אישי ושל מבצעי פריצה לטלפונים ולשרתים, יודעת בזמן אמת מה לפרסם ומה רק מוסיף רעל לתהליך הבחירות, ופועלת לספק הקשר למציאות המבלבלת.

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא עמיתה בכירה וראשת התכנית לרפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה